יום שני, 15 בפברואר 2016

הטרנד החדש בעולם הטלוויזיה

טלוויזיה מתוסרטת היא פאסה ולשם שינוי אני לא מתכוונת לומר "יחי מלך הריאליטי". אולי אני בעצם מתכוונת לסוג חדש של ריאליטי - דוקומנטרי אך כזה שיש בו מידה מספקת של מתח, ג'וס והתערבות עריכתית כדי להפוך את כל ההתעסקות בעובדות לצהובה. אני מדברת על סדרות שמבקשות לחקור את הפרשיות המשפטיות הסבוכות ולעתים גם הביזאריות ביותר, במטרה להשיב את הצדק על כנו. האם הן עומדות בכך בהצלחה?


Serial

מדובר בסדרה הראשונה מהז'אנר שבה נתקלתי והיא אפילו לא סדרת טלוויזיה, אלא פודקאסט. להאזנה לפודקאסט עלילתי צריך להתרגל. בדרך כלל צפייה בסדרות הוא תחביב משותף שלי ושל נתן, אבל כשמאזינים לפודקאסט, החוויה היא הרבה יותר אישית.

העונה הראשונה של Serial מתחקה אחר היעלמותה המסתורית של Hae Min Lee, תיכוניסטית פופולרית אשר גופתה נמצאה כעבור זמן קצר בנסיבות טראגיות. החשוד המיידי הוא מהגר צעיר והחבר שלה לשעבר אדנן, בחור מבריק עם זיכרון לא כל כך מבריק, שפשוט לא מצליח להיזכר מה עשה ביום שבו נעלמה כאשר האליבי שלו בחר להעיד נגדו. כל זה התרחש בשנת 1999 ומאז אדנן עדיין יושב בכלא. הפודקאסט עבר באופן יסודי מאוד על הראיות כדי להטיל ספק בהרשעה שלו, תוך כדי שאדנן ממשיך לטעון לחפותו. לפודקאסט תוכלו להאזין כאן.

The jinx


הפעם יש לנו סיפור הפוך, אודות איש בשם רוברט דורסט, אדם שבא מכסף, הרבה מאוד כסף וכך למרות שהואשם ברציחות שוב ושוב ושוב - עורכי הדין שלו הצליחו להוכיח את חפותו פעם אחר פעם. הסדרה הזו עוררה הרבה הדים בגלל האופן שבו היא השתלשלה וההשלכות המשפטיות שנוצרו בעקבות זאת - אני לא רוצה להסגיר יותר מדי פרטים כדי לא לספק ספויילרים, אבל זה בהחלט מרתק.


  Making a murderer

עוד סיפור שהוא אנטיתיזה לקודמו, הפעם מדובר בסטיבן אייברי, בחור עם אייקיו נמוך מהממוצע, אדם פשוט שמתגורר בעיירה קטנה בויסקונסין. הוא ישב 18 שנים על תקיפה ואונס שלא ביצע, רק כדי להשתחרר ב-2003 ולהיות מואשם פעם נוספת, הפעם ברצח של צעירה בשם ת'ריסה הולבלק, רצח שגם אותו הוא טוען שלא ביצע. גם הפעם הסדרה בוחנת את הראיות כדי להוכיח ספק סביר באמינותן. מדובר בסדרה בת עשרה פרקים של נטפליקס שעלתה לאוויר יחסית לא מזמן וגם היא עשתה רעש גדול בטלוויזיה ומחוצה לה, עד שאפילו הנשיא אובמה בחר להתייחס לטענות שהועלו במהלכה.


כמה דברים לקחת בחשבון כשצופים בסדרות הללו:
  • קודם כל, הן מרתקות. ניכר שהן יסודיות מאוד, יש בהן ראיות ותיעוד מצולם שמתפרש על פני שנים על גבי שנים, במקרה של Making a murderer משנות ה-80' ועד ימינו אנו. 
  • הן ארוכות מאוד. את רובן היה אפשר לדחוס לכמה פרקים בודדים אבל בטלוויזיה כמו בטלוויזיה, כל אחת מהסדרות הללו נמשכת שמונה עד עשרה פרקים, אז ללא ספק כדאי להתאזר בסבלנות.
  • אם אתן מצפות לסוף הוליוודי מהסרטים, אז צפויה לכן אכזבה. עורכי הסדרות בהחלט יכולים לערוך אותן בצורה מגמתית אם הם רוצים בכך, אבל הם לא יכולים בפועל להשפיע על מה שנעשה במציאות. רוב הסדרות הללו נידונו להשאיר אותנו עם סוף פתוח, שזה מתסכל, אבל בעיקר מאוד מטריד. אנחנו מצפות לסיים סדרות כאלה עם תחושה מובהקת שהצדק נעשה וזה לא המקרה.
  • הן מטרידות, כבר אמרתי? העובדה שכסף מנצח ואנשים שבאים מרקע פחות מבוסס נכלאים היא מטרידה, העובדה שמערכת המשפט נחושה להגן בעיקר על עצמה היא מטרידה. 
  • יש המון תיאוריות קונספירציה ברשת, המון. אישית אני נהנית לקרוא אותן, כמובן שאתן לא חייבות, אבל זה מעניק לתוכניות הללו מימד נוסף כלשהו.
אם אתן אוהבות כל מיני סדרות רצח, מתח וחקירות, אבל נמאס לכן מכל הממבו ג'מבו המתוסרט סטייל CSI, יש סיכוי גבוה שתתחברו לתוכניות מהז'אנר הזה.

האם צפיתן בהן? או בחלקן? מוזמנות לחלוק את הרשמים שלכן בתגובות!

תגובה 1:

  1. אבחנה יפה לגבי הטרנד הדוקומנטרי. באמת נראה שיש יותר באז סביב דוקו בזמן האחרון... אני באופן אישי, ממש אהבתי ג'ינקס, לסריאל לא האזנתי ואת Making a murderer אני עדיין מעכלת, ראיתי רק פרק וחצי והיה לי קצת עמוס וכבד אבל הבנתי שזה ממש מעולה, אז אולי אתן לזה עוד הזדמנות.

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top