יום ראשון, 21 בפברואר 2016

האמת שמאחורי האינסטגרם - פרק שני

ככל שהזמן חולף, אני מוצאת שהאינסטגרם מייצג פחות ופחות את חיי היום יום שלי ואולי את הדרך שבה הייתי רוצה שהם יתנהלו. סוג של עולם מקביל שבו אני צועדת על עקבים גבוהים כשבפועל אני יושבת חמוצה בבית עם פיג'מה מלאת כתמים (חמאת בוטנים, אלא מה).

באמצעות האינסטגרם אני יוצרת סוג של יומן ויזואלי שמשקף את הטעם שלי, אך האם הוא באמת משקף את מה שאני עושה בפועל באותו רגע? בואו נצלול פנימה ונגלה (ספויילר: לא).

בשלב הזה כל תמונה של היד עם הקעקוע מחזיקה באובייקט כלשהו על רקע לבן תקבל הרבה לייקים.

אתן קוראות לזה אמנות, אני קוראת לזה "שילמתי-על-הפרחים-ועל-כן-אנצל-אותם-עד-תום".

שילמתי 90 שקלים על חמישה פרחים שמתו תוך שלושה ימים, זה הפרח היחידי ששרד. לזכרם ולזכרו של ההגיון הבריא שלי.

הדבר היחידי בתמונה הזו שבאמת שייך לי זו כוס הקפה המג'ויפת. זה כולל את הטבעת, השעון וכמובן גם הכרטיס לחדר - אף אחד מהם לא שייך לי.

זה לא הבית שלי, אולי העובדה שבתמונות מתועדים אנשים אחרים מסגירה זאת.

גם זה לא הבית שלי.

לא צבעתי עמוד בחוברת צביעה מימיי, מה שלגמרי לא סותר בעיניי את העובדה שיש לי לפחות שלוש חוברות צביעה שונות בבית.

הדס החזירה את הסלט שלה קצת אחרי שהתמונה הזו צולמה, הוא לא היה לה טעים.

ריטשתי את הקיר כל כך חזק שכמעט ולא רואים את השליכט המגעיל שכל כך מאפיין דירות רמת גניות מהאייטיז.

התמונה הזו צולמה בחדר שירותים, מעוצב, אך עדיין - שירותים.

גם הברנש הזה תועד בעודו אורב לי בכניסה לשירותים.

אילו סטוקינג של ידיים מחזיקות בטלפון היה נחשב כהטרדה, כבר מזמן היו כמה וכמה צווי הרחקה תחת שמי.

התמונה הזו הצחיקה אותי יותר מכפי שהייתי רוצה להודות בכך, כי זה נראה כאילו בריאן הכלב מנשנש שאריות של חביתת קמח חומוס.

אני סוף סוף מרוצה בתמונה הזו כי הרגשתי שנראיתי בה רזה מספיק.

צילמתי את הפריים הזה במשך כל כך הרבה זמן, שלא שמתי לב שהשותף שלי לפגישה בבית הקפה כבר הגיע.

דחפתי את רגליי החיוורות לקומפוזיציה הזו באלגנטיות, כדי ששאר המצולמות לא ישימו לב שהפכתי אותן לפרופ בצילומים שלי.

צילמתי דשא וקראתי לזה אמנות, אם עשיתן לזה לייק הבדיחה היא על חשבונכן.

משפטים מעוררי השראה לימים שבהם אין לי תמונות מעניינות להעלות.

עשיתי כל שביכולתי כדי לטשטש את העובדה שאני לא מאופרת, לובשת פיג'מה מוכתמת (חמאת בוטנים, אמרתי לכן) והשיער שלי אסוף בקוקו מנקות.

ואז היא אמרה לי "תראי, אני עושה אירה!"

רגע אחרי שהתמונה צולמה, פרי נגסה באחד הוופלים ורצה איתו כבן ערובה לחדר השני. היא ידעה שאכעס.

הקפה התקרר עד שסיימתי ונאלצתי להכין אחד חדש.

את המגש הזה הכין לי נתן לאחר שהושבתי אותו מול טוטוריאל ואמרתי לו "כזה!". אני אומרת לכן, הוא איש אומלל.

התמונה הזו היא המאסטרפיס שלי. כל אחת ומקור הגאווה שלה בחיים.

כי תמיד כשאני עובדת על השולחן, אפשר למצוא עליו מונחות באופן ספונטני אך מתוכנן למופת - נעליים בגוון פסטלי #מהה

רק מהזווית הזו (סמכו עליי, בדקתי) אי אפשר לראות כמה איום ונורא יצא המניקור שלי.

ולמרות זאת אני עדיין נמצאת במרדף אחר מוצרים נחושתיים חדשים לצלם.

ייתכן שההשתקפות במשקפי השמש מסגירה זאת: התמונה הזו צולמה בעוד נתן רוכן מעליי בספסל בפארק, להפתעתם של המטיילים המנומנמים במקום.

התמונה הזו לא מבוימת אבל הסיבה היחידה שבגללה זה קרה היא כי ניקינו את שאר המיטות. כמו כן, השתדלתי מאוד לא להעלים לפרי בטעות את כף הרגל כשריטשתי את הרקע של המרצפות הכעורות.

אחראי המשמרת שעבר במקום תהה מדוע אנו מתאמצות כל כך לצלם את התמונה מלמעלה. בין פריים לפריים הוא קיבל שיעור אינסטגרם מזורז.

הכי רחוק שהגעתי עד כה זה לפתח תקווה. סתם אני צוחקת, מה יש לי לחפש שם? זה יחייב אותי לצאת מהפיג'מה (צריכה לזכור לכבס אותה כבר).

העליתי את התמונה הזו כדי שיחשבו שאני עומדת להתפנק באמבטיה, למרבה הצער יש לי רק דוש (צילום: 35MM)

צילמתי את התמונה הזו ברקע פיסת הירק היחידה שמצאתי מתחת לבית שלי. להזכירכן, אני גרה מעל שווארמיה.

יש לי חברה שעד היום משוכנעת שהמברשת הזו שאני מצלמת בכל פעם היא ויברטור.

אז אלו הם חיי הזוהר שלי, אבל נא לא להיתמם! אני בטוחה שגם אתן העליתן מתישהו תמונת אאוטפיט יומית שלא מזכירה בשום דבר את החינניות של הפיג'מה שאתן לובשות.

לחלק הראשון בסדרה, לחצו כאן.

22 תגובות:

  1. לובה, אני אוהבת אותך.
    אגב - יכול להיות שזו אני בתמונת הרגליים?! (סנדלים שחורות ופדיקור נדיר...)

    השבמחק
    תשובות
    1. זה רק אומר שהטרדתי אותך עוד לפני שהכרנו רשמית. נוגע ללב.

      מחק
    2. אם כן, אני מעוניינת לדעת מאיפה הנעליים.
      פיפי פה, את אדירה.

      מחק
  2. טוב לובה עכשיו זה רשמי- כבשת אותי 💕

    השבמחק
  3. אני מעריצה של האמת והשקר כאחד!

    השבמחק
  4. אז למה אם כן ליצור את כל האשליות האלה?
    אני לא כל כך מבינה את זה, כמו את כל האימג'ים האינסטגראמיים אצל כולם.
    אני, אישית, מעדיפה ליצור מציאות שאני אוהבת ואז לצלם :*
    אבל הפוסט מקסים.
    איפה הספל עם שמיים?

    השבמחק
    תשובות
    1. כל התמונות שמוצגות כאן הן תמונות שצילמתי והיו חלק מהמציאות שלי באותו רגע. אני לא מעלה הכל אונליין ואני לא משתמשת באינסטגרם ככלי לתיעוד החיים שלי, אלא כדי לשקף בחירות ויזואליות כלשהן ובעיניי זה לגיטימי. לכל רשת חברתית יש את הייעוד שלה ומבחינתי הייעוד של האינסטגרם הוא לא דוקומנטרי.

      מחק
  5. משעשע עצוב וחד בו זמנית...

    השבמחק
  6. קראתי. הכל. ומאוד השתעשעתי.
    את ממש מצחיקה.

    השבמחק
  7. אני מתה על הפוסטים שלך! הצלחת להצחיק אותי בעיקר כי כשאני עושה לך לייקים לפעמים עובר לי בראש 'מעניין אם זה באמת ככה' ואז הגיע הפוסט הזה וחשף הכל ♥

    השבמחק
    תשובות
    1. אז כנראה שזה בדיוק הפוך :) תודה מותק!

      מחק
  8. הכל אמת לאמיתה ובלמרות זאת להיות פרופ באינסטוש שלך זו משאת נפש ומשאלת לב גדולה. אני מוכנה לאכול גם תריסר סלטים רקובים ומעופשים כדי לזכות בכבוד.

    השבמחק
    תשובות
    1. את הפרופ האולטימטיבי שלי, רק תמרחי לק כפרע

      מחק
  9. חולה על האינסטוש שלך ועוקבת אחריו מכמה חשבונות שאני מנהלת ❤️ לא אכפת לי מה עומד מאחורי כל תמונה. הן מעולות 💞👌🏻

    השבמחק
  10. היא? היא אמרה? יש לי שם יו נואו. פוסט אדיר

    השבמחק
  11. אני מרגישה שבכל שנה אני מתאהבת בך יותר ויותר ♥

    השבמחק
  12. את כל כך צודקת. כולנו רוצים מציאות יפה יותר (גם אם דמיונית). בימים אלו נמצאת בחשיבהמה ייכנס או לא לפריים בצילומים שמתכננת להרים. סיוט!

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top