יום ראשון, 20 בדצמבר 2015

ביער הקסום - הפקת צילומים מיוחדת

מעבר לים, הכל נראה קסום יותר, אתן מכירות את זה?

אז כמובן שהחגים בחו"ל, גם הם קורצים לי יותר מאשר החגים המקומיים. חנוכה הוא אמנם חג מאוד חביב עם כל הגליטרלעך ודברי המאפה, אבל איכשהו זה עדיין לא נותן פייט ראוי לכריסמס.

אני לא מדברת כאן חלילה על משמעויות דתיות עמוקות, אלא נטו מנקודת מבט של הפינטרסט - איזה חג הוא הפוטוגני יותר ועמוס יותר בקיטש שמצטלם טוב יותר.

מהבחינה הזו הכריסמס הוא האב ורוח הקודש של כל החגים ולמרות שברור לי שמי שחי את זה בפועל, לא בהכרח מרגיש את הקסם כפי שזה נראה מהצד, אחרי הכל, אני בטוחה שטרפת החגים והקניות יכולה לגרום לכל אדם להיכנס להתקף של חרדה ונוירוטיות - אבל ששש... אין שום דבר מזה בעולם הפינטרסטי הדמיוני שלנו.

 אז אני אוהבת את כריסמס, אני אוהבת את השנה האזרחית החדשה וזה גורם לכך שזו הופכת להיות התקופה האהובה עליי בשנה. אוהבת את החורף בשילוב עם היולצ'קה, אוהבת את הרעיון שמתעוררים לעץ שנגדע באכזריות כשלרגליו מתנות עטופות במוצרי אריזה מפונפנים ומסמלות את תרבות הצריכה הדורסנית, אוהבת את הצבעים הירוקים והאדומים שמתערבבים יחדיו עד כדי בחילה - מבחינה אסתטית זה חג מרהיב.

 גם ככה פעמים רבות אנו חוגגים את חגים מבלי לרדת לעומקם או בוחרים לאמץ רק מסורות מסוימות שמוצאות חן בעינינו אז על אותו משקל ורציונל, כך אני חוגגת גם את המעבר לשנה האזרחית החדשה וכסאקרית של סימבוליות, נוסטלגיה ותאריכים, המעבר הזה בין השנה החולפת לשנה החדשה הוא ממש משמעותי עבורי - הזדמנות נוספת להתעסק בעצמי ולהתרכז רק בי, הו הו הו.

 אז לרגל המעמד ולכבוד מעיל הקנדי קיין שלי, שצריך להיות אדם מאוד לא צלול בדעתו כדי להתעלם מקיומו המופרך והנהדר - מעיין חיים אספה אותי ליער הקסום ושם הצטלמנו. בדיוק כמו שהחג הזה הוא לא באמת שלנו אבל לפעמים בא לנו לנכס אותו קצת לעצמנו, כך גם היער הזה בשילוב עם מזג האוויר הקריר הרגיש לא באמת כאן, היה בו משהו מתעתע.

הצבעוניות שלו, העובדה שהוא נטוש, אני עם האיפור הכבד ואנדי עם הסוודר - כל האלמנטים הללו יצרו אווירה של מקום מעט קריפי, בדיוק במינונים שאני אוהבת. אולי כולם בדיוק חוגגים כריסמס ומסתגרים כל אחד בביתו שלו? אולי בדיוק חלף עדר זומבים על פני המקום? אין לדעת ואילו בדיוק מסוג השאלות שאני אוהבת שנשארות באוויר ללא מענה.

אפרופו סיכומי שנה, מעיין היא ללא ספק אחד האנשים שהכי משמח אותי שהכרתי השנה וניכסתי לעצמי כחברה, כי זה בדיוק מה שהיא: נכס, עילוי, גאונה ועוד כל מיני סופרלטיבים שנאמרים בדרך כלל על אמנים מבוגרים הרבה יותר ממנה ולעתים אף מתים ממנה -  והנה היא כזו מוצלחת ומרהיבה כבר בגילה.

 אז זו פנטזיית הכריסמס שלי ונכון למועד פרסום הפוסט הזה, היולצ'קה הסינתטית והקטנטונת שלי כבר מתנוססת בגאווה בסלון, מקושטת בכל מיני קישוטים דביליים, מנסה מאוד שלא להיאכל על ידי הכלבות  וגורמת ללב שלי להתחמם כמו בקבוק מים חמים. אוהבת את התקופה הזו, כבר אמרתי?

הפקה וצילום: Maayan Haim photography
סטיילינג, איפור ושיער: אני
סטאר קוואליטי: אנדי
אני לובשת: שמלה - ג'ייסון וו וטרגט/ מעיל - פיו פיו/ גרביונים - זוהרה (שנה שעברה) / מגפיים - סטייל ריבר (ישנים)

6 תגובות:

  1. צילומים נהדרים,אווירה חורפית ונהדרת! חג קניות שמח ושנה אזרחית מעולה!
    נ.ב- כמות הפוסטים המרובה בימים האחרונים הייתה כמו מתנת חג מולד מוקדמת עבורי!

    השבמחק
    תשובות
    1. התגובה שלך עשתה לי כיף, ממש כיף :) נותן מוטיבציה להעלות עוד ועוד ועוד :)

      מחק
  2. טבעי זה יפה בטבע אבל יולצ'קה מפלסטיק גם מחממת את הלב והאווירה בבית :)

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top