יום חמישי, 23 באפריל 2015

אני אמא? פוסט יום העצמאות שלי

כשהייתי צעירה יותר, הייתי בטוחה שמתישהו אהפוך לאמא, מין ברירת מחדל כזו שהיא תוצר של כל מיני ציפיות חברתיות ולא חושבים עליה יותר מדי. אם החברות מהתיכון היו צריכות לנחש מי תתחתן ראשונה ותהפוך לאמא - הן היו כנראה בוחרות בי. לגבי החלק הראשון הן בהחלט צדקו, אבל במירוץ לאמהות  כנראה אפסיד ולגמרי מבחירה.

ככל שהשנים חלפו והתקרבתי לגיל שבו כבר לגיטימי לדבר על אמהות, כך התרחקתי מהרעיון יותר ויותר. זה עורר בי תחושה נוראית של אשמה, על כך שאני לא מבצעת את כל מה שחונכתי לו ובמיוחד מאחר שאני עצמי הפכתי את אמא שלי - לאמא בגיל 19.

במקביל התחלתי להתעניין באל-הורות, מבלי לשייך את עצמי לכך באופן רשמי, אלא כדי לדעת שזה קיים, שיש אנשים נוספים שמרגישים כמוני, שאני לא היחידה. זה גם לא סותר את העובדה שאני קוראת בסקרנות רבה כל סיפור הריון ולידה - ושמחה בשמחתן של אמהות טריות.

אנשים שמגלים אודות הנתק שלי מהורות, מרגישים מופתעים מכך. שהרי מעולם לא הבעתי סלידה מתינוקות או מאמהות כקונספט, אז איך זה אפשרי שאני עצמי לא מייחלת להיות אמא?

אז אני פשוט לא. אני מקווה ומאחלת לעצמי הרבה מאוד ובראש ובראשונה - הגשמה עצמית, אך לא בטוחה שההגשמה העצמית שלי צריכה לעבור דרך חדר הלידה.

מצד שני, אני גם לא מתנגדת לכך באופן מוחלט. אני מודעת לכך שהרצונות שלי משתנים כל כמה שנים ויכול מאוד לקרות שאתעורר ביום בהיר עם צורך ביולוגי להביא ילדים ואז פשוט אלך על זה. זה חלק מהיופי של החיים שלנו, שבהם הכל פתוח.

אז אני נמנעת מהצהרות, אבל במקביל מאמינה שצריך לבטא גם את הלבטים, את חוסר הרצון. יש לזה לגיטימציה, יש לזה מקום בעולם שלנו וככל שנבטא את זה יותר, כך יישבר קשר השתיקה סביב האנשים התמהוניים והאנוכיים לכאורה, אשר בוחרים לא לתרום למאזן הדמוגרפי.

לא אכחיש שאני גם מפחדת: הפחד מפני ההריון, הלידה, התהליך הפיזי, הרגשי, האחריות, ההקרבות, הויתורים, השינויים בגוף, ההשפעה על חיי הנישואין, על המיניות.

אך יותר מאשר אני מפחדת, אני באמת לא רוצה. שאלתי את עצמי מה גורם לי לא לרצות בדבר שאמור להיות כל כך בסיסי, כל כך טבעי, צורך ביולוגי שלנו. האם משהו פגום בי? לבסוף החלטתי שאני מי שאני, עם ילדים או בלי.

אני נותנת מעצמי לאחרים, יש בי אהבה וחמלה, רק לא בצורה הזו. הרצון או חוסר הרצון שלי בילדים אינם מגדירים אותי.

אחרי שהחלטתי לשחרר, אני מרגישה הרבה יותר שלמה עם עצמי, בדיוק כמו התהליך שעברתי כשויתרתי על הלימודים. אולי מתישהו אכתוב כאן פוסט על תהליך ההריון והלידה - ועל האופן שבו יצור קטן ואנושי הפעם, שינה את חיי. אולי זה לעולם לא יקרה. אני בסדר עם שתי האפשרויות והייתי שמחה אילו החברה הייתה בסדר עם זה גם.

אני רואה את עצמי כאמא: לכלבים שלי, לאומנות שלי, לרצונות שלי, לחלומות שלי. בוודאי תגידו שזה לא אותו הדבר וכש"יהיה לך ילד תביני", המשפט שאמהות רבות אוהבות לסנן בתגובה. אין לי ספק שהן צודקות ואכן מדובר בקשר שונה אשר לא אוכל לחוות עד שאעבור את התהליך בעצמי, אך אני לא בטוחה שאני רוצה לעבור אותו, בוודאי שלא כדי לסמן על כך "וי".

אני לא חשה קנאה או צביטה בלב כשאני רואה אמהות עם הילדים שלהם, אך אני בהחלט מכבדת אותן ושמחה שטוב להן עם בחירתן. אני מקווה שגם מהצד השני, הן לא רואות בי כמישהי שטחית, שחיה הם חסרי משמעות - רק כי הרצונות שלנו שונים.

אם אתן מרגישות כמוני, אתן לא לבד. את הפוסט הזה בחרתי לפרסם במוצאי יום העצמאות, כי לעצמאות יש משמעויות רבות בעיניי: החופש להחליט על הגוף שלנו, החופש להחליט אם וכאשר להקים משפחה, החופש להחליט מה נותן לחיים שלך ערך. החופש להיות מי שאתה.

20 comments:

  1. הפעם אני מאוד מאוד מזדהה עם התחושות. כאילו כתבתי זאת בעצמי.
    והמשפט שהכי מעצבן אותי הוא " את תהיי אמא מדהימה, את כ"כ דואגת לכלבה שלך כאילו היא תינוקת".
    וכבר נמאס לי להסביר את ההבדלים.
    תודה שעזרת לי לארגן את המחשבות.

    השבמחק
    תשובות
    1. זו גם התגובה הקבועה אצלי ואני באמת לא חושבת שזו צריכה להיות הכנה להורות אם לא רוצים בכך. זו חוויה נהדרת בפני עצמה.

      מחק
  2. כל כך מזדהה :)
    בגיל 16 היו לי כבר 3 שמות מוכנים לילדים שיהיו לי
    ואז התבגרתי והבנתי שאני ממש לא רוצה וזה בסדר
    לא פשוט להסביר כל פעם מחדש לאנשים שפגשו אותי לפני חמש דקות איך יכול להיות שאני לא רוצה...כמה קלישאות נזרקות לאויר.
    אני בזוגיות 16 שנה ותמיד שואלים אותי מה אומר בן זוגי...אז אקנח ב-מה אומר על זה בן זוגך?

    השבמחק
    תשובות
    1. גם לי היו שמות מוכנים ומי יודע? אולי אשתמש בהם בהמשך ואולי לא, שום דבר לא חקוק בסלע.
      בן זוגי בנקודת הזמן הזו לא רוצה ילדים ושנינו החלטנו שאנחנו לא יודעים מה יהיה בהמשך וזה נראה לי המשך טבעי של העובדה שהתחתנו צעירים ואנחנו עוברים הרבה תהליכים יחד. מצד אחד, נראה לי שזוגיות בה צד אחד רוצה בילדים וצד שני לא - יוצרת פערים שאינם ניתנים לגישור ומצד שני, נדמה לי שכל עוד יש הבנות משותפות ורצון בשיח, אז הכל פתיר.

      מחק
  3. אני חושבת שמה שהכי חשוב זה להקדיש תשומת לב ומחשבה לקבלת החלטה כל כך גורלית כמו להביא ילד לעולם. הרבה אנשים עושים זאת מתוך אינרציה של מסלול החיים המקובל בחברה, והופכים להורים מבלי לחשוב על ההשלכות שילד שמגיע לעולם מביא איתו.
    נראה לי שחברה שבה הבחירה להיות הורים היא אקטיבית ולא פסיבית תוביל להורים אחראים יותר, בוגרים יותר ומאושרים יותר.
    אני שומעת לאחרונה על הרבה א.נשים שבוחרים להיות אל-הוריים, ועל א.נשים שבדיעבד מצטערים על כך שהביאו ילדים לעולם (למרות שהם מאוד אוהבים את ילדיהם) ואני חושבת שבזכותם ובזכות פוסטים כמו שלך המודעות לכך עולה.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מסכימה לגמרי. אני מאמינה שאנחנו צריכים להיות פעילים ונוכחים בכל מה שאנחנו עושים ואני יודעת שבכל בחירה שלי - אני הולכת עד הסוף ולא עושה דברים בחצי הדרך. החרטה על דבר שעשית, במקרה הספציפי הזה, עשויה להיות הרבה יותר הרסנית מאשר חרטה על דבר שלא התנסית בו ולכן חשוב כל כך ללכת עם תחושות הבטן. הלוואי ובעקבות הפוסט ובכלל בעקבות המודעות שמתחילה להתעורר, יותר אנשים ישמיעו את קולם בנושא.

      מחק
  4. פוסט חזק וחשוב. הסכמתי עם כל מילה שלך...

    השבמחק
  5. People r stupid. You know how I feel about it and I think you are one of the least selfish people I've met. And you are a great mom to your furry kids, as I am to my human and feline children. Just be who you are! Love

    השבמחק
    תשובות
    1. בדיוק, זה לגמרי המסר שלי :)

      מחק
  6. נהדרת!!! יש עוד הרבה כמוך, תתפלאי:))) רק במדינה שמקדשת את הפרו ורבו כערך עליון, יש קושי לפעמים לבטא בריש גלי את חוסר הרצון שלך להגשים את עצמך דרך הרחם. הזדהיתי עם כל מילה וגם אני אגב, בדיוק ככה, כבר הרבה שנים ושלמה לחלוטין:) דנה - שיק שק שוק(פשוט אי אפשר להכניס כאן שם).

    השבמחק
  7. אל הורות היא בחירה אמיצה ואולי הבחירה הפחות אנוכית מהשתיים. אני חושבת שרק אנשים שרוצים באמת להיות הורים צריכים להביא ילדים. בחירות החיים שלך מאתגרות מחשבה וכך גם הבלוג שלך. חוץ מזה הקעקועים שלך אדירים.

    השבמחק
  8. לובה, באמת כל הכבוד על האומץ לומר את הדברים הללו. למרות שהורות מכילה בתוכה כל כך הרבה רבדים, נראה לי שעדיין זה נתפס כבחירה מובנת מאליה במדינה הזו. וצריך לצור לגיטימציה גם לבחירה אחרת. בחירה מודעת, מושכלת בללכת בנתיב שהוא שלך היא חשוב מאוד ואני מאוד מקווה שזה יהפוך להיות יותר ויותר לגיטימי - כל הכבוד לך על המילים האמיצות!

    השבמחק
  9. אני מאוד מעריכה את האומץ והכנות שיש בך.
    לא להרבה אנשים יש את האומץ לזרום עם התחושות שלהם בלבד ולא לזרום עם מה שהחברה מכתיבה.
    דבר אחד מאוד צרם לי- שאמרת שאם אי פעם הרצון שלך ישתנה את תלכי על זה.
    צר לי לבשר לך יקירה, אבל לצערי מהתנסות אישית שאני
    עוברת, ילד לא בא לפי הזמנה. הכי הייתי רוצה לרצות
    תינוק והופ- בדיקת הריון חיובית.

    אבל החיים מכתיבים אחרת.
    מאחלת לך מעומק ליבי שדברים תמיד הסתדרו לך מהר ובצורה הטובה ביותר
    אבל החיים לפעמים זורמים אחרת.

    השבמחק
    תשובות
    1. היי אנונימית, תודה על התגובה.
      אני מבינה לגמרי שהבאת תינוק לעולם הוא עניין טריגרי ועשוי להיות כואב להרבה א.נשים, אך לא הבנתי כל כך מה היה צורם ספציפית במשפט שכתבתי. כשאמרתי ש"אלך על זה", התכוונתי מחשבתית ורגשית - ולא לכך ש"הופ, מיד יהיה לי תינוק", כי כפי שאת בוודאי מבינה, הנושא מאוד רחוק ממני כרגע.

      מחק
  10. מאוד חזק, ילדים חשוב מאוד לעשות רק כשרוצים, אחרת זה קשה שבעתיים...(ממרום שנותיים)

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top