יום שישי, 17 באפריל 2015

פוסט פוסט יום נישואין

זה הפוסט הראשון מזה זמן רב שבו המילים לא נשפכות לי מעצמן לתוך המקלדת, כי מרוב תחושות אני פשוט לא יודעת מה לכתוב והיכן מתחילים.

בתקופה הזו בדיוק לפני ארבע שנים, הבלוג שלי לא היה פעיל אך עדיין קיים, אם כי לא באמת האמנתי שאחזור לכתוב. השתעשעתי ברעיון לכתוב פוסט על יום החתונה, כדי לעדכן את הקוראים ביום שעבר עלינו ובכך לסגור מעגל.

לא תיארתי לעצמי שהפוסט שאכתוב יהיה בטונים טראגיים ובו אספר כיצד הכלב הקטן שהפך למוקד של  הבלוג בדיוק כפי שהיה למוקד של החיים שלי באותן שנים - כיצד הכלב הזה נהרג, דווקא לי מכל האנשים בעולם, דווקא ביום החתונה מכל הימים בשנה.

השילוב של השניים רמס אותי והותיר בי חלל שלא נמצא לו מענה עד היום, למרות שחלפו כמה שנים מאז ואינספור כלבים חדשים הביאו איתם שמחת חיים לבית, אם כי לא באופן שלם - כי שלם זה כבר אף פעם לא יהיה.

המוות של היצור הקטן הזה שינה אותי כמעט באותה מידה שבה השתניתי בעקבות ההיכרות עמו.

אודה ולא אכחיש שהטיימינג המופרע הזה, גרם לי לתהות אילו חיי נישואין מצפים לנו, אם כך הם התחילו. זו השנה הראשונה בה הרשיתי לעצמי לשמוח ואפשרתי לעצמי לקחת את היום הזה למקומות חיוביים יותר שלא מתנקזים כולם לתוך השאלה: "מה אם?". 

אז הנה אנחנו כאן, שנינו ביחד, גם כעבור ארבע שנים.

השנה האחרונה הייתה המשמעותית ביותר בזוגיות שלנו ואני מרגישה שהיא גם פיתחה אותנו בתור בני אדם. 

אני מוקפת באנשים מכל מיני סוגים: חלקם כבר נמצאים בזוגיות, אחרים מאחלים לאחת וכל פאזה אפשרית בין לבין. בנוסף, אני כותבת ומתעסקת באנשים שנמצאים על סף ההתחייבות המשמעותית בחייהם ועומדים להתחתן.

 כל הסיפורים, מערכות היחסים והזוגות הללו לימדו אותי שאין דרך אחת לחיות ולאהוב. זה נראה לי כל כך לא טריוויאלי לחשוב כזוג, לפרגן אחד לשניה, לדעת מתי לוותר, להשתנות במקביל או לפחות להיות מוכנים להשלים פערים. אולי עבור חלק מאיתנו מדובר בדרך הטבע, אבל עבור רובנו זו עבודה במשרה מלאה.

כל כך הרבה אלמנטים מרכיבים מערכת יחסים בריאה והם גורמים לי לתהות מה חשוב באמת? מה גורם לזוגות לשרוד? - והאם הם אכן נמצאים במוד של הישרדות או נהנים תוך כדי התהליך?

אני מניחה שלא אדע עד שאגיע לנקודה הזו ובינתיים, אני רק יודעת שאנחנו נשואים כבר ארבע שנים, עברנו חוויה נוראית והיה לנו יום נישואין רביעי אך בעצם הראשון שבו נהנינו קצת - ואנחנו לוקחים את זה כל יום ביומו. ביחד.

זה הפוסט הראשון מזה זמן רב שבו המילים מתערבבות לי עם דמעות מלוחות, אבל גם עם חיוך אופטימי.

6 תגובות:

  1. זו בהחלט עבודה. רק אהבה שועל

    השבמחק
  2. תשובות
    1. תודה אהובה ותודה שהכנת לנו מזכרת כל כך יפה מיום שהיו בו רגשות מעורבים

      מחק
  3. את מהממת. ריגשת

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה, זה חשוב לי מאוד!

      מחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top