יום חמישי, 26 במרץ 2015

סיפור הטבעונות שלי

סטטיסטית, כ-90% מכם לא ימצאו את הפוסט הזה כמעניין או רלוונטי, אבל זה בסדר, ממרום 27 שנות חיי, להיות חביבת הקהל זה לא סטטוס שמעניין אותי במיוחד. למעשה, יהיו כאלה שיקראו את הכותרת של הפוסט הזה ויחליטו להימנע לגמרי "שוב היא? עם הפוסטים הטרחניים שלה על טבעונות?" - וגם זה בסדר מבחינתי, אני מאמינה שאנחנו צריכים להיחשף לתכנים מסוימים כשאנו מרגישים בשלים לכך ומה שלא רלוונטי עבורנו כיום, עלול להיות רלוונטי בהמשך.

אז היום אחלוק איתכם את סיפור הטבעונות שלי, שהוא סיפור קטן על מישהי קטנה שעשתה לכאורה שינוי קטן בתזונה אך זה למעשה מדובר במהלך שיכול לגרום לשינוי גדול יותר. גם אם טבעונות היא לא בדיוק כוס התה שלכם כרגע, אך מעניין אתכם לקרוא את הפוסט, אתם יכולים להתייחס לזה בתור שינוי הרגלים שהיו טבועים בי במשך שנים אותם בחרתי באופן מודע לעקור - עיקרון אותו ניתן ליישם בכל פן אחר בחיים. בעיניי סיפורים כאלה הם מעוררי השראה.
אז תכירו, זו אני לפני שבע שנים בסך הכל, נכון שקצת קשה להאמין? במונחים שלי שבע שנים הם אמנם סוג של נצח אבל במונחים כלליים מדובר במעט זמן - אז תארו לעצמכם באיזה שינוי מדובר.

צילום: נטלי שור
גם אני כמו שאר הקהילה הטבעונית, מרגישה לפעמים תסכול מול אנשים אחרים אשר פשוט לא רואים את מה שאני רואה כשאני בוחנת צלחת שמכילה שאריות של מה שהיה יצור חי. במצבים כאלה בדיוק, אני חוזרת לסטטוס הזה ואומרת לעצמי "תראי אותך, עשית דברים שהיום חורטים לך בלב, פעם זה היה הטבע שלך".

במובנים מסוימים התזכורת הזו מאפסת אותי, כי היא מזכירה לי שאני לא נאורה מאנשים אחרים שלא עשו אותה בחירה כמוני, אלא כולנו גדלנו לתוך אותו עולם והעולם הזה? הוא לא סימפטי כל כך, נסכם זאת כך. 

באוגוסט 2009 אימצתי לראשונה בחיי יצור זעיר, עם מנשך הפוך, כעור למדי באופן אובייקטיבי אבל יפיפה לחלוטין מבעד לעיניים שלי. היו לנו בעבר אפיזודות אימוץ לא מוצלחות כמשפחה, אך זו הפעם הראשונה שאימצתי יצור חי בעצמי ולקחתי עליו אחריות.
במהלך כל התקופה הזו, לאט אך ביסודיות, החלה לחלחל בי תחושת אשם על כך שאני מלטפת אותו ביד אחת אבל משתמשת ביד השניה כדי לשחוט, גם אם לא באופן ישיר, חיות אחרות. זה בוודאי לא עזר שהתחלתי להיות מוקפת בכל מיני פעילים טרחניים, שעשו את ההקשר הזה לפני שידעתי בכלל לאיית אותו, עד שלבסוף הבנתי שזו כלל לא הייתה טרחנות, כי אם ביקורת שלי כלפי עצמי.

רק אחרי שהוא נלקח ממני, שנתיים לאחר מכן, הפכתי לצמחונית. רק שגם זה לא העניק לי את הפטור המיוחל מייסורי מצפון ולכן הפעם בחרתי לאמץ לעצמי את המנטרה הקבועה "לא, טבעונות זה קיצוני, זה לא בשבילי", רק כדי שחלילה לא יחשבו שאני חלק מהם.

 שנה וחצי התנדנדתי לכאן ולשם, ייסורי המצפון בתוספת להרגלי אכילה גרועים גם כך, לא ממש הכניסו חדווה בחוויית האכילה שלי אך עדיין, סירבתי לעשות את הצעד המתבקש הבא.

 רק אחרי שישבתי לשיחה עם אוכל כל, שהפך תוך יום לטבעוני ושמעתי את הסיפור שלו, הבנתי שאם הוא יכול, אז גם אני יכולה. מה היה בסיפור שלו אתם שואלים? האמת היא שלא היה שום דבר מיוחד וזה בדיוק מה שהרגיז אותי: אני, שמבצעת כל בחירה באופן מודע ותמיד בוחרת במסלול משלי, מתקשה להיפרד מהרגלים ישנים שהם גם ככה לא להיט גדול? אני, חובבת החיות, שבכל יציאה שלה לרחוב, נופלים לרגליה כלבים וחתולים נטושים - מתקשה לעבור לטבעונות?

התקופה הייתה חנוכה שלפני שנתיים+, אז נגסתי בביס האחרון שלי בסופגניה עם ביצים, חמאה ומה לא - והחלטתי באופן דרמטי שזו הסופגניה האחרונה שאטעם אי פעם. אם להודות באמת, זו לא הייתה הסופגניה האחרונה שאכלתי: יש היצע טבעוני כל כך גדול שם בחוץ, שלא באמת הייתי צריכה למנוע את זה מעצמי.

בשנה האחרונה יצא לי ללוות טבעונים רבים כאלה שמתנסים בטבעונות, במסגרת הפעילות שלי באתגר 22+. לכל אחד חוויה שונה וכל אחד חווה קשיים משלו. גם אם כולם מגיעים לטבעונות מסיבות דומות, אם הם יתבקשו לכתוב פוסט בסגנון דומה לשלי, אין ספק שהתוצאות תהיינה שונות מאוד.

עבורי זו הייתה חוויה משחררת. ההבנה שאם אני אוכלת מנה שמעורבים בה ייסורי מצפון, כנראה שהיא לא ראויה לאכילה. קיבלתי פרופורציות חדשות לחלוטין: המשקל של ההנאה שלי מהארוחה לעומת משקל חייו של בעל חיים אחר, נחות לכאורה, אך עדיין נפש חיה עם תחושות ותודעה.

קיבלתי את ההבנה שאני נמצאת בשליטה מלאה על כל היבט בחיים שלי, עד לרמת הגרגיר שנכנס לי לתוך הגוף ובעיקר ההבנה שאני יכולה לעשות טוב, המון טוב ומהשינוי שלי יכול להיווצר גם שינוי גדול יותר. כל אלו הפכו אותי לאדם מאוד שונה מכפי שהייתי לפני שבע שנים, אך גם לפני שנתיים.

אז מויכוחים ברשת לגבי טבעונות אני נמנעת, תכנים קשים איני משתפת, אני בוחרת באקטיביזם באופן שבו עשיתי כל בחירה אחרת בחיי - בדרך שלי, מתוך האמונה שמי שלא נמצא שם עדיין, זמנו יגיע ואין טעם להטיח האשמות בין לבין. הפוסט שלי מיועד לאלו שמתלבטים: רוצים לעבור לטבעונות אך מהססים, רוצים לעשות שינוי אחר בחיים אבל פוחדים.

זה אפשרי וזה משחרר,
גם אתכם וגם אותם.

6 תגובות:

  1. את מקסימה! הגישה שלך בפוסט הזה מאד מוצאת חן בעיני! וגם כל החברים שהסכימו להצטלם לטובת הפוסט הזה....

    השבמחק
  2. בתור מישהי שהייתה צמחונית (און אנד אוף, יש שיגידו און אנד עוף) מגיל 11 וטבעונית מגיל 19 (און ובעיקר אוף - אבל בשמונת החודשים האחרונים - לחלוטין ואני מקווה ומאמינה שסופית ולנצח) - ושממש לא מתחברת לגישות הלוחמניות של חלק מהטבעונים - אני כל כך מעריכה את הפוסט שלך בשני היבטים.
    האחד - בגלל שאת באמת לא מסתירה את העובדה שפעם היית אחרת. יש את הטבעונים הקיצונים האלו שכאילו מחקו את העבר שלהם ביום שנעשו טבעונים. ו-וואלה, גם לי יצא לאכול חלב, ביצים ואפילו בשר בשנים האחרונות. לא גאה בזה אבל אני לא אסתיר את זה. עדיף לטעמי להראות שעברנו תהליך מאשר התכחשות מוחלטת לעבר מעורר החוסר נוחות.
    ושנית - כי גם אני כל כך לא אוהבת ולא מסוגלת תעמולה טבעונית קיצונית. ופוסטים כמו שלך עובדים כל כך יותר טוב מאשר כל סרטון מזעזע (או לפחות - בנוסף אליהם - להראות שאפשרי ונעים וטעים).
    אוהבת

    השבמחק
    תשובות
    1. אני לא מתחברת לקיטלוג של אוכלוסיה שלמה כקיצוניים. קשה להתעמת עם עבר שלא מסתדר לנו ברמה המוסרית - אני בוחרת לקבל אותו כחלק ממי שאני, אבל אני יכולה להבין למה אנשים מעדיפים להדחיק אותו. לנו כבני האדם יש מנגנון הדחקה ממש עז, רק תביטי בכל מי שממשיך לאכול בשר למרות שהמצפון מנדנד לו אז טבעונים לא שונים מזה. זה לא אומר שאין טבעונים קיצונים בכלל, אבל הם מבחינתי קומץ אנשים קיצוניים באופיים וזה מתבטא בין השאר גם בטבעונות.

      לגבי סוגי ההסברה - אני לא חושבת שכמות הטבעונים הייתה גדלה באופן כל כך משמעותי אילו לא היו כל מיני סוגים של הסברה, בין השאר גם הסברה אגרסיבית יותר. לכל אחד יש את הטריגרים שלו שגורמים לו לעשות שינוי וכן, עבור חלק מהאנשים מדובר בסרטונים גרפיים של שחיטה והתעללות. בעיניי לומר שרק הסברה חיובית עושה את העבודה זה גם סוג של הדחקה, כי זה אומר שאין באמת מקום להציג את האמת המזעזעת כמו שהיא כי לאנשים קשה להתמודד איתה.

      בכל אופן את טבעונית מהממת ואני בטוחה שתישארי כזו :)

      מחק
  3. הפוסט הקודם שלך היה על חברת שאנל שידועה לשימצה ביחסה הרע לבעלי חיים (ניסויים) ובשימוש בפרוות.
    אני מנסה להבין איך קניה של מוצרי טיפוח ואיפור שמנוסים על בע"ח מתיישבת עם השקפת עולמך והאהבה שלך לבע"ח?

    אשמח לתשובה (זה באמת מעניין אותי :)
    עינת

    השבמחק
    תשובות
    1. היי עינת, בפוסט הקודם שלי ציינתי שהברונזר של שאנל קיים אצלי באוסף כבר כמה שנים. הייתי שמחה להציג בבלוג שלי רק מוצרים נטולי אכזריות ואני אכן נותנת להם העדפה ומאמינה שכל מוצרי האיפור שלי יהפכו לנטולי אכזריות עם הזמן, אך בפועל יש חלק לא מבוטל מהאוסף הנוכחי שלי שנרכש ב"ימים ההם" שבהם לא הקפדתי על הנושא, אני ממשיכה להשתמש בהם עד לסיומם וכמובן שאיני קונה חדשים.

      אני ממשיכה לחקור, ללמוד ולקרוא אודות תחום הניסויים בבעלי חיים, מוצרי עור ואודות מוצרי איפור טבעוניים וגם עוסקת בכך בפתיחות כבר כמה שנים. ההערה שלך לימדה אותי שאני צריכה לחזור ולתת דגש חשוב יותר על הנושא ועל המוצרים שאני מציגה לראווה, אז תודה וחג שמח :)

      מחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top