יום שישי, 16 בינואר 2015

דברים שלמדתי אודות בלוגינג

הפסקתי לספור כבר כמה שנים אני בלוגרית. נדמה לי שחציתי את רף ה-6 שנים אבל באמת שבשלב הזה, אין לזה שום חשיבות וזה גם לא נאמר בתור הישג - כי בעייני זה המשך טבעי לאורח החיים שבו בחרתי.

אורח חיים? כן! ואני לא מרגישה שאני מגזימה. בפועל אמנם אני יושבת פעמיים בשבוע מול המחשב ומעלה את הפוסטים - אבל מאחורי הקלעים, הגלגלים החלודים של המוח כל הזמן פועלים ומריצים רעיונות חדשים: מה לצלם, מה לקנות, איך לגרום לבלוג להמשיך לרוץ גם אחרי כל השנים האלו ובעיקר, איך לגרום לכם הקוראים לחזור אליו בכל פעם מחדש.

במהלך השנים אספתי אל תוך שקית הקניות שלי הרבה פייאטים אבל גם כמה תובנות בודדות, אלו שגורמות לי להמשיך קדימה ותמיד לחפש את הדבר הבא, אז החלטתי להפיץ את הבשורה בתקווה שהן יהיו שימושיות למישהו חוץ מפרי, שכבר עובדת על הבלוג שלה במטרה להשתלט על העולם (וגם על זה עוד נדבר).

  • אי אפשר לרצות את כולם: ישנם מקרים בהם אני מעלה פוסטים שאני סופר גאה בהם והם לא מצליחים כפי שהייתי רוצה או להיפך: אני מעלה פוסט שמבחינתי הוא אחלה, אבל לא בדיוק הפנתיאון של Fashion tails (בדימיון שלי יש דבר כזה) - ופתאום הוא מעורר הרבה תגובות ומקבל חשיפה נאה.

    אז מה המסקנה? ברור שאני לא רוצה לכתוב לעצמי ולעצמי בלבד, אחרת אולי הייתי בוחרת בפורום אחר ולא הייתי עושה את זה ברשת, אבל יש גבול לרצון לספק את הקהל, גם אם ממש רוצים שהוא יחזור (ובהחלט רוצים). לפעמים אני כותבת על דברים כל כך ספציפיים שברור לי שהם מעניינים כנראה רק אותי ואולי גם את נתן שנאלץ לקרוא אותם בכפייה ואני עדיין מעלה אותם לאוויר. מדוע? כי *אני* אוהבת אותם והם מייצגים את הטעם האישי שלי, גם אם הוא לא מתכתב עם כולם.
  • לא מתערבבת: שיעור שנלמד על בשרי כי לפעמים הייתי שוכחת שיש עולם שלם מחוץ לבלוגספירה. אין טעם לנסות לחנך אנשים אחרים, אין טעם להתחפר בתוך קליקות ולחשוב שהן איכותיות יותר מהשאר. לא חזרנו להיי סקול ולמרות שבהגדרה אנחנו קהילה - כל בלוגר עושה מה שבא לו, כותב מכל סיבה שמתחשקת לו ולכל אחד יש את הקהל שלו - אז חבל לבזבז אנרגיות על רכילויות, ריבים ושיפוטיות. 
  • למדתי לומר "לא": אנחנו אנשי ה"לא נעים לי", המילה "לא", בדרך כלל אינה נמצאת בלקסיקון שלנו, כי, ובכן... לא נעים לנו. לעתים קבלת מוצרים לא רלוונטיים מהיח"צ אינה נובעת מגרידיות, אלא כי זה באמת מעמיד לפעמים את הבלוגר במצב שמעורר בו חוסר נוחות - ולכן הוא נאלץ להסכים לכל מיני הצעות ומוצרים שבדיעבד עלולים אפילו להזיק לו. היכולת לוותר על הצעות לא רלוונטיות היא שמעניקה לבלוג בין היתר, את האופי שלו.
  •  יח"צ זו לא מילה גסה: אם כבר נגענו בנקודה הזו, אז אני באמת מאמינה שעברו הימים בהם קבלת מוצר בהכרח הייתה מזמינה סקירה לא אמיתית. יש דרכים למנף תוכן כזה ולהפוך אותו למעניין (רמז: צילום הקאקפייקס שקיבלתם בהשקה היא לא אחת מהן) ובשילוב הנכון, זו דרך טובה להעשיר את מגוון המוצרים שמוצגים בבלוג.
נעליים ותיק: רוני קנטור, תכשיטים: שלומית אופיר
  • הייחודיות של הבלוג: אנחנו חיים בעידן של עודף אינפורמציה, אני לא באמת צריכה לספר לכם את זה. אז אם פעם גולשים היו מבקרים בבלוגים ובערוצי יוטיוב כדי ללמוד, היום כבר מחפשים את הערך המוסף הזה שמעורר חשק להישאר. גם לי כבר אין סבלנות לחפש מדריכים ובכל זאת אני מנויה לכמה וכמה ערוצים של יוטיובריות שהאישיות שלהן מוצאת חן בעיניי, גם אם לא בדיוק הייתי מגדירה אותן כאלילות איפור ולא הייתי קונה מקלון לניקוי אוזניים על פי ההמלצה שלהן.

    אז יש עדיין מקום לבלוגים וערוצי יוטיוב שהייחודיות שלהם היא במקצועיות: סקירות מקיפות ואינפורמטיביות, השוואות וכד', אבל אלו מאיתנו שלא יודעים להציע את זה, כמוני למשל, צריכים לחפש ערך מוסף אחר: אישיות כריזמטית, יכולת כתיבה, יכולת צילום, רעיונות מקוריים לפוסטים או פרי ומונה- כי הרי ידוע שהן מגנט של טראפיק.
נעליים: רוני קנטור
  • בלוג ככלי שיווקי: אז בואו נודה באמת, אף אחד מאיתנו לא יוכל להתפרנס מקבלת לק או אייליינר לסקירה - ולמרות זאת אחת השאלות הכי שכיחות שעוברות בראשו של כל בלוגר מתחיל היא "איך אני מתפרנס מזה?".

    אז האפשרויות הן כאלה: אפשר להקים מראש בלוג מסחרי עם תוכנית עסקית שם חוקי המשחק הם שונים למדי, אבל אפשר גם להשתמש בבלוג בתור כלי למינוף עצמי ואז השמיים הם הגבול. בכל פעם שפונה אליי מכר או חברה לייעוץ ואומרים לי "אני רוצה להצליח בתחום X אבל התחרות היא גדולה, איך אני עושה את זה?" אני מייד שואלת אותו אם הוא הקים בלוג או מה עם הבלוג הזה שהוא לא מתחזק. בעיניי זו הדרך הטובה ביותר ליצור את הפינה שלך ברשת ובאמצעות תוכן נכון, בהחלט אפשר ליהנות גם מהזדמנויות מעולות.
  • מחויבות: פעם הייתי חושבת שהבלוג הוא רק תחביב אז הייתי מעלה פוסטים כשיוצא לי ואם לא יוצא - אז מה חבל.  אי אפשר לצפות לטראפיק קבוע ומכובד כשזו הגישה, כי לקוראים יש ציפייה לכמות פוסטים בתדירות הגיונית ואם הם לא מקבלים אותה אצלך - הם ייקבלו אותה במקום אחר.

    היום אני משתדלת לפעול לפי לו"ז מסודר: רעיונות לפוסטים חדשים נרשמים במחברת ריאן גוסלינג (כבר מדד לרצינות, אם תשאלו אותי), את הפוסטים עצמם אני מצלמת בסופ"ש ומעלה לאורך השבוע. בחרתי בכמות פוסטים שבועית שאני מרגישה שאני יכולה להתחייב לה והיא ריאלית עבורי.
  • סבלנות: "פתחתי בלוג לפני חודש אבל הוא עדיין לא הפך לויראלי!" - וול, למה אתם מצפים? יש את יחידי הסגולה האלו שמצליחים לפרוץ מיד, כי הם נכנסים לנישה חדשה שיש בה ביקוש, כי יש להם את הקשרים המתאימים או כי הם מייצרים תוכן שהוא באמת חדשני ויוצא דופן (נבלות!).  עבור כל השאר הסבלנות היא ערך חשוב והציפייה להתפוצץ ברשת בבת אחת כמו מבול קונפטי היא בדרך כלל לא ריאלית.
  • ציוד והיערכות מראש: גם אם הבלוג הוא מלכתחילה מוגדר כתחביב, בתחביבים אנחנו נוטים להשקיע כסף כדי להפיק תוצאות והבלוג הוא בהחלט לא יוצא דופן. ציוד מתאים, בין אם עבור כתיבה או צילום סרטונים זה מאסט. גם היכולת לערוך תמונות כמו שצריך או לערוך סרטונים חשובה וכמובן שיש עקומת למידה עם הזמן וכל עוד שואפים להשתפר זה בסדר גמור. היום כשנוצר רף לסרטונים ופוסטים שמוצגים בצורה מסוימת, אין ספק שלויזואליות יש מקום חשוב ולכן אם היא לוקה בחסר, היא עשויה להוות מכשול.
עיצוב: Petekdesign
  • פשוט תעשו את זה: אם אתם מדברים כבר חודשים על הקמת בלוג אבל בפועל לא עשיתם שום צעד בנושא, יש סיכוי סביר שגם לא תעשו זאת לעולם, כנ"ל לגבי פתיחת ערוץ יוטיוב. נכון שבסעיף הקודם דיברתי על היערכות מוקדמת כדי שתוכלו להפיק תוצרים באיכות מתאימה, אבל אם סימנתם וי על הסעיף הזה - אז פשוט תעשו את זה. דחיינות היא תכונה בעייתית גם בעולם הבלוגינג ולכן אם יש לכם רעיון לפוסט, לצילומים או לפרויקט מעניין, נסו לקבוע את התאריך כמה שיותר מהר.
צילום: שי פרנקו

אז מהו טיפ הבלוגינג שלכם או לחילופין, מה הכי חשוב לכם כשאתם מבקרים בבלוג?

11 תגובות:

  1. פוסט מעולה! מסכימה עם כל אחת מהנקודות פה. הבלוג הוא הביטוי הדיגיטלי לאישיות של הכותב, לטוב ולרע.

    השבמחק
  2. שנים שהסכלתי על הבלוג שלך מהצד ותמיד נהנתי לקרוא. אפילו היו דברים שהזדהתי איתם ורכישות שעשיתי עשית גם את במקביל, מה שחיזק את דעתי לגבי הרכישה. אני זוכרת שאחרי החתונה אפילו סגרת את הבלוג (הקודם) לכמה זמן ואז חזרת עם הבלוג הזה. פוסטים שלך נחרטו לי בראש לאורך השנים לעולם לא אשכח פוסט שהעלת על אופן הלבוש שלך בצעירותך (חצאיות מיני וחולצות בטן). מה שאני באה להגיד שהייתה לך השפעה עצומה עליי ואני מרגישה כאילו את חברתי מבלי שנכיר מה שמוכיח שאת יודעת לעשות את העבודה. את בהחלט אחת הבלוגריות עם אופי ויחודיות בבלוג!
    ואת דחפת אותי בסופו של דבר לפתוח בלוג. כך ש...תודה לך חברתי הלא מוכרת :) היית המוזה שלי!

    השבמחק
    תשובות
    1. הו וואו, ריגשת אותי, מאוד מאוד! איך זה שאנחנו לא מכירות? זה ממש מחדל.

      מחק
    2. כך יצא , עוקבת שקטה :)

      מחק
  3. שלא משנה כמה הבלוג שלי פותח לי בחוץ המתנה הפנימית שהוא מעניק לי היא הגדולה ביותר.
    פוסט מעולה תודה

    השבמחק
    תשובות
    1. זה באמת השיעור הכי בסיסי אבל גם הכי חשוב שיש - וזה כל כך לא טריוויאלי :)

      מחק
  4. אני חושבת לצלם ולוג שמפגיש את קאליסי עם מונה. לדעתי זה יהיה ויראלי ביותר!

    השבמחק
    תשובות
    1. זה חייב לקרות בניו יורק כדי שיהיה מושלם. הוצאות על חשבון הקוראות.

      מחק
  5. אני בדיוק חושבת לפתוח בלוג משלי. אני טירונית חדשה בתחום ולכן באת לי בול בזמן, אז תודה :-)

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top