יום ראשון, 1 ביוני 2014

בלוג ישן - חדש

אחת הסיבות שנעלמתי למשך כמה שבועות היא כי לא כל כך מצאתי את מקומי בבלוגספירה. זה מצב טבעי שחוזר על עצמו אחת לכמה שנים, מן תופעת לוואי בלתי נמנעת הנוצרת כשעוסקים בפעולה אחת במשך זמן רב.

במהלך התקופה האחרונה שמתי לב שהבלוגספירה התמלאה בפרצופים ובשמות חדשים שאינם מוכרים לי. בכל פעם שנשאלתי "האם שמעת על...?" הבנתי שאין לי מושג במי מדובר. אז החלטתי לבדוק מה יש לאותן בנות להציע, מתוך הרצון להיות מעודכנת ואולי גם במטרה לעדכן את רשימת הקריאה בכמה בלוגים חדשים.

השיטוט הזה גרם לי לשים לב להזדמנויות מרשימות שנוצרו עבור הבלוגריות בעולם המותגים והאופנה. מדובר בהזדמנויות שלא היו קיימות בעבר ותמיד עוררו בנו את התחושה שמדובר בסוג של עוול קטן וחוסר הבנה של המדיה החדשה.

דבר בולט נוסף שעורר את תשומת לבי הוא שהקוראות הן כבר לא הלקוח המרכזי של כל אותם בלוגים והתוכן הוא כבר לא המלך. בכלל,  נוצרה כאן מערכת יחסים ודינאמיקה שונה לחלוטין מכל מה שהכרתי, לטוב וגם לרע. זה גרם לי לשאול מה מקומי בתוך ה"סצינה" החדשה הזו והאם אני מצליחה או צריכה ליישר איתה קו.

צבע השיער משתנה, הסגנון מתפתח, הנופים מתחלפים אבל בסופו של דבר אני נשארת אני ולכן גם מידת ההתפתחות של הבלוג מוגבלת. אולי זה הופך אותי למשעממת וזה לבטח לא הופך אותי לזוהרת מספיק, כמו כל הקולגות החדשות שלי.

כשאני מביטה בכל הפרצופים המוכרים יותר, שהיו חלק מ"הסצינה" שלי - אני שמה לב שרובן הפסיקו לכתוב לחלוטין או לחילופין כותבות לעתים רחוקות מאוד. יש קצת תחושה של עייפות כללית ואולי גם הן שואלות את אותן השאלות כמוני.

אז בסופו של דבר הגעתי להבנה שאליה אני מגיעה תמיד: אני כותבת כי כיף לי, אני לא כותבת כי אני מצפה להזדמנויות מדהימות לנקוש על הדלת הוירטואלית שלי, אני כותבת כי אני מרגישה שיש לי מה לומר וכי זה המרחב האישי שלי ברשת.

אני לא כותבת מתוך הכרח ולכן זה לגמרי בסדר לקחת פסק זמן כשמרגישים שזה נכון, כי אחרי הכל, הלקוחות שלי - כלומר אתן, הן ללא ספק הנוחות והמבינות ביותר ביקום. אז הנה אני כאן... עם שיער חדש, עם כמה קעקועים חדשים, אולי עם סגנון קצת שונה, אבל בכל זאת... אני.

I'm the one who knocks (מצטערת, הייתי חייבת)



אני לובשת: חולצה וחצאית - אסוס, שרשרת- טלולה טו, נעליים- אלדו

22 תגובות:

  1. בכל מצב תהיי את
    תכתבי על מה שאת אוהבת.
    בלוג הוא שיקוף של אהבה לחופש ביטוי, מקום שבו כל הדברים שממלאים את עולמך הם רלוונטיים. אני בעולם הכתיבה כבר 15 שנה...מותר לקחת גם פסק זמן ומותר גם לכתוב על דברים שלא יגררו תגובות בעשרות. מותר הכל
    תהני מזה. ותמשיכי..

    השבמחק
  2. אני חושבת שהבלוג שלך הוא מקור של תוכן איכותי ללא פשרות, דווקא בגלל שאת שומרת על האני שלך.
    כל ההזדמנויות הנוצצות לכאורה, מגיעות אל בלוגריות שאין להן באמת שפה אישית כלשהי או השפעה על דעת הקהל, וזה לדעתי הפספוס הגדול של כל אותם מנהלי מותגים ויחצנים שאולי דוחפים את הלקוחות שלהם לכיוון הנכון, אבל לא קוראים את המפה כמו שצריך ומפספסים את הקולות האמיתיים והאיכותיים שאפשר למצוא ב"סצינה".
    בסופו של דבר ההפסד שלהם הוא הרווח שלנו, כי באיזשהו מקום את נשארת הכתובת לתוכן רענן, חדש ויוצא דופן כברירת מחדל, בגלל שאצל כל השאר אפשר למצוא כ"כ הרבה תוכן שהופק בצורה מסורבלת ובחוסר כשרון...
    אז תמשיכי להיות את, זה ממש לא מזיק :-)

    השבמחק
  3. אוף אבל לא בא לי שתפסיקי לכתוב! אני חייבת להודות שאני דיי מזדהה אתך בנושא במוטיבציה לכתיבה, ואני מתחבטת עם עצמי בשאלות האלה לא מעט. הכתיבה שלי נעה מפרצי מוטיבציה שבהם בא לי להשקיע את כל זמני הפנוי בבלוג לפרצי עומס וחוסר מוטיבציה בהם אני בקושי כותבת לצערי. לפעמים אני מצטערת על כך שאני לא עושה את זה למחייתי, כי אני מרגישה שאני מתפשרת פעמים רבות (בגלל עומס וחוסר מקצועיות שלי) אבל מצד שני אני מנחמת את עצמי שאני גם בן אדם, וזה המקסימום שאני יכולה לעשות בחיים העמוסים האלה :)
    הלוואי שהיה לי זמן לשוטט בבלוגיספירה ולהכיר קצת בלוגים חדשים, אני עוקבת באדיקות אחרי קומץ בלוגים מצומצם ואיכותי (שאם לא היה לי סמארטפון ו bloglovin -סביר להניח שגם אחריהם לא הייתי עוקבת בכזו אדיקות לצערי) ואשמח להכיר כמה מהחדשים ששווים הכירות. חיבוקים ונשיקות, אני מברכת אותך בכל החלטה שתקבלי ובטוחה שעם הבלוג או בלעדיו אנחנו עוד ניפגש...

    השבמחק
    תשובות
    1. אל תדאגי, אני לא מפסיקה :) לא חושבת שאי פעם יימאס לי לכתוב ולמדתי לקבל את זה שזה בסדר לא לתת 100% מעצמך כל הזמן אם את לא מרגישה נכון וזה לא חייב להיות הכל או כלום.

      מחק
  4. זה בדיוק מה שעובר עליי עכשיו. החיים העמוסים בתוספת עייפות החומר מביאים אותי לא לכתוב תקופה ארוכה והאמת ? שסבבה לי לגמרי. אני חושבת שאם חשים עייפות קלה [או קשה] , הפסקה היא מבורכת. החיים שלי דינאמיים , אני לא מקבלת שכר על שום דבר שאני עושה בבלוג ואני רוצה שהוא יהיה כיף. אם זה הופך לפחות כיף - אני לא שם.
    נתת לי עוד קצת חומר למחשבה.

    השבמחק
  5. את ממש לא משעממת, להיפך - בים של חרא מילולי את זוהרת כמו ארנב רדיואקטיבי. חתול אוהב שועל.

    השבמחק
  6. אני מסכימה ממש עם קאליסי. וגם עם נגה, האמת.
    לא בא לי שתפסיקי לכתוב (על אף שאני האחרונה שיכולה להעביר ביקורת בעניין), אבל אני מבינה אותך מאוד.
    אבל די עם האווירה הנוגה - השיער שלך מהמם. את הולכת ומשתבחת. הסתנוורתי ממש מהתמונה השלישית בפוסט :)

    השבמחק
  7. אני חושבת שכל בלוגרית ותיקה חווה את מה שאת מרגישה עכשיו. לי זה קרה לא מעט ואפילו בתקופה האחרונה, מה שאפילו הוציא לי קצת את החשק מהכתיבה וכך הוצאתי ממקלדתי כמה פוסטים שאני לא הכי גאה בהם, עוד משהו שימלא את החלל.
    עם זאת, אני חייבת לשאול, מה זה משנה מאיזה חומר אנושי הבלוגספירה בנויה? העיסוק בזה זה משהו שאף פעם לא הבנתי. אף פעם לא היה איכפת לי מי קיבלה מה וממי ומי ציינה זאת בבלוגה ומי לא ומי הגישה דו"חות כספיים ל"בלוגרית הממונה על האתיקה של הבלוגספירה הישראלית" [ןאת יודעת על מי מדובר] ומי לא?
    למי איכפת?
    אני רואה פוסטים של בלוגריות שנענו להצעות שאני סירבתי להן ועם זאת, יש הצעות שנראות לי מעניינות ומסקרנות ואין בי טיפת בושה להיענות להן, אפילו להפך. שכל אחת תקבל את ההחלטות שלה.
    השורה התחתונה, לפחות בשבילי, היא שממש לא אכפת לי מה אנשים אחרים עושים או לא עושים. זה לא משפיע בכלל על מה שאני רוצה לעשות ועושה.
    אני כותבת בלוג כי זה כיף, בדיוק כמוך. וכשלרגע לא כיף לי - מכל מיני סיבות - אז אני כותבת פחות. מה שהכי מיוחד בתחביב הזה, בעיני לפחות, הוא היכולת להתמלא בהשראה כך לפתע פתאום ולהרגיש מעין כוח מניע שמושיב אותך ליד המחשב והאצבעות מתחילות לתקתק ולתקתק. כל השאר זה פשוט שטויות במיץ פטל. אורגני.

    השבמחק
    תשובות
    1. קודם כל: קנית אותי עם מיץ הפטל האורגני.

      לקחתי פסק זמן מתוך מכלול של סיבות, רובן אישיות ומקצועיות, אבל ביניהן גם הסיבה הזו הדהדה ברקע.
      למה מעסיק אותי מה קורה סביבי? פאק אנושי אני מניחה, מאותה סיבה שגורמת לנו להתחרות אחד בשני וגם לרכל. כל עוד שומרים את זה בפרופורציה וזה גורם לנו להשתפר - זה לא בהכרח דבר שלילי.

      ההצעות ושיתופי הפעולה לכשעצמם לא מעניינים אותי מעבר לרמת הקוריוז, הבנתי לפני כמה שנים שבגדים וצילומים בעיתון לא משלמים שכר דירה ואני יודעת שאנשים אחרים ממש לא רואים את זה ככה וזה בסדר.
      מעניין אותי איך זה משפיע על הבלוגספירה ומה אנשים רוצים לקרוא היום, כי אני מניחה שאם לא הייתי יודעת לזהות מגמות כאלה - מעולם לא הייתי פותחת בלוג.

      השראה מגיעה אליי לפי תקופות ולפעמים התקופות הללו כרוכות בשאלות שלא כל כך נעים לי לשאול את עצמי - אבל אני מרגישה שאני צריכה.
      בשורה התחתונה - אני תמיד עושה מה שנכון לי, זה נכון גם בבלוג, גם בחיים המקצועיים וגם באישיים. אני רואה את האינדווידואליות כאחת התכונות הכי חזקות בי, לטוב ולרע. אבל בעוד שאת מתארת את זה נטו כתהליך פנימי, אני כן מסתכלת על הסביבה ובדרך כלל זה רק מחזק את המסלול שבו אני בוחרת.

      מחק
    2. אני חושבת שאני מבינה אותך, אני גם חושבת שזה חשוב להסתכל מה קורה מסביב אבל, לשמור בכל זאת על אינדיבידואליות. יש אנשים שחושבים שכשאתה חלק מחברה או מקהילה, אתה לא יכול להיות אינדבידואל ועם זה אני לא מסכימה. אני חושבת שאם היינו חברה של אינדיבידואלים, היה לנו הרבה יותר טוב. כך גם לגבי הבלוגספירה, אם היינו קהילה של אינדיבידואלים, היה הרבה יותר מעניין לנו וגם למי שמגיע לקרוא אותנו. לצערי, זה לא המצב, כי רב הבלוגספירה אכן מוכתבת על ידי משרדי היח"צ והשת"פים למיניהם. אז למה אנשים ממשיכים לקרוא את "בלוגי קומוניקט"? כי אנשים גם ממשיכים לקרוא YNET.
      כל עוד יש אנשים ששומרים על עצמם ועל הצבע של האישיות שלהם, יהיו בלוגים כמו שלך וכמו של עוד כמה [ואני מקווה שאני משתייכת גם כן לחבורה] ויהיו גם אנשים שישמחו לבוא ולקרוא אותם.
      את העובדה שהשקה לזיתים של חרוזית לא תממן לי את שכר הדירה הבנתי די מזמן ועכשיו, אני מגיחה מידי פעם לערבי פתיחה שמעניינים אותי או למפגש אצל המדוזות ונהנית לפגוש בלוגריות אחרות שלא יוצא לפגוש בזמן אחר. אני שנאתי את זה שהיו כמה בלוגריות שנכנסו לי לחיים ולכיס ודרשו שאדווח להן מה קיבלתי בחינם ומה לא. זו חוצפה בעיני, והיחידים שיכולים לדרוש משהו ממני הם הקוראים שלי בלבד. מה גם, שבשלב הזה שתינו יודעות שאין מתנות חינם בעולם הבלוגספירה ולכל דבר יש מחיר, גם אם הוא בא לידי ביטוי בזמן ולווא דווקא בכסף מזומן.
      הקו המנחה שלי בחיים בכלל הוא איזון, כל עוד אתה שומר על איזון, אתה גם שומר על עצמך ועל האינדיבידואל שאתה. בתנאי כמובן שהתברכת בשכל ישר. בקיצור, לפעמים צריך הפסקה כדי לחזור בכוחות מחודשים, עם רעיונות חדשים ובעיקר, כדי להמשיך ולשדר חיוביות, כי שליליות יש מספיק מכל עבר גם ככה.

      מחק
    3. סיכמת את הנושא בצורה מושלמת אז לשם שינוי אין לי מה להוסיף, רק לחזק את המילים, שמבחינתי הן למעשה כבר ססמאות לכל דבר: חיוביות, איזון, אינדווידואליות. חן חן.

      מחק
  8. בתור קוראת - התוכן הוא מה שגורם לי לקרוא או לפסוח על בלוג מסוים. כשהתחלתי לצרוך בלוגים (לפני 3 שנים בערך) היו מעט בלוגים וקראתי את כולם. היום אני קוראת בלוגים בודדים (ובכלל זאת את הבלוג שלך) וקוראת בעיקר פוסטים שהם לא רק על בגדים / איפור.
    ספציפית הבלוג שלך כולל גם תוכן מעניין שלא קשור לאופנה וגם רווי בכל כך הרבה תמונות מדהימות שנותנות השראה, אני מאוד אוהבת את הטעם שלך בבגדים ובעיצוב וקל לי להתחבר כי יש לנו מבנה גוף וצבע עור דומים.

    השבמחק
    תשובות
    1. איזה כיף! מאוד שימחת אותי :)

      מחק
  9. כמו שכבר אמרת הגיוני להרגיש שחיקה בכל דבר שאת עושה תקופה כל כך ארוכה, השחיקה והסיפוק באופן טבעי תמיד יבואו בגלים. אני בכל אופן שמחה על החזרה שלך לקצב רציף ונהנית לעקוב אחרי הבלוג שלך בדיוק כמו שנהניתי בהתחלה ולדעתי יותר, ללא ספק השתבחת עם השנים ומי שבא לכאן כדי לקרוא מחפש לקרוא אותך ואת כל מה שאת מביאה ולכן ממשיך וחוזר, ככה שאני לא חושבת שיש לך קטצ'ינג אפ טו דו.
    תוהה אם במה שכתבת על הבלוגים החדשים שלא מקדשים את התוכן התכוונת לבלוגים ברמת כתיבה נמוכה או אל בלוגים שעסוקים בכתיבת קומוניקטים (למרות שזה קצת היינו הך). מסכימה איתך על המון המון דברים בנושא הזה אבל בתור כותבת חדשה בעצמי (יחסית אלייך ולאחרות), שאינה בקיאה מדי בענייני הבלוגספירה (הבלוג שלי קטן ולא מקבל מתנות אפילו בימי הולדת עד כה) ובעקבות תגובות שאני לעתים מקבלת או פוסטים שאני קוראת, מרגישה המון פעמים כאילו יש יחס מעט לא נעים כלפי בלוגריות חדשות. קשה לי להצביע על מה בדיוק מפריע לי מלבד ההרגשה שמתייחסים לבלוגריות חדשות כאילו הן כותבות רק כי בטוחות שיש תהילה ומתנות בזה, כשבעצם אני יודעת שהסיבה שאני למשל התחלתי לכתוב דומה מאוד לשלך ומניחה שיש עוד המון בנות כמוני (יכול להיות שזה תמים מצדי, זה כבר לשיפוטך).
    מקווה שאת לא לוקחת את מה שכתבתי לכיוון נעלב או אחר ממה שבתכוונתי אליו, אני בסך הכל מנסה לתרום לדיון שהעלית כאן :)

    עכשיו כשסיימתי עם זה אני אגש לחלק החשוב: את מהממת עם הייזנברג עלייך (וגם בלעדיו), יש לי קראש מביך ביותר על החולצה הזו!

    השבמחק
    תשובות
    1. אתחיל מהסוף: אני משתדלת לא לסלוד מבלוגים חדשים כי אלה משחקי מעמדות מגוחכים שאין להם באמת מקום בבלוגספירה. מצד שני, אני יכולה להבין ממה זה נובע, כי כשאנחנו התחלנו זה היה מאוד תמים, אף אחד לא שמע על השקות ולא היה מודע לדינאמיקה הזו בין המשרדים לבלוגרים. היום אי אפשר להתכחש לעובדה שבלוגרים חדשים נכנסים לרשימות של יחסי הציבור עוד לפני שאני מספיקה למצמץ וכן, יש בזה היבט מאוד בעייתי מבחינתי.
      אז כאמור, אני משתדלת לא להכליל כי יש בלוגים שנפתחו כמו שאת מעדיה על עצמך, מתוך רצון לכתוב וליצור - ויש גם פנינים בתוך ים של בלוגים אופורטוניסטיים, אז חבל לפסול על הסף.

      ואני כמובן מאוד מודה לך על הפידבק החם, הקראש שלי לגבי החולצה היה כל כך חזק, עד שחברה טובה שלא יכלה סתם לצפות בזה מהצד - הזמינה לי אותה במתנה! מי צריך משרדים כשיש חברות טובות :)

      מחק
  10. אוהבת לקרוא אותך. בא לי לשלוח לך מתנה שרשרת הייזנברג שהכנתי ..

    השבמחק
    תשובות
    1. את לא יכולה לספר לי על שרשרת הייזנברג ולא לפרט. זה נוגד לחוקי הבלוג (וכן, החלטתי שיש כאלה).

      מחק
    2. שלחתי לך תמונה למייל

      מחק
  11. מסכימה עם רוב הדברים שכתבת ובאמת ניסחתי תגובה רצינית אבל אז ראיתי את הייזנברג והפסקתי לחשוב.

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top