יום רביעי, 6 בפברואר 2013

אוף טופיק: נעים להכיר!

אני מתארת לעצמי שאם אתם עוקבים אחריי החל מנקודת זמן מסוימת, אתם בוודאי מכירים אותי ברמה כזו או אחרת. אתם יודעים שיש לי שני כלבלבים, את ז'אנר הנעליים החביב עליי ואולי אפילו את הגוונים האהובים עליי בצלליות. אבל האם אתם מכירים אותי באמת? האם אתם מכירים את נבכי האישיות הלחוצה והמטרידה שלי? סביר להניח שכן, אם עקבתם אחרי הבלוג בראשית דרכו- גם אז העליתי פוסט בסגנון. במידה ולא טרחתם למסגר את הפוסט ההוא מול המיטה ובכל זאת תרצו להכיר אותי, אתם נמצאים במקום הנכון. אגב, זו הייתה ההשראה:

קאמי שולטת!!!11

1. הבלוג הזה קיים ממאי 2009. אז השם המורכב והשנון שלו היה I Heart fashion. מאגר הקוראים שלי היה מורכב מנתן, דאז בן הזוג המבולבל שלי (מבולבל באשר לשאלה- למה בת הזוג שלו צריכה בלוג) ואני, כששיעמם לי בעבודה. הבלוג שלי היה ערוץ הביטוי האישי שלי, אליו יצקתי תכנים חשובים כמו תלבושות מוזרות שלבשתי ודברי נאצה שכוונו לקולגה שלי בעבודה.

2. מעולם לא השארתי טוקבק או תגובה אנונימית. מעולם. הקונספט הזה של להיות אנונימי ברשת מעולם לא חדר לי לראש עד הסוף ולכן אני מתעקשת תמיד לעשות הכל בשמי המלא. מתחשק לי לפעמים להיות מרושעת ובעיקר אנונימית- אבל אז אני מזכירה לעצמי שזה יהפוך אותי לאחרונת הטרולים ולא בא לי להיות כזו.

מחזה נדיר בבלוג: תמונה של פרי!

3. הכרתי את נתן באתר "מקושרים" אי שם בשנת 2006. הייתי מאוד מובכת מהעובדה הזו ולכן כשנשאלתי איך הכרנו, תמיד עניתי "באשדוד", בתקווה שלא ירצו להמשיך לנהל דיונים מעמיקים על אשדוד (מה שעבד ברוב המקרים) ופשוט יניחו לזה.

4. מסיבת הרווקות הראשונה שאי פעם לקחתי בה חלק הייתה מסיבת הרווקות שלי. כנראה שזה סימן שהתחתנתי בגיל צעיר.

5. המילה האהובה עליי בכל היקום היא "תחת" ואני אוהבת להשתמש בה הרבה מכפי שמצפים מבחורה בגילי. לקלל לעומת זאת, אני לא אוהבת ואפילו די מובכת מכך. בפעם היחידה שניסיתי לקלל בפומבי ילדים בשכונה הקודמת שבה גרנו (אל תשפטו אותי! הם זרקו בקבוקי זכוכית על חתולים!), יצאו לי מילים כמו "פרזיט" או "חולירע".

6. הבמבה האהובה עליי בכל היקום היא במבה "פרפר" וזה מגיע לרמה שאני לא מוכנה לאכול שום במבה אחרת. אם תגידו לי שאתם חושבים שבמבה "פרפר" נחותה, יש סיכוי סביר שאיעלב עליכם ברצינות תהומית. תמיד תוכלו לפייס אותי באמצעות שקית מנצנצת של במבה. אתם יודעים של איזה מותג.

7. למרות האהבה החולנית לבמבה, לא ניסיתי חמאת בוטנים בטעמה המקורי עד לפני שנה. מאז כצפוי, אני מכורה גם לחמאת בוטנים ובכל בוקר לפני הארוחה הראשונה ביום, מתנגן לי בראש השיר It's peanut butter jelly time!



8. אפרופו התמכרויות, בגילאי 16-17 הייתי מכורה לדגני הבוקר "כריות" ואף נהגתי לחסל אריזה שלמה של 750 גר' תוך יומיים. גם אחרי שהפסקתי ועד היום, יש מקרים שבהם מתעורר בי קריז עז לכריות ואז אני מחסלת אותן מהר ומדחיקה שוב עד הפעם הבאה.

9. הירק השנוא עליי הוא אפונה ועם זאת, אני מאוד מחבבת מרק אפונה.

10. אני שונאת לדבר בטלפון. מה זה שונאת? מתעבת. לא ברור לי למה בשנת 2013 אנשים עדיין יודעים איך נשמע הקול אחד של השני ולא מתקשרים רק באסאמאסים ומיילים.

11. כל הילדות טחנתי גזרים כי סבתא תמיד הבטיחה שגזר משפר את הראייה. עד גיל 18 מצאתי את עצמי עם 5- בכל עין וצילינדר באחת מהן (תודה סבתא!). התביישתי מאוד במשקפי הראייה שלי ובגיל 14 עברתי סופית לעדשות.

12. בגיל 18 עשיתי ניתוח לייזר לתיקון הראייה. היום אני עדיין רואה מצוין אבל פחות ולכן מחכה מאוד לרגע שבו אלך להוציא משקפיים חדשים. אם זו לא אירוניה במיטבה, אז מה כן?


13. אחת הסיבות שדחפו אותי לניתוח העיניים היו דלקות העיניים החריפות שמהן סבלתי. בטקס יום חיל הים בצבא, ישבתי לי במדים לבנים ודמעתי בצורה כל כך מביכה- שכל מי שישב ברדיוס הקרוב אליי לא הבין למה אני ממשיכה להתאבל על חללים שנפלו לפני שנים.

14. אם כבר צבא, במהלך הטירונות התבקשנו לנקות את הנשק שלנו ולהשאיר את נרתיק התרמילים פתוח כדי שהמ"כית תבדוק שהוא נקי. התקשיתי להחזיק את זה כמו שצריך ולכן כשהמ"כית העבירה בתוך הנרתיק (של התרמילים, תירגעו!) את האצבע, שיחררתי את האחיזה והחלק הקפיצי נסגר עליה. אני משוכנעת שהיו לה כל מיני תיאורים מעניינים לאמא שלי באותו רגע, אבל היא הצליחה להתאפק. לדעתי היא הייתה צריכה להודות שלא פלטתי בטעות כדור במטווח.

15. עד גיל 16 אהבתי את ריקי מרטין אהבת אמת, ברמה של איסוף פוסטרים, דיסקים והיכרות עמוקה עם כל הטקסטים שלו בספרדית (את חלקם אני כנראה זוכרת עד היום). בגיל 16 מצאתי חיים והפסקתי עם זה. למרות שהאהבה חלפה, כשריקי יצא מהארון, אני משוכנעת שלובה בת ה- 16 מתה יחד עם ההטרוסקסואליות שלו.


16. הטעם המוסיקלי שלי השתנה מעט מאז וכעת האמן האהוב עליי הוא ג'וני קאש. גם הוא לא בדיוק פנוי רגשית.

17. בתור נערה לא היו לי מדריכי איפור ביוטיוב ולכן חשבתי שזה לגיטימי לחלוטין להתאפר עם צללית כחולה כהה על כל גלגל העין+ צללית תכלת עד הגבה. תוסיפו לזה מסגרת משקפיים לא ממש עדכנית, גבות סטייל אניה בוקשטיין ואקנה- ותבינו איזו נערה אטרקטיבית הייתי.

18. למדתי בתיכון במגמה ביוטכנולוגית מורחבת. מה לי ולזה? שאלה טובה. אני משוכנעת שאם בתיכון שלי היה קיר הנצחה לעתיד אקדמאי מזהיר (או סתם עתיד אקדמאי ממוצע)- השם שלי היה מעטר אותו. בהנחה שהיו זוכרים מי אני בכלל.

19. גם בנעוריי הייתי אמא אווזה, הפעם לכל החתלתולים בפארק. בכל תקופה היה חתלתול רנדומלי שהייתי מתאהבת בו בצורה נואשת ומעבירה איתו את כל היום אחרי הלימודים. כמעט תמיד זה היה נגמר בצורה טראגית.

20. זה גם מה שגרם לי לתפוס מרחק מבעלי חיים לכמה שנים טובות. למעשה- עד לפני כמה שנים הייתי ידועה בתור זו שכדאי להרחיק ממנה כלבים כי היא לא ממש מחבבת. ובמילה אחרת- דושבאג.

21. במבצע "עופרת יצוקה", בזמן שכל הדרומיים ברחו מהאזור, אני גרתי בחיפה ועבדתי בשירות לקוחות. מבחינתי טילים ואזעקות היו חלופה הרבה יותר ידידותית מאשר לשרת לקוחות בטלפון ולכן נסעתי מיוזמתי ובשמחה רבה לאשדוד על בסיס שבועי, לצלילי נגינת האזעקות.

גם פרי וגם מונה באותו פוסט? זה לא קורה כמעט אף פעם!

22. אם כבר חיפה, במשך קרוב לשנה גרתי אצל נתן במעונות. זה לא כזה נדיר, כמעט בכל דירה היה אפשר לתפוס חברה- פליטה כמוני, אבל מתוקף היותי אדם לחוץ והיסטרי- בכל פעם שהייתה דפיקה בדלת, כיביתי את האור והסתתרתי בחדר כמו אנה פרנק.

23. אם אי פעם תהיתם למה מעולם לא טרחתי לעברת את השם שלי, אז דעו שבכיתה א' רציתי ולמשך כמה שבועות החלטתי באופן אקראי לחלוטין שקוראים לי "אריאלה". אחר כך גם הבנתי שזה טיפשי וניסיתי לטאטא את הפרשייה הדיפלומטית הזו מתחת לשטיח.

24. אני אמנם לא מתחרטת על ההחלטה להשלים עם השם שלי, אבל מצד שני, להיות נערה מתבגרת עם שם כמו לובה לא היה קל ושאלו אותי בתדירות שבועית האם יש לי שאיפות להפוך לקופאית.

25. עד היום אני משוכנעת שאפרים שמיר מכוורת (ששמו המקורי הוא פימה שמוקלר, אגב) הוא הסבא האבוד שלי. למרות כל מה שכתבתי לגבי השלמה עצמית והשלמה עם השם- אני לגמרי מוכנה לשנות את שמי לליבי שמיר אם זה אומר שהוא יקבל אותי למשפחתו (כן, חשבתי על זה הרבה).

26. במשך שנים הייתי משוכנעת שיש לי אלרגיה חריפה לפלאפל עד שלפני שנה טעמתי שוב פלאפל ולא קרה לי כלום. זה היה קצת מאכזב.

27. ההתעלפות המוזרה הראשונה שלי קרתה בגיל 15, לאחר אכילת תותים עם קצפת. התעלפתי בשירותים, בנפילה, על מארז של גלילי נייר טואלט. קמתי בעצמי כעבור פרק זמן לא ידוע והלכתי לישון, כאילו לא קרה כלום.

28. הפעם השניה הייתה כשסגרתי לעצמי את הדלת על האצבע ומיד אחר כך יצאתי לטיול עם שלושה כלבים. כעבור כמה מטרים הרגשתי שאני עומדת להתעלף, אמרתי לעצמי "חכי רגע", הצלחתי להגיע עד הבית ובאותו רגע צנחתי לרצפה כשהכלבים עדיין קשורים אליי. אני בטוחה שזה לא הזיז להם אפילו קצת. עכשיו כשחושבים על זה, לא היו לי התעלפויות שלא היו ביזאריות.

29. עוד הוכחה לפלא שהוא אני: אחת הפעמים שבהם שברתי יד הייתי בגן חובה, כשמעדתי על מזרן. רך! ושברתי יד! המזרן היה רך! טוב, הבנתם את הנקודה.


30. יש לי חיבה עזה לכל מוצר שמעוצב בצורה של אדם/ חיה/ צמח: פומפיה עם ראש של אישה, כפפת תנור בצורת כלב, מברשת כלים בצורת פרח. לא אנוח עד שאמלא את כל הבית בשיט הזה ואם אי פעם תראו אותי מככבת באחת התוכניות הדוקומנטריות לצד האנשים שמתאהבים בחומת ברלין- דעו שהכתובת הייתה בבלוג.

31. אני אוהבת אסונות ברמה מטרידה, הם מרתקים אותי. כבר בצונאמי של שנת 2004 הייתי דבוקה למסך. מאז אני עוקבת באדיקות אחרי כל תוכנית תיעודית שעוסקת בשטפונות, צונאמי, התרסקות מטוסים וכל אסון אחר.

32. כבר אמרתי שאני חובבת סרטים אלימים? הסרט האהוב עליי הוא "אמריקן פסיכו". צפיתי בו יותר פעמים מכפי שהייתי רוצה להודות ומאז אני רוחשת חיבה מוזרה לכריסטיאן בייל, גם בגלל התחת שלו, אבל בעיקר בגלל שהוא פסיכופט עם קבלות.

33. מכירים את ילדי הפלא הרוסים האלה, שמצטיינים בצורה נפלאה בתחביב שבו כולם ממוצעים בו? אז אני לא הייתי כזו. שרדתי שנה אחת בחוג ריקודים סלוניים, שנה אחת בחוג נגינה על אורגן וכמה שיעורי ציור עד שנטשתי.

34. כשאני ממש כועסת על אדם אחר, אני מסוגלת להתעלם ממנו גם אם הוא עומד ממש מולי, באקט שזכה לימים לכינוי "היונה". עד היום כשנתן חושב שאני כועסת עליו, הוא שואל אותי אם אני עושה לו שוב "היונה". ברוב המקרים החששות שלו נכונים.

35. אני לא כל כך מצליחה לעקוב אחרי סדרות הטלוויזיה חדשות, אבל סדרות הטלוויזיה המיתולוגיות שלי מפעם היו "משפחה בהפרעה" ו"עמוק באדמה".

36. בילדות אהבתי מאוד את הסדרה "עולמה הסודי של אלכס". אף אחד מהמכרים שלי לא יודע ולא שמע מעולם על הסדרה הזו ולכן אני כבר מתחילה לפקפק בקיומה.

37. אני שייכת למחנה "חברים", אבל מחבבת גם סיינפלד. לא מבינה אנשים שלא משתייכים לשום מחנה ולמרות זאת, אני מכירה כאלה יותר ויותר לאחרונה. אני יודעת כמה מגבות לאורחים יש למוניקה, חלקית בגלל שאני זוכרת כל חלק מהתוכנית וחלקית בגלל שאני צופה בשידורים החוזרים הבלתי נגמרים של הוט עד עצם היום הזה.


38. אני אוהבת את מונה כי אני משוכנעת שהרוח של אנה פרנק התגלגלה לתוכה: היא מוכנה לעלות במדרגות רק אם היא נצמדת לצד של הקיר, אחרת היא נכנסת ללחץ. היא קופצת מכל רעש ששומעים בחוץ, כולל רעש של גרירת כסאות. בערך אחת ליום אני אומרת לה "אל תדאגי, הנאצים לא באים".

39. זו הפעם השניה בפוסט שהזכרתי את אנה פרנק.

40. אני אוהבת תקליטים ישנים, שמלות של פעם וכל מה שקשור בימים עברו. כשמדגדג לי לומר שהייתי רוצה לחיות בעשור אחר, אני מזכירה לעצמי שבעשורים קודמים אי אפשר היה לעדכן סטטוסים בפייסבוק ואז מתחרטת.

41. גיליתי שאני יודעת לכתוב קצת יותר טוב מהממוצע כבר בחטיבת הביניים, כשהמורה הטמבל לשל"ח פסל לי עבודה בגלל חשד להעתקה מהאינטרנט, למרות שהיא הייתה מקורית שלי מילה במילה.

42. אני נהנית לעקוב אחרי יוטיובריות אהובות, אבל המחשבה להסריט ולהעלות סרטון משלי מעורר בי חרדה גדולה.

43. למרות שהגובה והמידות שלי ממוצעת לחלוטין, בנעליים אני מידה 35. כששואלים אותי למה מידת הרגל שלי מצומקת כל כך, אני נהנית לומר שלא התפתחתי מספיק ולצחוק מזה כל פעם. אפילו עכשיו.

44. פריט הלבוש האהוב עליי כרגע הוא חלוק הכבשים שלי מאפרודיטה. כבר כמה פעמים השוויתי אותו לרחם של אמא ואף הבעתי רצון להיקבר בו לאחר מותי.

45. אני נמנעת מבירוקרטיה ברמה מופרעת ממש. הבנק שלי עדיין באשדוד ואין לי כוונה לבקר בו אלא אם כן עתידי הכלכלי יהיה תלוי בו. כדי להצביע בבחירות נסעתי עד אשדוד, באקט שדרש ממני כוחות נפש אדירים והכל בגלל שלא טרחתי לשנות את הכתובת לרמת גן. לקופת החולים לא אלך גם אם אמצא את עצמי בשלבי גסיסה מתקדמים.


46. אני מפחדת מחבובות, חרצופים וכל בובה גדולה אחרת שנראית לי לא סימפטית. כשהייתי קטנה נתקלתי בסרט שבו החבובות חיו בעולם שלנו ובאחת הסצינות, החבובות כעסו מאוד על אדם מסוים, קפצו עליו והכניעו אותו עד שהוא נעלם בתוך ים של בובות. אם זה לא נשמע לכם מפחיד- סימן שאתם חסרי כל פחד.

47. הסדרה האהובה עליי בכל הזמנים היא "נישואים פלוס". צפיתי בשידורים החוזרים מההתחלה עד הסוף ככל הנראה עשרות פעמים. איך הצלחתי לצבור רזומה כזה בחיי הקצרצרים? אולי זה קשור לעובדה שהתחלתי לצפות בה בגיל 8. את הרפרנסים המיניים הבנתי רק כמה שנים מאוחר יותר.

48. אני נלחצת מאוד במקומות צפופים והומי אדם. אם תקחו אותי לשוטט בקניון הומה אדם במוצ"ש, יש סיכוי טוב שאיעלם ואברח לכם.

49. אין לי רישיון נהיגה, התירוץ הרשמי הוא שמעולם לא היה לי על מה לנהוג- הסיבה האמיתית היא שאני בקושי יודעת איפה אני נמצאת כל רגע נתון, גם תוך כדי הליכה.

50. אם סעיפים 1-49 לא הדגישו את זה מספיק: אני מוזרה :)



31 תגובות:

  1. איזה רעיון מעולה!
    ברור שהייתה הסדרה עולמה הסודי של אלכס... תמיד חלמתי שיום אחד אחשף לחומר רדיואקטיבי ואז יהיו לי כוחות כאלה!
    יש לי הרבה סעיפים חופפים (אני במחנה "חברים", מכירה כמעט בע"פ), יושבת במשך שעות מול אסונות (לפעמים משלבת בין טלוויזיה ומחשב), כמוך- אמריקן פסיכו הוא סוג של פולחן עבורי (וכך גם כריסיטאין בל) ועוד כמה סעיפים שחשבתי שמאפיינים רק אותי:)

    השבמחק
    תשובות
    1. אז את פריק שואו בדיוק כמוני :P

      מחק
  2. פןסט מדהים ויפיפה, תודה שנחשפת ככה, כל הכבוד לך! נ.ב. אני מזדהה עם למעלה מחצי מהסעיפים :-)

    השבמחק
  3. עולמה הסודי של אלכס הייתה סדרה מעולה, מי לא רצתה להיות מסוגלת להזיז דברים בעזרת כוח המחשבה.
    ונישואים פלוס זה בהחלט נוסטלגיה, בתקופה שגרתי בשיקגו. אחד המקומות הראשונים שהלכתי לראות היתה המזרקה מהפתיחה.
    וזה פשוט פוסט מעולה :).

    השבמחק
    תשובות
    1. הו, המזרקה המזרקה. איזו נוסטלגיה!

      מחק
  4. עוד מעריצה של "עולמה הסודי של אלכס" כאן.. :)
    וגם אני נמשכת לסרטי אסונות משום מה.

    השבמחק
  5. טוב, בקטע עם המזרון! הרך! אבל באמת רך! התחלתי לגחך בקול ברחוב :-)

    מאוד נהניתי לקרוא, פוסטי מוזרויות הם נפלאים. לגבי קונצזוס אלכס השלט פה - את יודעת שלריסה אולייניק שיחקה גם ב"100 בנות" וכמובן-כמובן ב"10 דברים שאני הכי שונאת אצלך" האיקוני? את האחרון המכרים הללו שלך בטוח מכירים.

    כדי לסכם, אני חושבת שהמוזרות הכי גדולה כאן (שלא כתבת עליה מילה!) היא העובדה שאת נשארת מגה-פטיט, למרות שאת טוחנת במבה, חמאת בוטנים וכריות עד-דלא-ידע. זה פשוט לא פייר :-\

    השבמחק
    תשובות
    1. LOL, שמחה שהצלחתי לבדר אותך, אולי הכחשת "עולמה הסודי של אלכס" זו בכלל קונספירציה נגדי
      בימים היפים בהם טחנתי כריות ללא הכרה שקלתי יותר מעכשיו, לא באופן משמעותי, אבל כמה קילוגרמים יותר :)

      מחק
  6. מה ז"א לא מכירים את אלכס מאק?! עד גיל דיי מאוחר קיוויתי שישפך עלי חומר שיגרום לי להיות מסוגלת לעשות דברים מגניבים. את אלכס אפשר לראות לאחרונה בכמה פרקים של מאד מן :)

    השבמחק
    תשובות
    1. באמת? אני צריכה להתחיל לעקוב. כמה אהבתי את האלכס הזו!

      מחק
  7. איזה פוסט כיפי :) סליחה שאני במחנה האנונימיים, אני לא טרולית, פשוט אדם מאד פרטי. יצאתי פעם עם מב"ר ממודיעין והוא הראה לי איך כל מילה שכתבתי ברשת עם השם הפרטי שלי קשורה אליה מתועדת לדיראון עולם. אני לא אוהבת את תחושת "האח הגדול" הזה, זה די מבהיל אותי. אין לי בעיה להזדהות מול אדם פרטי במייל (למרות שגם גוגל עוקב...)
    אבל בכלל רציתי לשאול את הדבר שהכי מסקרן אותי בשנה+ שאני קוראת אותך: במה את עובדת לובה??? מה המקצוע שלך?

    השבמחק
    תשובות
    1. היי, זה בסדר, זכותו של כל אדם לפרטיות שלו ולא כל אנונימי הוא בהכרח טרול :)
      אני פרילנס בתחום התוכן והדיגיטל, שזה בעיקר אומר שאני עוסקת בניהול כמה אתרים, שליחת ניוזלטרים, כתיבת מאמרים, ניהול עמודי פייסבוק. זה גם בעיקר אומר שאין לי שום יכולת להסביר במה אני עוסקת לכל מי שלא מכיר את הנושא, מה שלעתים קרובות גורם לי לגמגם כששואלים אותי במה אני עובדת :)

      מחק
  8. עמוק באדמה זו הסדרה האהובה עלי. וגם לי אין רישיון, אני שונאת לדבר בטלפון ונמנעת מבירוקרטיה ככל יכולתי. וחמאת בוטנים זה נפלא. בעיקר עם שוקולד

    השבמחק
  9. לגמרי שידורים חוזרים של "חברים". ולא רק שאני עוד רואה אותם (בתקופות.. צריך הפסקות מדי פעם) אלא שאני גם משתמשת בזה כדי להסביר לכל הלא מבינים כמה חברים מוכיחה שהיא עומדת במבחן הזמן (מדד לסדרה איכותית באמת הרי!) שכן היא עדיין רלוונטית ועובדת בהרבה מהדברים!
    וכל הכבוד על הפוסט (לא מוזרה בכלל אגב. אנושית)!

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מהמעצבנות האלה שמסוגלות לקחת כל סיטואציה בחיים ולומר "היי, זה כמו הפרק הזה בחברים ש..."
      מטריד, מטריד מאוד :)

      מחק
  10. קודם כל, אני אאשרר את מה שכתבו לך מגיבים קודמים - "עולמה הסודי של אלכס" הייתה ועוד איך! לא שהייתי "מעריצה", אבל הייתי רואה בכיף. זכור לי בעיקר הפרק עם הדונאטס... מממ...

    אני עוקבת אחריך מימי I heart Fashion (לא בצורה קריפית...). התאכזבתי כשהבלוג ירד, והופתעתי לטובה כשנתקלתי בבלוג הזה לפני כמה חודשים. כיף לקרוא וכיף לראות את הבלוג שלך.

    שאלה לי אליך, אם אפשר - כתבת שעשית ניתוח לייזר, בין היתר, בגלל שהיו לך דלקות עיניים - זה עזר? אני הייתי תחת הרושם שלמי שיש דלקות חוזרות דווקא אסור לעשות.... אפשר גם לשאול איפה עשית?

    תודה מראש,

    לא-טרולית :-)

    השבמחק
    תשובות
    1. את ללא ספק לא- טרולית חמודית :)
      לא כל כך דייקתי לגבי הדלקות בעיניים- הן נוצרו בגלל שהייתי ילדונת טיפשה והתעקשתי להרכיב עדשות במשך הרבה שעות. לא הייתי מוכנה לחזור למשקפיים ולכן מעולם לא אפשרתי לעיניים שלי להחלים והדלקות כל הזמן חזרו. לפני הניתוח עשיתי הפוגה בהוראת הרופא מהעדשות ומן הסתם זה כבר עזר לדלקות וכמובן שברגע שנפטרתי מהעדשות לחלוטין- גם העיניים חזרו למצב תקין.
      לצערי לא אוכל לנדב לך אינפורמציה יעילה בנושא כי המקום שבו עשיתי את הניתוח כבר נסגר ואפילו די בסמוך למועד הניתוח, אז למזלי הכל היה בסדר ולא הייתי צריכה אותם יותר.

      מחק
    2. הו, עכשיו זה ברור (עם הדלקות), תודה!!

      מחק
  11. פוסט חמוד ביותר! יחי עולמה הסודי של אלכס אהבתי מאד את הסדרה! וגם את במבה פרפר ששנים לא מצאתי כבר! חחח וגם כריות וחמאת בוטנים….התמכרויות לא בריאות יש לנו….הרגת אותי עם ההימנעות מבירוקרטיה….אחרי כמה ביקורים במשרד הפנים במסגרת העבודה יכולה בהחלט להבין אותך!

    השבמחק
    תשובות
    1. אני לא מוצאת במבה פרפר כבר שנה :( כנראה שזה חטיף של הפריפריה :(
      משרד הפנים? זה מקום שלא אתקרב אליו גם אם ישלמו לי. הם והביטוח הלאומי. אני מסוגלת לחטוף דכאון אם אני יודעת שיש לי סידורים כאלה בתכנון במהלך השבוע.

      מחק
    2. אהה ומשהו ששכחתי להגיד קודם אני לגמרי מעריצה של חמאת בוטנים ושל השיר חחחח אין לך מושג כמה אני שרה לעצמי אותו….
      באמת מבאס לגבי הבמבה פרפר! כמובן שזה לגמרי מחבר עם האהבה שלנו לחמאת בוטנים כי היא הייתה יותר עשירה בטעם שלה בחמאת בוטנים….עשית אותי רעבה…..

      מחק
  12. גם אני אהבתי את הסדרה עולמה הסודי של אלכס, עכשיו נזכרתי וזה די גרם לי להתגעגע לסדרה.

    השבמחק
    תשובות
    1. חובה להוריד פרקים מהסדרה ולעשות מרתון, חובה :) אם זה בכלל קיים ומישהו עדיין זוכר את זה חוץ מאיתנו

      מחק
  13. צחקתי מאוד! בעיקר מהאיזכורים של אנה פרנק.
    הרגשתי שאנחנו הרבה יותר דומות ממה שחשבתי עד עכשיו.
    גם אני שונאת לדבר בטלפון. לא עם חברות, שלהן אני טוחנת את הראש במשך שעות, אלא בדבר סידורים. אפילו אם מדובר בסידורים עם חברות - מעדיפה SMS או מייל.
    גם אני התאפרתי בתיכון כמו אינדיאנית, אבל זה בגלל שגדלתי בשנות השמונים (ולכן לא ארחיב את הדיבור על הלבוש אז).
    גם אני שונאת המון אדם, ולקניון במוצ"ש לא הלכתי מאז התיכון (וגם אז שנאתי את זה).
    אבל
    שנים אהבתי "חברים", אבל אני כבר לא יכולה לראות אפילו פרצוף אחד שלהם. הם נראים לי נורא מלאכותיים. אני לגמרי טים סיינפלד.
    אני הרבה יותר משקפופרית (עם עדשות) ממה שאת היית, אבל אין מצב שאעשה ניתוח - אני מפחדת מניתוחים יותר מאשר מהחבובות.
    הסדרה השנואה עלי היא "תעופה בחקירה" על אסונות במטוסים. זה מפחיד אותי לחשוב שמטוסים עלולים להתרסק.
    ואני לא אוהבת סרטים אלימים, חוץ מאלה של טרנטינו.

    השבמחק
    תשובות
    1. לול, אני אוהבת את "תעופה בחקירה" בפרט, יש לי אובססיה קטנה אך מטרידה לגבי תאונות מטוסים. אחד הזכרונות הכי ראשוניים שלי הוא שצפיתי בחדשות כשדיווחו על התרסקות מטוס (הייתי בת 3 או 4), התחלתי לבכות ואפילו לא ידעתי למה.

      הניתוח והכאבים שאחריו לא הפחידו אותי כי סבלתי מכאבים דומים בגלל הדלקות. כאמור- אם כבר מטופשת אז עד הסוף.
      דווקא בעונות הראשונות של 'חברים' היה משהו נאיבי, אולי כי הם באמת היו עדיין אנונימיים אז. העונות האחרונות והידיעה שהם הרוויחו מיליון דולר לפרק כבר היה בדיוק ההיפך מנאיביות, לגבי זה אני מסכימה בהחלט.

      מחק
  14. לובה - את לא כל כך מוזרה כמו שנדמה לך - את פשוט מודה ב"מוזרויות" שאנשים מעדיפים להסתיר! והמוזרויות האלה הן בעיני נורמליות לחלוטין...
    אז למען הסר ספק וחשש מלבך - ברור שאלכס ועולמה הסודי היה קיים! קראו לה אלכס מאק (ולשחקנית שגילמה אותה - לריסה אולייניק), והיא נפגעה מנוזל ירוק שנזל ממשאית וחנן אותה בכוחות על טבעיים! אני זוכרת את זה כי גם אני מכורת "חברים" וגם אני עקבתי אחרי "נשואים פלוס" מגיל אפס כמעט (זה שודר בערוץ הילדים!), גם אני מכורה לבמבה (של אוסם!), וגם לי אין רשיון, בגיל המופלג 28...
    אז כמו שאת רואה, את לא כזאת מוזרה... :)

    השבמחק
  15. מאוד נהניתי קלרוא :) וכולם מוזרים בדרך כזו או אחרת. אני מאמינה שלכל אחד יש את המוזרות שלו, אחרת היה כ"כ משעמם...

    השבמחק
  16. איזה פוסט כיפי!! הבחירה היתה בין לכתוב מגילה ללכתוב פשוט שאדיר לקרוא אותך, בחרתי באפשרות השניה מסיבות ברורות =)

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top