יום שישי, 20 באפריל 2012

סיכום שבועי- שבוע מדוכדך

לא אופייני לי להיעלם למשך שבוע שלם, אבל כנראה שאירועי השבוע לא העניקו לי מרחב לנשימה. אמנם היה נשמע שאני אופטימית לגבי שבוע שמאגד בתוכו שני אירועים משמעותיים- יום הולדת ויום נישואין, אבל בפועל, תיארתי לעצמי שהוא יהיה שבוע מורכב ומלא בעליות ומורדות, רק לא תיארתי לעצמי עד כמה.

נתחיל עם החלק המשמח ועם תחילת השבוע שהביא את יום ההולדת שלי. אולי זה אינפנטילי מצדי להודות בכך, אבל אני ממשיכה לאהוב את ימי ההולדת שלי ולהתרגש כמו ילדה קטנה. על אף שהפעם היום הזה נפל על החזרה לשגרה מחול המועד, ועל יום ראשון סתמי במיוחד, בכל זאת מצאתי דרכים לשמח את עצמי- כמו למשל באמצעות השמלה הצהובה מפוראבר21 והקאפקייקס המהממים שהכינה לי צחית בהפתעה.


גם יום שני הביא עמו בשורות טובות וחברה מעולה, כשהחלטנו לקיים מפגש בלוגריות/ חברות ליום ההולדת, לאחר ששלוש מאיתנו חגגו בהפרשים קטנים של מספר ימים. היעד הנבחר היה 'אורנה ואלה' בשינקין- מקום ששמעתי עליו רבות אך מעולם לא יצא לי לבקר בו. נחמד לגלות מקום לא יומרני ואיכותי שמתחשב גם בצמחוניים ואפילו בטבעוניים.

אפרופו תגליות, באותו יום ביקרתי לראשונה ב'מרתף'- מקום נוסף ששמעתי עליו דברים רבים- טובים ורעים כאחד. מה אומר לכם? אחרי שמתרגלים לנוחיות ולמחירים הזולים של עולם הרכישות הוירטואלי, פתאום זוג נעלי יד שניה של פראדה ב-500-1000 ש"ח הם כבר לא שוס גדול.

זו הייתה גם הפעם הראשונה שאירחתי בבית החדש, ועוד אורחת מיוחדת ולא אחרת מאשר ישראלה. היה נעים לדעת שהמאמצים שהושקעו בדירה זוכים להערכה. אני מנסה להכניס בעיצובה כמה שיותר מעצמי וולהפוך אותה למקום שנחמד לחזור אליו. שמחתי לגלות שזה ניכר לעין על אף שעברנו הנה בסך הכל לפני שלושה שבועות.


אמצע השבוע הביא עמו את יום הנישואין שלי ואת יום השנה לפרדי- יום שאני לא ממש יודעת איך להכיל. אחרי שפגשתי את נתן בצהריים לטיול בשוק העתיקות בדיזינגוף, שממנו היינו אמורים להמשיך לארוחת ערב חגיגית בנמל, הבנתי שאין לי חשק להמשיך להעמיד פנים כשכל מה שאני רוצה לעשות זה לזחול למיטה ולבכות על פרדי- וזה גם היה מה שעשיתי.

כשכבר ניסיתי לחזור לשגרה, גיליתי שפפאיה, אחת האומנות הקודמות שלי, מצאה את עצמה בנסיבות טראגיות בהסגר בב"ש, מועמדת להמתה. מעולם לא נתקלתי בסיטואציה כזו, שהרי כל האומנות שלי נמסרו לבתים שאני עצמי הייתי מוכנה לגור בהם, ולכן עמדה בפניי דילמה קשה.

למשך יומיים בדיוק ניסיתי לשכנע את עצמי שזו כבר לא אחריות שלי, שזה הגורל של הכלבה האומללה הזו ואין שום דבר שאני יכולה לעשות בנידון. רק אתמול ירד סוף סוף האסימון והבנתי שפפאיה לא אחראית לגורלה, אני זו שלקחתי אותה תחת חסותי מרצוני החופשי ולכן עליי מוטלת האחריות להציל אותה גם הפעם.


גייסתי ידיד ובעזרתו האדיבה יצאנו לרוד-טריפ מרמת גן לבאר שבע ומשם לבורגתה כדי להציל את פפאיה בפעם השלישית ובתקווה שגם האחרונה (לאחר שנזרקה מרכב נוסע בתור גורה, אז הכרתי אותה לראשונה ולאחר שננטשה בצב"ח ת"א- כל זה תוך חצי שנה). כשהגעתי להסגר וגיליתי שפפאיה איבדה משקל רב ומסת שריר לאחר שהורעבה בביתה האחרון, כל מה שרציתי לשאול זה "פפאיה, מה עוללתי לך?".

כשראיתי את הדמות הצנומה והאומללה שעמדה מולי, הבנתי שזה היה המעשה הנכון לעשות ולכן כעסתי על הבחירה שעשיתי לפני חצי שנה, על כך שמסרתי רק לשם המסירה, על כך שרווח לי כשהיא נמסרה כי הייתה לי אומנה נוספת בבית באותה תקופה, על כך שהתעלמתי מהסימנים שבדיעבד היו ברורים כשמש, על כך שבכלל התלבטתי האם להציל אותה או לא בגלל שיקולי נוחיות אישיים.

עכשיו פפאיה נמצאת בפנסיון מעולה, שם תעבור קורס אילוף. אני מקווה להתחיל בקרוב לאסוף תרומות למימון שהותה בפנסיון ומקווה גם שעם סיום הקורס, במידה ולא תאומץ, אוכל להחזיר אותה אליי הביתה לאומנה עד לאימוץ הסופי ולהעניק לה את החוויה המתקנת שמגיעה לה כל כך.

במשך יומיים שלמים התייסרתי על כך שגם אני גרמתי לה לטלטלה ובגדתי בה בדיוק כפי שבגדה בה המשפחה שנטשה אותה מלכתחילה לגורלה, בדיוק כפי שעשתה המשפחה האחרונה שהפקירה אותה למות בהסגר, אחרי שהרעיבה אותה עד גבול היכולת. לא עוד.

מהרוד טריפ המטורף חזרתי מותשת רגשית, פיזית ובעיקר חולה. למרות הכל, הבוקר התעקשתי להיפגש לראשונה עם ליאן המקסימה ולנסוע יחד איתה למכירת הפיצ'פקעס של קולולוש. עיצוב הבית זו פעולה שמביאה לי הרבה נחת לאחרונה, ואם יש משהו שרציתי בסיום השבוע הארוך הזה- זה בדיוק את זה, קצת נחת.


היום עברה שנה בדיוק מהיום שבו אימצתי את פרי, שלושה ימים בסך הכל אחרי שפרדי נהרג. יום השנה למוות שלו, שנפל גם בדיוק על היום בו הורדמה נינה, הכלבה שהצליחה לשבור לי את הלב בזמן שעקבתי אחרי הפיד של אמה בפייסבוק- גרמו לי להבין שבשנה החולפת לא עבר אפילו יום אחד מבלי שנישקתי את פרי.

מעתיקה לכאן את מה שכבר כתבתי באותו הקשר: "אולי היא תזדקן ותדעך מבלי שאשים לב, אולי היום החדש יביא איתו בשורות שלא נוכל לעכל. לכל מקרה, אני רוצה שתהיה לה נשיקה ממני- בדיוק כמו זו שלא הייתה לפרדי, שהלך ממני מבלי שהספקתי להיפרד."


השבוע הביא עמו גם את יום השואה. תמיד מפתיע אותי לגלות פיד שמלא בכל מיני דיווחים לא רלוונטיים ויום יומיים, מה שגורם לי לתהות האם אפילו ליום אחד אין באפשרותנו להפסיק להתרכז בעצמנו אלא לעצור ולהתבונן בתמונה הגדולה יותר? אולי זה קורה כי התמונה הגדולה הזו לא מעודדת בכלל, במיוחד כשבוחנים את מצבם של ניצולי השואה, כשמתעדכנים בחדשות ומבינים שהמצב מתדרדר מדחי לדחי. 

כמובן שלא הכל שחור, ותמיד אפשר להתנחם בהנאות הקטנות של החיים, כמו לדוגמא ספר הקלאץ' הזה, שהפך להיות טרנדי בשנה האחרונה מבלי להציף את השוק ומבלי לחדור לרשתות המסחריות. בבלוג של סושי גיליתי שפרשנות לטרנד הזה אפשר למצוא באיביי מכל המקומות, כך שאני מחכה להזדמנות שבה אוכל להזמין תיק כזה, וממשיכה לתהות האם אפשר לדחוס לתוכו יותר מליפסטיק ומפתחות.


בינתיים, הדבר היחידי שאני רוצה להזמין לעצמי זה שבוע נחמד ורגוע יותר, אפשרי?

12 תגובות:

  1. הפוסט הזה נגע בי בצורה הכי עמוקה שיכולה להיות.
    התרגשתי מאוד לקרוא אותו, והרגשתי את הטלטלה העצומה במצב הרוח.
    לא הכרתי את הסיפור על פפאיה, כ"כ עצוב לקרוא, ואני באמת מקווה שמעתה והלאה הכלבה הזו תזכה לאושר...אני עדיין לא מבינה איך אפשר להרעיב כלב.. כנראה שלעולם לא אבין.
    יום השואה צרם גם לי, נמנעתי מלהגיב לאנשים במדיה אבל כל פוסט שנכתב על דברים שלא קשורים ליום הזה נראה לי כלא קשור ואף לא מתאים.

    בתקווה לשבועות שמחים יותר,
    נשיקות לפרי גם ממני!

    השבמחק
  2. וואו, הותרת אותי חסרת נשימה! כל כך הרבה עצב בשבוע אחד אבל גם קצת נחמה.
    אז מזל טוב ליום ההולדת וליום הנישואין, למרות הכל, ושתראי רק נחת מעמלך ושהארועים הבאים יהיו יותר משמחים!

    השבמחק
  3. זו היתה דרכך לומר לי שאני לא מקובלת כי נולדתי באוגוסט ? :-P
    לגבי פאפאיה .....איזה אנשים מנוולים ! אני בהלם שככה אנשים נוטשים כלבים. למה לאמץ כלב אם אתה לא חושב שתוכל לגדל אותו למען השם ? אוף... :(

    אני מקווה בשבילך שהשבוע הבא ובאים אחריו יביאו איתם רק דברים טובים.
    חיבוק

    השבמחק
  4. לובה המקסימה,
    עצוב לקרוא מה שכתבת על פאפאיה,
    אני זוכרת כמה שמחתי שכתבת בפייסבוק שמצאת לה בית,
    אבל עצוב לי גם על ההרגשה שלך, כי הרי ברור שהענקת לה כל כך הרבה ורצית שיהיה לה רק טוב.
    אני מאמינה שהיא תמצא בית חם ואוהב.

    מאחלת לך המון חיוכים,צחוקים ושמחה !
    :-)

    השבמחק
  5. לובה היקרה, היה לי לעונג רב לבלות איתך ולו כמה שעות בודדות בשבוע הקשה שעבר עליך. את ראויה להערצה והערכה על ליבך הרחב, על האומץ הרב ובכלל על זה שאת מי שאת.
    שולחת לך את אהבתי ואיחולי החלמה מהירה גם לצינון וגם ללב השבור.

    השבמחק
  6. את בנאדם עם לב ענק!
    יום הולדת שמח!

    השבמחק
  7. לובה, את פשוט מקסימה. אין לי מילים אחרות.

    כל הכבוד על שהצלת את פפאיה המסכנה, אין לי מושג איך יש אנשים בלי לב (כנ"ל לגבי יום השואה לצערי).
    את עושה עבודת קודש, פשוט כך. מקווה שהכלבה המסכנה תזכה לתיקון בעתיד הקרוב ושתזכה להמשך חיים שמחים כמו שמגיע לה. בא לי לבכות מלחשוב על מה שהיא עברה.

    מזל טוב כפול בכל אופן ומקווה שהשבוע הזה יהיה טוב יותר עבורך.

    מאיה

    נ.ב. - הנעליים עם הפפיון יפייפיות. מאיפה הן?

    השבמחק
  8. תודה לכל המגיבות, אני בהחלט מקווה לשבוע מוצלח יותר, בעיקר עבור פפאיה. חבל שאנחנו לא מדברות באותה שפה ואני לא יכולה לספר לה שהיא לא תעבור יותר טלטלות, כי אני משוכנעת שהיא עדיין מרגישה חוסר וודאות נוראית.

    מאיה- הנעליים נקנו בסייל בזארה, והן ההוכחה לכך שאין לי מה לחפש בזארה, כי בדרך כלל גם ה-36 שלהם גדול עליי וכך גם עם הזוג הזה.

    השבמחק
  9. מקווה שהשבוע אכן רגוע יותר עבורך.

    אני חושבת שעם כל הרצון הטוב שלנו (ולפעמים יש המון ממנו), אנחנו לא באמת יכולים לצפות את העתיד, לא באמת יכולים להיות אחראיים למעשם של אחרים, ולא תמיד אנחנו יכולים םלהיות מושלמים..

    אז מצאת בית לא ראוי לפאפיה. ברור לי שאחרי ההתנסות הזאת הסיכוי שזה יקרה שוב הוא קלוש אם בכלל אפשרי שיקרה אי פעם.
    ויפה מאוד שלקחת עליה אחריות והחלטת שאת חוזרת להיות המלאך שלה ולשמור עליה.
    זה לא מובן מאליו.

    את הנעשה אין להשיב, עשית טעות, אבל תיקנת אותה ובעיני זה מספיק, אני בטוחה שגם בעיניה של פאפיה שתמצא (אני בטוחה!) בית מקסים (הפעם) זה חשוב עוד יותר.

    השבמחק
  10. לובה,

    בהחלט שבוע מדכדך עם יום השואה שקשה מאד להכילו. נצבט לי הלב מסיפורך על פאפאיה כל הכבוד לך שנסעת עד באר שבע להציל אותה! אני בטוחה שהיא שמחה להיות שוב איתך ושהיא יודעת שאיתך היא מוגנת ובטוחה. אין לי מילים לתאר כמה זה מדהים שאת משמשת כאומנה כל פעם מחדש התהליך הזה של להיקשר לכלבים ואח"כ לתת אותם, כאחת שיש לה כלבה נראה לי כ"כ קשה עד בלתי אפשרי אז כל הכבוד לך שאת עושה את זה ועל הדאגה העצומה שלך!
    מקווה שיהיה לך ולפאפאיה שבוע טוב יותר!

    השבמחק
  11. היה לי לעונג להיות האורחת הראשונה בדירה החדשה! את יודעת עד כמה התלהבתי ונהנתי, במיוחד נהנתי לפגוש סופסוף את הפרצופה ואת מונה!
    מדהים אותי סיפור התלאות שעובר על פפאיה. על תייסרי את עצמך בעניין הזה, את האחרונה שאפשר להגיד עליה שאת לא עושה את מירב המאמצים. לפעמים יש תחנות בחייו של כלב, בדיוק כמו אצל בני אדם. החיים לא תמיד מאירים פנים לא לנו ולא לחיות המחמד שלנו..

    השבמחק
  12. בסופו של דבר אני לא מופתעת ואולי אפילו קצת שמחה שהיא אצלך ביד. יש לי הרגשה שהפעם אולי תהיה אחרת, והעובדה שדווקא מצאת פתרון (אילוף!), שיכול לעזור ולסייע לפפאיה, מנחמת אותי המונים.

    אני יודעת שאת משקיעה, ועושה, וכל מה שעשיתי כשסיפרת לי על המקרה היה לבכות קצת ולקטר לאימא שלי. כי זה לא הוגן שמתייחסים ככה לבעלי חיים (ואת דעתי על ה"גורם" המעורב את כבר יודעת). זה לא הוגן שאנשים כאלה לא נענשים.

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top