יום שישי, 6 באפריל 2012

סיכום שבועי בסימן של התחדשות

זה כבר הפסח השני שמביא עמו שינויים משמעותיים באורח החיים שלי. כנראה שלקחתי את המסר של חג האביב בצורה מילולית מדי, אחרת קשה להסביר איך קרה שדווקא בפסח הקודם התחתנתי (ואיבדתי חבר אהוב) ובפסח הנוכחי החלפתי דירה, אזור חיוג והתחלתי למעשה סוג של דף חדש בחיים.


כמובן שלא מדובר בהחלטות שרירותיות, שכן מדובר בתקופה האהובה עליי ביותר בכל השנה: זו שמביאה עמה לא רק מזג אוויר מושלם אלא גם את יום ההולדת שלי (ועכשיו גם את יום הנישואין). לכן, אם מתאפשר לי לבחור זמן מתאים לביצוע שינויים, אבחר תמיד כברירת מחדל את עונת האביב, ואת חודש אפריל ליתר דיוק.

הכלבות התקשו לקבל את המעבר. אמנם ציפיתי שידרש זמן עד שמונה תקבל את השינוי, הפתיע אותי לגלות שגם פרי, זו שבדרך כלל מסתדרת עם הכל ועם כולם- מתקשה גם היא להסתדר במקום החדש. זה מה שהביא אותי להחלטה הסופית לוותר על הגמדה, ולמסור אותה (בלב כבד) למשפחה שחיכתה לה מהרגע שאספתי אותה מהרחוב.


מה שהקל על הגעגועים מהגמדה השעירה הייתה התעסוקה, והעובדה שלא חסר מה לעשות בבית החדש. כפי שציינתי בפוסט הקודם, המהפך עוד רחוק מסיום, אבל הסלון כבר מתחיל לקבל צורה, וכך גם עמדת האיפור והאקססוריז. לשמלות ולנעליים שלי, כפי שניתן לראות בתמונה, טרם נמצא פתרון ראוי.

המחסור הזמני בפתרונות אחסון הוא מעט מתסכל, ולכן מנחמות אותי בינתיים כל מיני פינות חמד שאני מצליחה למצוא בלב השכונה האורבנית, כמו למשל גן הפודים שאדמתו מלאה בעלי שלכת בכל הגווני הסתיו או גן אברהם, שגורם לנו להחסיר פעימה בכל פעם מחדש, לנוכח גזעי הכלבים המדהימים שמגיעים לשם למטרות מינגלינג.


רגע נוסף של נחת: השבוע סוף סוף האינסטגרם הפך להיות זמין גם למחזיקי אנדרואיד. מאז השדרוג האחרון של הנייד, חיכיתי לרגע הזה שבו אוכל להשתמש באינסטגרם ובינתיים נאלצתי להסתפק בכל מיני תחליפים שסיפקו לי ריגושים זמניים. עכשיו כשלא צריך להתפשר יותר על ה-Next best thing, אני חיה את חיי כצפוי דרך עדשת הפילטר- ונהנית מכל רגע. 


השבוע החולף היה מה שאני מכנה כ'שבוע ההסתגלות' שלי, מה שאומר שטרם ביקרתי בצער בעלי חיים ברמת גן כפי שתכננתי, וטרם הסדרתי את הרגלי האכילה שלי בעיר, מה שגרם לי להחליט שהשבוע לא דופקים שום דין וחשבון.

זה אומר שהתפריט הקולינרי שלי היה מבוסס על הג'אנק מהזן הנחות ביותר, ובראשו עומדת חמאת הבוטנים, עם הפסקות קצרות לטובת מעדנים כמו פלאפל או רביולי בטטה. לקיבה שלום.

המקרונים ברולדין אגב, היו דוחים בדיוק כפי שזכרתי אותם, והוכיחו בפעם הסופית שממתקים לעיניים צריכים להישאר ממתקים לעיניים בלבד. הקינוחים שמכינה לי שכנתי החדשה (שהיא במקרה גם החברה הכי טובה) עם משלוח עד הבית, טעימים הרבה יותר.


מה שסימן מבחינתי יותר מכל את המעבר למרכז, הייתה העובדה שהחלטתי לקפוץ למכירה של השרונה בת"א. המושג 'לקפוץ' לא היה קיים בלקסיקון שלי עד לאחרונה, שכן מדובר היה באקט שכרוך בתכנונים ונסיעה של שעה וחצי לכל כיוון, מה שהפך את ההגדרה לקצת מגוחכת. אז הפעם קפצתי למכירה במלוא מובן המילה- רבע שעה נסיעה והגעתי ליעד. זה היה סיפתח מוצלח שכלל חברה טובה ותכשיטים יפים.


אז ערב החג הגיע, והוא מסמל הערב יותר מתמיד, את הפרק החדש והמוצלח יותר (אני מקווה) שהתחלנו זה עתה.


חג שמח!

7 תגובות:

  1. חג שמח גם לך (-:

    השבמחק
  2. חג שמח והתאקלמות נעימה! החמישיה של דיור נראית אביבית והורסתתתת מתה על המותגים המעוצבים האלה:-)

    השבמחק
  3. חג שמח והמון כיף במקום החדש. לאן עברתם באמת?

    השבמחק
  4. התחבטתי אם לבוא למכירה השרונאית, כי גם אני שמתי עין על השרשרת טלולה-טו הזאת. מזל שלא הצטרכנו לריב עליה.

    תתחדשי (על הכל). הזכרת לי שגם אני התכוונתי להוריד אינסטגרם.

    השבמחק
  5. אוי הפלטה, הפלטה! אני מבינה שזה פיצוי על האובדן?

    השבמחק
  6. אין כמו חג האביב להתחדשויות ושינויים חיוביים. שיהיה במזל על חגיגות שנה לנישואין ועל דירה חדשה! חג שמח!

    השבמחק
  7. אני דווקא מעדיפה אירועים לכל אורך השנה ולא רק בחודש אחד.
    כרגע יש לי שני אירועים דווקא בסתיו, שאין לי שום דבר נגדו או בעדו - נולדתי ב 1 לחודש, ונפרדתי מאולי (אמא של אריק) ב 12 לחודש.

    אני אוהבת את היום הולדת שלי באופן ספציפי, אבל לאחרונה שונאת אותו נורא, לא בגלל הגיל אלא בגלל שבחלומות באספמיה שלי קיוויתי שאהיה במקום אחר בגילי ה"מכובד".
    מזכיר לי לזרוק לפח את כל הערכות הגילאים של רוב התיאורטיקנים מעולם הפסיכולוגיה שחושבים שמבנים את הזהות שלנו כבר בגיל 18 yeah right!!

    כיף לגור באזור מרכזי או לפחות להיות נגישים לעולם. בתקופה שלא היה לי אוטו התחרפנתי. בחיי. בדיוק כמו שכתבת על אוכל, הייתי אבודה לחלוטין. מזל שהיו הרבה משלוחים שהגיעו לאזור שלי... (לבטן שלום היא פשוט טפחה..)

    אני עברתי עם אריק פעם אחת כשהיה בן משהו כמו 9 חודשים אני חושבת. הוא הסתגל מהר מאוד ל"הרעה בתנאים" (בית בחצי הגודל). מה שחשוב זה שאני בבית, כל השאר? תפאורה. אני יודעת שיש כלבים שזה מפריע להם, לא יודעת "לאבחן" לאיזה "סוג" (לא מבחינת גזע אלא אופי/מבנה אישיותי) זה יפריע יותר. מחשבה מעניינת..

    איחסון זה "ה"קטע שלי. ואני עסוקה בו רוב השנה גם אם הכל בעצם מסודר. אני אף פעם לא באמת מרוצה לאורך זמן, ותמיד מחפשת מה לשנות ומה להזיז.

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top