יום שבת, 24 במרץ 2012

It must be love

תסמונת שרי- מצב רפואי ורגשי חמור, שבו הלובה חווה התאהבות נואשת ביצור מהלך על ארבע, רצוי ג'ינג'י ורצוי עם אישיות. התופעה הקרויה ע"ש שרי, האומנה הראשונה- מתאפיינת בתסמינים לובתיים חריפים הכוללים געגועים, חוסר רציונליות ופרפרים בבטן.


אז כן, לא חשבתי שאחזור לאותה נקודה בדיוק כעבור שנתיים, ובייחוד לא עם פקינזית פרוותית שהייתה אמורה להישאר כאן בסך הכל כמה ימים, אבל עובדה שגם זה קרה. תסמונת שרי חזרה ובגדול, עם סימפטומים קשים ולובה אחת מבולבלת במיוחד.

הרציונל אומר שזה לא באמת הגיוני לגדל שלושה כלבים בתנאים עירוניים ובדירה שכורה, במיוחד אחרי שעברו אצלי בבית כל כך הרבה אומנות במהלך השנתיים האחרונות ונמנעתי מאימוצים גם כשמאוד רציתי.

בהתחלה עוד חשבתי שמדובר באותו שלב מוכר שעברתי בעוצמה כזו או אחרת כמעט עם כל האומנות שלי, אבל אז כשהסימפטומים של אותה תסמונת נוראית הרימו שוב את ראשם המכוער, הבנתי שמצבי אבוד- אני מאוהבת.


וכמובן שיש את המשפחה הזו שמצפה לה. כל רציונל בריא אומר שהמשפחה צריכה לאמץ את הגורה ולהתחיל איתה פרק ב' כלבלבי ופרוותי במיוחד, אבל אני מוכרחה להודות שאי שם בין הטיעונים ההגיוניים לבין הכוונות הטובות, נמצאים גם לא מעט רחמים עצמיים והמחשבות על הלב שלי ביום שאחרי. מה עושים במצב כזה?

לעולם לא הייתי מצליחה להסביר במילים את קסמה של הכלבה הזו: הרגליים הקצרצרות והעקומות והחזות הכללית של גרמלין גמדי בוודאי מטעים ולא יכולים להמחיש עד כמה היא כלבה נהדרת ומקסימה במציאות, אבל כל מי שפגש בה יודע בדיוק על מה אני מדברת.


למרות שארגז הכלים שלי כבר אמור להיות ערוך ומוכן לפרידה כזו, ואחרי ששיננתי לעצמי לא פעם את המנטרה "עברנו את שרי, נעבור גם את זה", הפעם מצאתי את עצמי שוב נטולת מגננות והופכת לעיסה בכל פעם שהיא מפנה אליי את המנשך ההפוך והורס שלה ומדלגת לכיווני על רגליה הקצרצרות.

כבר רקמתי אינספור מזימות שתמיד הסתיימו בכך שעמדתי לארוז אותה באחד הארגזים ולעבור לבית החדש מבלי שישימו לב שיש לי גרמלינית קצרת רגליים בארגז. עם כל הכבוד למזימות שלי, כנראה שבימים הקרובים איאלץ להגיע להחלטה סופית, לכאן או לכאן, ובינתיים אני משתדלת ליהנות מכל רגע פנוי איתה (מה שגם מסביר את ההיעדרות שלי מכאן בימים האחרונים).


באשר לבגדים, רק אוסיף ואומר שקצת קשה להתלבש כשרוב הארון כבר ארוז, ובמקום לראות השתקפות מלאה במראה, אני רואה חצי לובה וחצי רהיטים מפורקים. בהתחשב בנסיבות האכזריות, התלבושת יצאה מוצלחת, אם כי בהינתן התנאים המתאימים (מראה? מה ביקשתי?), יתכן והיו כמה פרטים קטנים שהייתי משנה בה. נו שויין.

אני לובשת: שמלה- ג'ייסון וו X טרגט/ נעליים- פול אנד בר/ ג'קט- Silence & Noise, חגורה- זארה/ תיק- אלדו.


9 תגובות:

  1. היא מקסימה! אין לי מושג איך בכלל נפרדים ממנה....

    השבמחק
  2. איזה מותק היא!
    לא יודעת, אני בטוחה שהייתי משאירה אותה אצלי, אבל מצד שני יש משפחה שכבר ממתינה לה...
    דילמה קשה ואכזרית...

    השבמחק
  3. איך מוותרים על חטיף נגיס שכזה? בינינו, אם בעלך לא שם אולטימטום של זה או היא או אני, הייתי משאירה אותה.

    השבמחק
  4. הייתי מגיבה, אבל אני לא רוצה להפוך לאוייבת של נתן P-:

    השבמחק
  5. אחח לובה תאמיני לי כל הכבוד לך על מה שאת עושה! בתור אחת שמגדלת כלבה קשה לי לחשוב על אופציה כזאת של אומנה וזה מדהים וכ"כ חשוב שאת מצליחה! דילמה בלתי אפשרית....

    השבמחק
  6. האמת אני קצת משוחדת.
    מאז שנולדתי שמעתי כמה פקינז הוא כלב מדהים, יפיפה, וכל מילה טובה אפשרית (לפני שנולדתי היה להורים כלבת פיקיניז בצבע כזה, והיא נפטרה במהלך ההריון איתי) אז זה הושרש ואני מטורפת עליהם.
    מעבר לכך- טבעי שתתאהבי בבן משפחה ההולך על ארבע, במיוחד שלמדתם להכיר האחד את השני.
    ההחלטה להפרד מכלב היא קשה (גם כמובן למטרות טובות )- זו אחת הסיבות ששאר בני הבית פה, כרגע לא מסכימים לקחת אומנה (עוד קצת לחץ ממני אולי יעבוד?)

    ההחלטה שתקבלי כנראה תגיע מהלב, והיא תהיה הנכונה ביותר.

    השבמחק
  7. השימלה ממש מתוקה בעיני :)

    אני חייבת לציין שגם אלי הגיעה פקינזית לביקור "קצר", אסופית שחברה שלי לקחה לידיה אחרי שבעליה זרקו אותה (בערך ליטרלי עליה..), כשהיא ביקשה ממני לשמור עליה לשבועיים לא חשבתי שזה יהיה "ביג דיל" (ובאמת לא היה).

    בסה"כ היא חמודה, וגם עכשיו כשאני באה לבקר היא מאוד אוהבת אותי. לומר שאהבתי אותה? לא. לא ממש. בעיני האופי שלה היה פשוט מזעזע (שלא לדבר על ה"יופי" כי זה עניין של טעם, נגיד ככה - צורתה החיצונית לא לטעמי..) ברור שהיא קיבלה כאן את סל הפינוקים שמגיע לה, אבל אין ספק שלא מדובר על "כוס התה שלי". אני עד עכשיו בהלם שהיא נשכה את אריק כי הוא הסתכל עליה בזמן שהיא אכלה (כשדי ברור שאם היה מעוניין לאכול לה את האוכל, היה עושה זאת.. אבל הוא רק הסתכל.. ואחרי הכל, זה הבית שלו..)

    אבל אם לרגע לזכור שלא מדובר פה עלי, אלא עליך :) לגדל 3 כלבים בדירה זה אפשרי. אני תמיד אומרת שאם יש מקום בלב יש מקום בבית. לא יודעת מה החלטת מאז, אולי כבר הכלבה לא אצלך, אבל לדעתי, צריך ללכת אחרי הלב. כי אם לא נלך אחריו, אחרי מה נלך? :)

    השבמחק
  8. את נראית 100ממת! :) כ"כ מתאין לך כחול ! [הנעליים שלך עשו לי חלושעס חיובי....הורסות!] .
    והכלבה, אוי הכלבה.....אין מילים , כזו מתוקה!

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top