יום שלישי, 14 בפברואר 2012

האהבות שלי

על אף שבאופן רשמי הולנטיינז דיי כבר מאחורינו, מצאתי לנכון להתייחס לאהבה השניה שלי בחיים, כחלק מפרוייקט מיוחד שיזמנו יחד עם מיכל מהמעבדה. את האהבה הזו אתם כבר מכירים, שכן אינספור מילים כבר נכתבו עליה בבלוג הזה ממש, ובכל זאת, אני לא יכולה שלא להתייחס אליה שוב על רקע פסטיבל הקיטש שאליו נקלעתי השנה.

אז כמובן שמדובר בכלבות- ילדות שלי.


מונה, ותיקת הבית, הגיעה אליי מעמותת 'חבר לי'. בדרך כלל מאמצים כלבים על סמך מראה חיצוני ואני אפילו לא ידעתי איך מונה נראית עד לרגע שבו היא כבר הפכה לדיירת הבית. מונה הגיעה אליי בתור אומנה, וכשדיברתי עם פועה מהעמותה, וזו סיפרה לי שיש לה גורה חרדתית שהחיים בכלבייה עושים לה רע, מיד ידעתי שמקומה אצלי בבית, עם פרדי, בלי לשאול שאלות מיותרות.

לא אשכח את הרגע שבו פועה הביאה אותה אליי הביתה, והיא יצאה בצעדים זהירים מתוך כלוב ההטסה שלה. פועה מיד הזהירה אותי שמונה עלולה להתחבא מתחת למיטה ולא לצאת משם בימים הראשונים, אבל כנראה שהריח של האוכל האיכותי עשה את שלו, ובפועל הדבר הראשון שמונה עשתה אצלי בבית היה לאכול. איזה אושר.


כשפועה כבר מצאה לה בית, ומונה הייתה מיועדת למסירה בירושלים, היה לי ברור שהילדה הזו נשארת אצלי ולא הייתי מוכנה לוותר עליה בעד שום הון שבעולם. לספר לכם שהיום היא כלבה פתוחה לחלוטין ולא חרדתית לא אוכל, אבל אין ספק שהזמן שיפר לה את הבטחון והיום מצבה הרבה יותר טוב.

לטוב ולרע, זו מונה שלנו, שעדיין אוהבת לשאוב אבק (וכל דבר אחר שנקרה בדרכה) מהאספלט ברחוב, אוהבת לקפוץ על מיטות ועל ספות רק כשאף אחד לא רואה ולרקוד במקום בכל פעם שאומרים לה את מילת הקסם האהובה עליה- 'טיול'.


פרי, החדשה, נמצאת אצלנו פחות משנה, תשעה חודשים ליתר דיוק, ולמרות זאת כבר קשה לדמיין את הבית בלעדיה. לעולם לא אשכח גם את יום האימוץ שלה, שהתרחש רק שלושה ימים אחרי שפרדי נהרג. היא אומצה מעמותת 'הכלבים של אורה', בתיווכה הנדיב של מירי, שהסיעה והמתינה בזמן שהכרנו.

נתן היה חצוי לגבי האימוץ עד לרגע האחרון וחשב שזה מוקדם מדי, אבל מבחינתי זה היה הביטוי הכי נכון לאבל שלי, והייתי בטוחה שאילו פרדי היה אנושי ומודע לכל מה שהתרחש, הוא היה רוצה שאאמץ כלב שזקוק לעזרה במקומו, כי הרי זה מה שהוא לימד אותי לעשות גם בהיותו יצור פרוותי מהלך על ארבע.

כשאורה יצאה להביא לנו את מסמכי האימוץ, התיישבתי שם על הרצפה באמצע הכלבייה ובכיתי. נתן ומירי היו בטוחים שאני מתחרטת לגבי האימוץ, כשבעצם ניסיתי לעכל את הקצב המהיר שבו השתנו החיים פתאום. רק אחרי שכבר הבאנו את פרי הביתה והיא המשיכה ללקק בנחישות את הפנים העצובות שלי, נתן הודה שהיא ממש מתאימה לי, ומהשלב הזה והלאה היה ברור שפרי היא המצילה שלי.


אז כפי שאתם מבינים, מה שפרי הכי אוהבת לעשות זה לנשק. בכל מחיר, חובה באזור הפנים. כשנבצר ממנה להגיע לאזור הפנים היא שולחת נשיקות וליקוקים באוויר, מה שרק מראה איזו נשמה ענקית ואוהבת יש לה. ידוע לי מעט מאוד על החיים הקודמים שלה, אבל גם אילו הייתי יודעת יותר, לעולם לא הייתי מסוגלת להבין איך ויתרו על דבר כזה.


כפי שאתם רואים, פרי היא בוקסרית גזעית למראה. בעמותות ובהסגרים יש עוד מאות כלבים גזעיים כמוה שננטשו לגורלם וממתינים לבית חם. מעולם לא הטפתי לאנשים לאמץ כלבים בניגוד לנטיית הלב שלהם או אפילו בניגוד להעדפה האסתטית שלהם, אלא תמיד המלצתי שאם יש סוג מסויים שאליו הם נמשכים, עדיף לנסות לחפש אותו קודם כל בעמותות.

עשו לעצמכם ולאחרים מעשה טוב לקראת יום האהבה ואמצו כלב או חתול. אם הזמן מאפשר לכם, והרצון ישנו, אין ספק שתקבלו אהבה ללא תנאים וללא גבולות, אהבה שכמעט ואינה קיימת בין בני האדם. יש לכם בקשות אימוץ? העבירו אליי ואשתדל לעזור לכם ככל שאוכל.


אני לובשת: שמלה- קאלה/ סריג- תמנון/ ג'קט- זארה/ נעליים- סנייק

רוצים לקרוא על סיפורי אהבה נוספים? בקרו את..

אודליה ואורי
אורלי וטדי
דיאנה וזינה
עידו ואסימי
פיצ'ה וטוי
מרינה וגרייסי
עדין וביל
אוקסנה, טומי ווויסקי
טל וגרב
ליאן והילדודס 
מירב וצוציק 
שלומית ומיקי
אלכס ושולץ
טל והילדים 
מיכל ווולטר
עליזה ופונצ'י
מרינה ג. ושחורי
דניאל וצבע
קורין ולונה
דבורה והילדים
מירי והחתולייה (וגם הכלב!)
יעל ובאלו 
אנסטסיה מיסי וליזה

כמובן שלא שכחתי את החשבון הפתוח שיש לי איתכן,
הזוכה המאושרת בהגרלת מגפי האנטר היא (תופים, בבקשה):

יעלי

מייל עם פרטי הזכייה ישלח אלייך בדקות הקרובות.

17 תגובות:

  1. הסיפורים האלה כ"כ מרגשים אותי!
    לראות את האהבה בתמונות האלו ולדעת כמה אהבה כלב מסוגל לתת!
    כיף לראות אותך והבנות, מונה מקסימה (גם אחותי לקחה כלבה עם בעיות מהעבר- וזה מדהים לראות איך אפשר להמשיך הלאה) ופרי מדהימה, מי באמת מסוגל לזרוק דבר כזה??

    השבמחק
  2. פוסט מקסים! הכלבות שלך נהדרות ולא מפתיע אותי שהן מרגישות נוח איתך :)
    אהבתי במיוחד את התמונות המתחלפות - זו אהבה! [ורואים שהיא אוהבת אותך במיוחד שם :-D] .

    שרק תמשיכי לעשות מעשים טובים בשביל הנפשות היפות האלה.

    השבמחק
  3. אני פשוט מתה על הפרצופים של מונה... סיפרתי לאילן.. הוא חולה על בוקסרים, ופרי, נו הורסת!

    לא כתבת מאיפה השרשרת..??

    השבמחק
  4. פרי היא בוקסרית- דוגמנית :)
    השרשרת של טלולה טו, שכחתי להוסיף, הזמנתי אותה לפני כמה שבועות מאסוס ב-13 פאונד

    השבמחק
  5. פוסט מקסים שמעלה חיוך ענק על הפנים. היצורים הקטנים/גדולים האלה יכולים להמיס את הלב שלי בשניה. אי אפשר להסביר במילים את הנאמנות והאהבה שנותן לך כלב ואת השמחה והאושר שהוא מביא לבית. אני לא יכולה לחכות כבר ליום שאוכל להביא כלב הביתה(כרגע, עם 10-12 שעות ביום מחוץ לבית זה לא כל כך אפשרי). אין לי ספק בכלל שאת ילדיי אגדל יחד עם כלב.

    יש לך לב רחב ואוהב, אני שמחה שפתחנו פרק ב' בהיכרות בינינו והייתי שמחה לשבת איתך לקפה ולראות מלא תמונות של כלבים :)

    השבמחק
  6. מקסים, מקסים, מקסים !!! נהנתי מאוד לקרוא את הפוסט. פרי חיכתה לבית המתאים אצל אורה ונראה לי שהיא זכתה, ובגדול !!! מגיעה לה ולך כמובן....

    השבמחק
  7. התרגשתי עד דמעות... במיוחד לאחר שקראתי על הבכי ביום האימוץ של פרי... מרגש כל כך

    את בן אדם נפלא
    והפרוייקט הוא מבורך הממלא את הלב, תודה ♥

    השבמחק
  8. איזה משפחה קטנה ומושלמת יש לך! איכשהו, ניראה לי שמונה נולדה בשביל לובה ולובה בשביל מונה, מי עוד היה יכול לטפל כמוך בחרדתית קטנה כמוה?

    השבמחק
  9. אחח לובה איזה פוסט מחמם את הלב ויוזמה מקסימה מצדכן הבלוגריות ממש חשוב להעלות את המודעות לנושא במיוחד כמו שציינת שגם אנשים שרוצים כלב מגזע מסוים כן יכולים למצוא את רצונם בעמותות לעיתים וכך להציל חיים.

    משתפת בפייס במיידי:-)

    השבמחק
  10. איזה כייף לראות עוד תמונות של פרי :)

    מאחלת לכם עוד שנים של אושר וכשכושי זנב

    השבמחק
  11. את פשוט אדם נפלא עם לב ענק. הלוואי וירבו כמוך.
    אני גדלתי עם כלבה, שנאספה מהרחוב. גדלנו שלושה- אני, אחי והיא, והיא הייתה חלק בלתי נפרד מהבית ומהילדות שלי. היא נפטרה בגיל 13, כמה חודשים לפני שעזבתי את בית הורי. זה היה נורא, בכל פעם שהגעתי הביתה הרגשתי ריקנות עצומה. התחלתי לחפש דירה (דירת שותפים). את הדירה שבחרתי הייתי מוכנה לקחת בעיניים עצומות עוד לפני שראיתי אותה, שכן בכניסה קיבל את פניי יצור קטן ומלא חיים, שרץ אחרי בכל הבית והתכרבל לידי כשישבתי על הספה. כעבור שנה השותף, יחד עם הכלב, עזב. ואז הגיע סנואו- שאומץ ע״י בן הזוג שלי מצער בע״ח. הוא לא היה ״מיועד״ לנו, לא אלאה בפרטים, אך כששמעתי שרוצים למסור אותו- לא יכולתי לעמוד בזה. והיום, כמו שאת יודעת, הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו. יש לו את הבעיות שלו, אבל למי אין? וברור שאני אוהבת אותו אהבה מטורפת, תמיד צוחקת עליו שהוא כמו תינוק... זה פשוט מדהים כמה אור היצורים האלו מוסיפים לחיים שלנו!! 

    השבמחק
  12. מקסים מקסים מקסים ומרגש! אתם יפהפיים! מאד נהנתי ושוב כל הכבוד על היוזמה של כל הפרויקט הזה, את נהדרת.

    השבמחק
  13. הם מהממים ובכל פעם שאת מעלה תמונה שלהם לפייס את מעלה לי חיוך על הפנים, כך שזה שירות לציבור :)
    יוזמה נהדרת!

    השבמחק
  14. כל כלב מוצא את הבעלים המתאים לו, אני ואורי לא אוהבים להתנשק: -)

    השבמחק
  15. הי,הכינוי שלי בתפוזיה הוא :עמי128 והבלוג שלי נקרא : פרקי ואני.
    חבל שלא ידעתי עליך ועל הפרוייקט הנפלא, אנחנו משפחה של :"חתולים" ויש לנו בדירה שלוש חתולות יתומות שמנהלות את הבית ביד רמה ובזרוע נטויה. וחוץ מזה אנחנו מאכילים חתולי רחוב.
    שמחה לקרוא כל דבר שקשור להתייחסות וטיפול בעלי חיים. אז כל הכבוד וישר כוח
    ובשם החתולות שלי -הן טוענות שזה לא פייר שקיפחו את החתולים, וצריך לתת גם להן במה להראות לכל בעלי הכלבים מה הם מפסידים.
    שיהיה לך סוף שבוע נפלא
    עמליה

    השבמחק
  16. הפרוייקט הזה הכניס אותי להתרגשות (חיובית כמובן) וכל כך נהניתי לקרוא את הפוסטים של כולן!
    הכלבות שלך כל כך מתוקות, הפרצופים של מונה תמיד מצחיקים אותי :)

    השבמחק
  17. פרי ומונה מקסימות!
    (משום מה הייתי בטוחה שפרי היא בן.. אולי בגלל שאני מכירה בחור בשם פרי ;))
    אין ספק שהן זכו בבית מושלם!

    פרי אמנם נראית לך בוקסרית גזעית, אבל את לא יכולה לדעת אם היא גזעית או לא, ולמה נזרקה / הגיעה לעמותה.
    יש אחוז מאוד מאוד מאוד מאוד קטן של כלבים גזעיים במגיעים לעמותות. אנשים חושבים שאם כלב "נראה כמו" אז זה בדיוק מה שהוא.
    האמת, היא ש 99% מהכלבים ה"גזעיים" שמגיעים לעמותות הם כלבים שהורבעו בלי תעודות כאשר ברוב הכולל של המקרים הדבר נעשה לשם בצע כסף וללא כל מחשבה על הבעיות הגנטיות של הגזע (ואני חושבת שידוע שלבוקסר יש לא מעט כאלה). לכן רוב הכלבים ה"גזעיים" שמגיעים לעמותות עשויים להיות בעלי מחלות גנטיות או בעיות קשות של חשיפה ומחסור בשלבים התפתחותיים חשובים אחרים במידה ונולדו ב"מטחנות גורים".

    באופן אישי, פניתי לכמה עמותות וביקשתי מהם שאם מגיע דני ענק (דמוי גזעי מה שנקרא, שנראה גזעי אבל לאו דווקא עם תעודות) שיפנו אלי. אני מזכירה וגזברית של המועדון הישראלי לדני ענק כבר קרוב ל 3 שנים. בשנה האחרונה הגיעו 3 דנים לעמותות. כולם (כמובן..) בלי תעודות. לכל שלושת הכלבים נמצאו בתים תוך ימים ספורים. כשהשיא היה הכלב האחרון שמצאנו לו 7 בתים תוך יום! בצער רב, היה צריך לבחור רק בית אחד חחח
    כאשר יש כלב גזעי עם תעודות שמחפש בית (מכל סיבה שהיא) אני מפרסמת בקבוצת הפייסבוק של המועדון ו/ואו במיילים לחברי וחובבי המועדון כך שהכלב לא מגיע לעמותה.
    ובכלל כאשר פונים אלי מתעניינים בגזע, במידה והם מעוניינים בכלב בוגר אני מפנה אותם לאנשים שיש להם קושי עם הדני שלהם (ופנו אלי באופן אישי כמובן).
    שלא תביני לא נכון, אין "ביקוש" לדני ענק. זה כלב של "משוגעים לדבר". (לא שאני מבינה למה, מבחינתי הוא הכלב המושלם ;)). אבל דווקא בגלל זה, עם הזמן שאני מזכירת המועדון, הוספתי לרשימת התפוצה שלי ולקבוצת הפייסבוק חובבים של הגזע. הרבה מהם, לא מתעניינים בתערוכות והרבעות. ולחלקם בכלל אין כלב.. אבל המשותף של כולם - אוהבים את הגזע. וכאשר יש כלב שצריך עזרה, ההרתמות של אנשי המועדון פשוט מעוררת השראה.

    ואם לסכם את הדעה שלי -
    כלב גזעי - רק עם תעודות. מי שזה מתאים לו, וזה מה שהוא מחפש - אחלה! מי שרוצה כלב חמוד ומתוק ולא משנה לו הרבה מעבר - שיאמץ מעמותה.

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top