יום ראשון, 12 בפברואר 2012

סיכום שבועי 05.02-11.02


1. סבתו של נתן נפטרה בתחילת השבוע, באחד הימים הכי יפים שהיו כאן לאחרונה, כאילו במיוחד לכבודה. היא נפטרה במה שמקובל לכנות 'שיבה טובה', אם כי הביטוי כולו מקבל משמעות אירונית כשאדם נפטר אחרי שסבל מכאבים נוראיים כל כך.

שמתי לב שטקס הפרידה מאדם מבוגר הוא שונה מכל שאר הטקסים, שהרי הפעם הוא מהול במעט נחמה, על כך שהכאבים סוף סוף הפסיקו, ובכלל, הוא מלווה בתחושת השלמה ובשקט שלא אופייני לשום טקסי פרידה אחרים. ובכל זאת, במעמד הקבורה שוכחים מהגיל, מהמחלות ומכל רציונל אחר. המת אמנם משתנה, אבל הדמעות הן תמיד אותן דמעות. לעולם לא קל להיפרד מאמא ומסבתא.


2. אז איך מתגברים על שבוע שהתחיל בצורה כזו? בדברים הקטנים שמעלים חיוך על הפנים: פרי עם הפרצוף המקופל שלה, שנרדם על הברכיים שלי כל ערב וגורם לי לחשוב שמדובר בפרצוף החמוד ביותר בעולם.

גלידת מקדונלדס, שלא אכלתי כבר כמה שנים טובות עד שפתאום נתקפתי בחשק עז באחד הבקרים שטופי השמש, וכלבה שבה נתקלתי מחוץ לדואר, שנראית כמו פאג שהולבש על בולדוג צרפתי, עד שגיליתי שהיא בעצם מסוג בוסטון טרייר, שנראית ומתנהגת כמו פרי- רק בקטן.


3. כל האירועים של הימים האחרונים הפכו אותי כנראה למעופפת מתמיד (לא שבדרך כלל חסר לי), כך שמצאתי את עצמי באופן בלתי מוסבר לחלוטין, עולה על האוטובוס ללימודים בלי שקל בארנק. כשמצאתי את עצמי בסיטואציה המביכה הזו, היה לי ברור שאאחר ללימודים, ולכן רק קיוויתי שהנהג יסכים להוריד אותי בלי הצגות מיותרות, כי רק זה מה שחסר לי השבוע.

מסתבר שיש אנשים טובים באמצע הדרך, כי לא רק שהנהג ריחם על האומללה בצעיף הכתום שעלתה לו לאוטובוס בלי כסף, הוא גם עצר לי בתחנה הבאה, המתין עד שרצתי מעבר לכביש ומשכתי כסף והמשיך בנסיעה רק אחרי שעליתי לאוטובוס עם שטר בעל ריח טרי של תקווה (ושל כספומט). אין ספק שזה היה יום מוצלח לשפתון הסגול שלי.


4. שמחה קטנה נוספת: אני ממשיכה ליהנות מקולקציית האלקטרו פופ של צ'יינה גלייז, הפעם מהגוונים Fuschsia fanatic, Gothic lolita ו- Aquadelic (שקיבלתי לסקירה אך לא צולם כאן). פורמולה נחמדה אך לעתים סמיכה מדי, עמידות לא מדהימה, גוונים לא מקוריים- ובכל זאת, אני מאוהבת בה וקשה לי להסביר אפילו למה.

אגב, בטח כבר שמעתם שצ'יינה גלייז עלו לאחרונה ארצה, במחיר הלא מאוד צנוע של 55 ש"ח וניתן להשיג אותם בשוק המקצועי בלבד, כלומר מכוני ציפורניים, מכוני יופי וספא. אני מוכרחה לציין שהמחיר הגבוה והנגישות הבעייתית יגרמו לי להמשיך להזמין את המותג בעיקר באיביי, אבל מי שנרתעת מהאופציה הזו בטח תשמח לגלות שקיימת סוף סוף אלטרנטיבה אחרת, גם אם המחיר לא נוח לכל כיס.


5. בסיומו של שבוע לא פשוט החלטנו לטייל ביפו, כדי ליהנות ממנוחה מאוד נחוצה. אי אפשר לומר שמזג האוויר היה מושלם לטיולים, אבל לפחות הגשם חס עלינו, כך שיכולנו ליהנות מיום קריר ומהמם על רקע הנמל ביפו, וגיליתי בפעם נוספת שהאפור הוא פוטוגני.


6. חזרתי מהטיול לתוכנית דוקו מרתקת בערוץ 8, על אמהות שמדרבנות את הילדות שלהן להשתתף בתחרויות יופי, ולא בוחלות בשום אמצעים, כמו למשל עדשות מגע ואפילו ניתוחים פלסטיים בגיל 7. זו הייתה תוכנית בריטית במקור, על אף שאני יודעת שיש גם תוכנית ריאליטי שלמה שמוקדשת לנושא הזה בארץ האפשרויות הבלתי נגמרות (לסייקוז).

ברור לי שזה נושא מאוד טרנדי עכשיו, ומעבר לכך שמדובר בבידור טראשי טהור, אני חייבת להודות שהתוכנית הזו עוררה בי לא מעט שאלות, במיוחד על רקע פרשת התינוקות המטולטלים שעדיין נמצאת בשיאה. אני מניחה שתשובות לחלק מהשאלות הללו אמצא ככל שאתבגר, ותהליך ההורות יהפוך לטבעי יותר בעיניי.


7. שתי התמונות הללו צולמו כ'מאחורי הקלעים' לפוסט הולנטיינז דיי שעליו אני עומלת כמו נמלה חרוצה כבר כמה ימים. אני אפילו לא טיפוס של ולנטיינז, ולכן אני בדרך כלל מתחמקת מהיום הזה בטענה שמדובר בקונספירציה מסחרית נוספת, והנה הפעם דווקא הצלחתי להתחבר לרוח הקיטש, אולי כי בעצם קצת קיטש לא הרג עדיין אף אחד (אלה היו בסוף הסמים שכנראה הרגו את ויטני, לא הקיטש).


8. את השבוע הזה סיימתי עם פרי בחוף הים, שנצבע פתאום בגווני טורקיז יפיפיים. גם יום שבת היה אחד הימים היפים יותר שהיו לנו כאן השבוע, כך שמבחינתי אפשר בהחלט לומר שהמעגל נסגר.

ולסיום? ויטני, אלא מה.


9 תגובות:

  1. התחברתי לכל אחד ואחת מהסעיפים,
    אבל די ריגשת אותי קודם כל שלא תדעו עוד צער, מאוד קשה לאבד מישהו קרוב ובכלל.
    אני מאוד קשורה לסתבא שלי במיוחד שאני נכדה יחידה כך זה בדרך כלל בבית של ילדה שעלתה מברית המועצות לשעבר. המשפחה המורחבת בעלת 3 הנפשות סבתא,אמא ואני..
    מאוד מפחדת מהיום הזה שבו זה יכול לקרות גם אצלנו ותמיד מדחיקה את העובדה הזאת ממני.
    במקרה גם לי יצא לראות את התוכנית הדוקו בערוץ 8, על אמהות שמדרבנות את הילדות שלהן להשתתף בתחרויות יופי
    ועל מה שהם עושות להם מהשרת שיער ועד להזרקה של בוטוקס זה נראה לי מטורף לגבי. אל תוך מה שהדור הזה גודל הסטטוס שכולם מתעסקים בו שההוא בעיקר רק מדבר על יופי. למה התרבות התובענית שלנו לוקחת אותנו ...

    מאחלת לך שבוע נפלא, אהבתי מאוד את הפוסט

    מיכל http://matryoshkachic.blogspot.com

    השבמחק
  2. אני מאוד נהנית מהסיכומים השבועיים שלך :)
    אמנם השבוע התחיל בצער אבל, נראה שהסיום היה מנחם ומרגיע.
    מאחלת לכם שלא תדעו עוד צער.

    השבמחק
  3. מאחלת לך, לנתן ולכל המשפחה שלא תדעו עוד צער. אפילו שהמוות היה בשיבה טובה, הוא עדיין לא מנחם. זה תמיד מזעזע וקשה לאבד אדם אהוב ויקר.

    מאוד יפה הפוסט האינסטגרמי הזה... ובכלל מגניבים הלקים! אני גיליתי את הלקים של צ'יינה גלייז רק השבוע! היית מאמינה? :)

    נשיקות
    שרונה

    השבמחק
  4. לפני שבועיים בערך קרה לי בדיוק אותו הדבר באוטובוס, רק שהנהג שלי היה ההפך הגמור משלך, כולל סצינות צעקות והורדה במקום לא ידוע.

    עשית לי חשק מטורף לגלידת 'פיצוץ' של מקדונלדס!

    שיהיה שבוע טוב יותר מקודמו, משתתפת בצערכם.

    השבמחק
  5. מאחלת לכם שלא תדעו עוד צער. זה קשה כ"כ להפרד מאדם קרוב...
    זה מדהים איך דווקא בשבועות האלו דווקא דברים קטנים יכולים להעלות מעט חיוך על השפתיים (הפרצופה מקסימה).
    עשית לי חשק עז לגלידה של מקדונלדס שלא אכלתי שנים!! יש להם עדיין אמ אנד אמס לשים בפנים?...

    הלקים מהממים, ומחמיאים לצבע עור הבהיר שלך, ועל ה"Rebel" אין לי מה להוסיף מעבר לזה שהוא מושלם מושלם.

    השבמחק
  6. תנחומיי מעומק הלב .

    ...............

    הבלוג שלך הוא אחד מהבלוגים הכי אנושיים , וזה מה שחיבר אותי אליו מההתחלה , כבר כתבתי מגילה בנושא אז לא אחזור על עצמי , אבל מצאת נחמה בדברים היפים מסביבך , הפוסט הזה פשוט מרגש ומקסים , מקווה ללמוד להתנחם ולהצליח לראות את היופי גם כשקשה .. ללמוד קצת ממך :-) אולי גלידה תהיה התחלה לא רעה , הרועה הגרמני הוא כבר נחמה מוצהרת .. תודה ושיבואו עוד הרבה רגעים שלווים , אלו החיים לא ? פאזל של רגעים ..

    השבמחק
  7. וואו לובה. הכתיבה שלך, ממש קיבלה ביטוי מעולה פה. הכתיבה טובה, קולחת, מרגשת, אבל לא מתבכיינת. כל הפוסט קריא, נעים וקולח.

    רק בריאות, אהבה ואושר אינוספי.

    השבמחק
  8. מטריושקה- לא חוויתי את זה בעצמי, אבל ברור לי שתמיד קשה לאבד סבתא, לא משנה באיזה גיל.

    דוש- גם השבוע הזה התחיל נחמד, היה כיף לפגוש אותך :)

    שרונה- ולחשוב שבכלל מדובר בגלקסי P: באמת? אז יש לך הרבה פערי לק להשלים!

    ירדן- זה קרה לי גם, כשחזרתי ממבחני הקבלה של הלימודים, רק שזה לא קרה באשמתי אלא כי איבדתי את השטר האחרון שהיה לי בארנק וגיליתי את זה רגע אחרי שעליתי על האוטובוס. הנהג טען שאני עושה את זה במכוון, הנערים שעמדו מאחוריי נקרעו מצחוק, והוא הוריד אותי בדרום ת"א, כך שנאלצתי לצעוד בשיא החום לתחנה המרכזית, עד שמשכתי כסף. זו בהחלט הייתה חוויה מתקנת.

    Peacha- מה? לא ידעתי שזה קיים? הזמנתי עם האוראו הישן והטוב!

    נוש- תודה רבה לך יקירתי, תמיד כיף לקרוא את התגובות שלך, הן בהחלט מרוממות את מצב הרוח

    קיטי- וואו, המון תודה :) הכל נכתב מהלב

    השבמחק
  9. לשמחתי אני לא "מנוסה" בהלוויות. אבל אין ספק שכשמוות מגיע לאדם מבוגר, או למישהו שסבל (ואין זה משנה הגיל, בעיני) יש איזושהי השלמה.
    ומעבר לזה אני חושבת שיש גם את העניין שכשאדם חולה מאוד, יש זמן להכין את עצמנו לזה שהרע מכל הולך להגיע במוקדם יותר ממאוחר.. וגם זה "עוזר". גם אם הדמעות ימשיכו לזלוג בלי קשר..
    וכמובן - משתתפת בצערכם..

    הבוסטון טרייר זה לא כלב שקל לי להתרגל אליו. בעיני יש בו משהו מוזר. ומה שהכי מוזר לי זה שהמגדלת של אמא של אריק מהולנד, שהיא כבר אישה מבוגרת, הפסיקה לגדל דנים (כיוון שפיזית לא יכלה יותר להחזיק אותם) ולאיזה גזע היא עברה? בוסטון טרייר! היא טוענת שזה דני ענק בקטן. אני מוכנה להסכים איתה אם זה מסתדר לה. אבל, סליחה, קשה לי לראות את זה :D

    אני בהלם מנהג האוטובוס! נו, נשארו עוד כמה אנשים טובים בעולם!

    הקולקציה של צ'ינה גלייז מעניינת אותי איכשהו למרות שעדיין לא נתפס לי אף גוון בעין. אולי אני צריכה קצת יותר להתעמק בקולקציה. איפה היו הימים כשכל קולקציה שיצאה ידעתי שמות וכמובן גוונים, למי מה דומה..

    אני לא בטוחה שתמצאי תשובות למשהו שכזה. גם אם תתבגרי, גם אם יהיו לך ילדים.
    לדעתי, חלק מהורות "נכונה" זה לאהוב את הילד שלך כמו שהוא, וללמד אותו לאהוב את עצמו כמו שהוא. ברור לנו, בשקט בשקט שהילד שלנו לא באמת מושלם, ולפעמים נצטרך גם לומר לו את זה (אם הוא לא מצליח בלימודים, ניקח לו מורה פרטי לא נגיד לו שהבי"ס זה מקום לא טוב.. אם הוא מתחיל לסבול מעודף משקל, נאזן אותו).
    התנהגות כמו בתוכנית או התעללות בילדים, היא לא נורמלית ולא נורמטיבית, וזה שיש כמה חולות/חולים כאלה, לא מראה על נורמה, ומעבר לזה, לא מדובר פה על רוב אלא על קבוצת פנאטים חולה.
    אבל זאת בכל מקרה - דעתי :)

    פרי מקסים על רקע חוף הים. איזה כיף כשיש חוף קרוב. אין לי סבלנות לנסוע עד הים בשביל להתקל באנשים סולדי כלבים.. ובשביל חוף "נורמלי" אני צריכה להצפין למכמורת ולא תמיד בא לי.. בקיץ כזה, או בסוף הקיץ תחילת הסתיו. בחורף ממש, לא עושה לי חשק. קרררר

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top