יום חמישי, 8 בדצמבר 2011

אוף טופיק: 100% עור (ועקרונות)

אוטוטו אני סוגרת חצי שנת צמחונות. בעצם, אני לא רק צמחונית, כי אני נמנעת גם מדגים, מאכלי ים ומשתדלת להימנע כמה שיותר מאכילת ביצים. מה שמונע ממני להפוך לטבעונית, לפחות בינתיים, היא העובדה שאני ממשיכה לצרוך מוצרי חלב (אחרי הכל, כותבת שורות אלו היא המקבילה הנשית של סטיב ארקל).

מעולם לא הייתי אכלנית בשר גדולה, אבל אני מודה שנהניתי מדי פעם להתענג על סטייק טוב או המבורגר נחמד. במקביל להעמקת הפעילות למען הכלבים, החלו לכרסם בי רגשות אשם לנוכח אותן בחירות קולינריות, ושאלתי את עצמי האם זה לא צבוע להציל כלבים מחד ולאכול חיות אחרות מאידך, והיכן עובר כאן הקו המוסרי.

כשהחלטתי להפסיק להדחיק את השאלות הללו הצידה רק בגלל שהן מעוררות בי חוסר נוחות, הגעתי למסקנה שאצטרך לקבוע תאריך יעד שבו אהפוך להיות צמחונית- שנת 2012. עד אז, הבטחתי לעצמי, אשמור על פרופיל נמוך (הרי קהילת הפעילים למען בעלי החיים לא רואה בעין יפה אנשים כמוני, שרוצים לרקוד על שתי חתונות בבת אחת), ואסתגל למצב החדש.

נקודת המפנה

בשלב הזה שאלתי את עצמי האם אני באמת זקוקה לחצי שנת הסתגלות כדי להימנע מבשר? זה מזכיר לי  את חודש הדחייה שהנשיא האנסי שלנו קיבל בטרם כניסתו לכלא. מאחר ולרובנו אין את היכולת להתמיד בהחלטות שנקבעות לקראת השנה החדשה, החלטתי שדרושה לי נקודת מפנה אחרת וריאלית יותר, רצוי בטווח של החודשים הקרובים.

אחיי לאג'נדה

זה קרה במקרה כששוטטתי באינטרנט ונתקלתי בכתבה נוספת המסקרת את תעשיית הבשר והביצים בארץ. על אף שהיא לא חידשה לי הרבה, היא בהחלט עשתה סדר בכל המידע שליקטתי פה ושם, והיא בעיקר זו שגרמה לי להבין שנקודת המפנה שלי צריכה להיות כאן ועכשיו.

באותו רגע, מאמצע שום מקום, הפכתי לצמחונית.

לא על הבשר לבדו

מביך אותי להודות בכך, אבל היה לי הרבה יותר קשה לוותר על מוצרי עור מאשר לוותר על אכילת הבשר. עד עכשיו אני לא יודעת האם הקושי נובע ממקום שטחי וקפריזי או מחוסר יכולת לקשר בין המוצרים היפים שמשווקים לנו- לבין תהליך ייצורם.

פעם הייתי מסוגלת להתגאות בפריט עור שחטפתי במבצע תוך שהכרזתי קבל עם ועדה- 'זה עור אמיתי!', ופתאום אני מוצאת את עצמי מחפשת נעליים טבעוניות, מהסוג שלא תמיד פשוט לאתר בחנויות וברשתות איכותיות.

בעוד שברור לי שלבשר ולדגים אני לא מתקרבת, בכל הנוגע לנעליים ולתיקים לעומת זאת, מתרחש אצלי תהליך מחשבתי אחר: אני קודם כל מודדת, בוחנת, שוקלת ורק אז, מתגנבת לי המחשבה שאני צריכה לבדוק האם מדובר במוצר עור או לא (מה שגורם לי לרוב להתאכזב). אני מניחה שבהמשך יפול האסימון מהר יותר וזו תהיה השאלה הראשונה שאשאל כתנאי לשאלות ההמשך.

היכן הארנב?

במקביל להימנעות ממוצרי העור, התחלתי לדבוק אך ורק בחברות קוסמטיות שאינן מבצעות ניסויים בבעלי חיים. הפעם מדובר בנושא שהייתי מודעת אליו בעבר, ובהתאם לכך השתדלתי להעדיף בעיקר חברות שאינן מבצעות ניסויים. למרות זאת, אם מדי פעם צץ לו מוצר נחשק שבמקרה השתייך לרשימה השחורה של Peta, מצאתי את עצמי נוהגת כלפיו בסלחנות- סלחנות רבה מדי.

לא קונה בלי ארנב!

אני מניחה שגם הפעם ההגיון שהנחה אותי היה דומה לסעיף הקודם: איך מוצר שאמור להפוך אותי ליפה, יכול להיות מבוסס על ניסויים נוראיים כל כך? הפעם גיליתי עולם שאין בו אמת אחת, אלא בעיקר המון שטחים אפורים ומקוממים. עולם שבו חברות קוסמטיקה כמו רימל משחררות לאוויר הצהרות מעורפלות שמהן לא ניתן להבין  לאיזה צד של המטבע הן משתייכות, לצד קונצרנים כמו אסתי לאודר, שהניפו את דגל המוסריות בגאון עד שכלכלת המזרח נקשה להן על הדלת.



למה אני מספרת את כל זה?

כפי שניתן לראות, עברנו בשלום פוסט שלם של צמחונות מבלי שיעטרו אותו תמונות זוועתיות או סיפורי אימה. למעשה, לא חלקתי איתכם ולו עובדה ממשית אחת שעשויה לגרום לכם לשנות את דעתכם. אני מאמינה שמי שהנושא הזה חשוב לו או מסקרן אותו, יצליח בקלות לאתר מידע הרלוונטי לו, ולכן אין צורך לכפות את המידע הזה בכח.

בהתאם לכך, מעולם גם לא ניסיתי להטיף לאף אחד ממכריי לפעול כמוני, ועובדה- נתן ממשיך להיות קרניבור גאה וכך גם כל האנשים הנמצאים במעגל הקרוב אליי. אז למה בכל זאת סיפרתי את זה? קודם כל, הבלוג שלי לא אמור לשמש רק כפלקט ולכן מותר לסטות מדי פעם מהנושא שלשמו התכנסנו. זה התהליך שעברתי בחצי השנה האחרונה והיה לי חשוב לשתף אותו לטובת כל אלה שנמצאים או נמצאו באותה סיטואציה כמוני, וגם לטובת אלה שהנושא הזה מעניין אותם, מכל סיבה שהיא.

צמחונית לנצח?

מבחינתי כל התהליך הזה שעברתי הוא תהליך בהתהוות ולכן אני תמיד לומדת עוד ומנסה לבחון את הגבולות שלי בנושא. אני לא בטוחה שהיעד הסופי הוא להשלים את המעבר לטבעונות, אבל הייתי שמחה להגיע לנקודה שבה אני מרגישה מגובשת ושלמה עם עצמי, גם אם המשמעות היא ליפול בין שתי הקטגוריות ולא ממש להיות מוגדרת (אם כי בעצם יש לזה הגדרה).

בשנה האחרונה אני שומעת מכל מיני אנשים ותמיד באותו הקשר (שרלוונטי גם לצמחונות), את המשפט "אי אפשר להציל את כולם". על אף שברור לי שהמשפט הזה נכון מבחינה הגיונית- הוא מקומם אותי- כי מי שמאמץ את הגישה הזו בדרך כלל לא עוזר לאף אחד.

הייתה זו שיחה עם מירי בנושא שהביאה אותי להארה, בשלב שבו היא אמרה "כל אחד עושה מה שהוא יכול". אמרתי לעצמי שאם כבר אצטרך לבחור בין המשפטים, ברור שאבחר במשפט כזה, שמעודד אנשים לפעול כפי יכולתם. אני לא יודעת אם מה שאני עושה הוא בגדר ניסוי או התחייבות לכל החיים, אבל אין לי ספק שאת המשפט הזה אאמץ לי גם להמשך הדרך.

יום אימוץ מיוחד

ואם אנחנו כבר אוף טופיק, רציתי להמליץ לכם לבקר בהפנינג אימוץ שיתקיים מחר, יום שבת, ה-10.12, במרכז הוטרינרי 'האוס', הנמצא במושב נווה מבטח (סמוך לבני עיי"ש ולגדרה). יום האימוץ יערך בין השעות 10:00-15:00, ובמהלכו יוצעו לאימוץ עשרות כלבים- מסורסים, מחוסנים, משובבים ומקסימים- אשר ניצלו בידי הבנות של עמותת 'הכלבים שבצל' מרשימות המתה ומהסגרים ברחבי הארץ. מעבר לכך שזו מטרה טובה, מדובר גם ביום כיף לכל דבר, שיכלול פינת אילוף, הפעלות ומתנפחים לילדים. אני אהיה שם ואשמח אם תבואו גם אתם.



סופ"ש נעים!

10 תגובות:

  1. אני מבינה את התהליך אותו את עברת ומזדהה. הייתי צמחונית מרבית חיי עם הפסקה של שנה, הפסקה שהגיעה לסיומה עם ספרו של ג'ונתן ספרן פויר "לאכול בעלי חיים".

    השבמחק
  2. אנונימית- הספר הזה נמצא אצלי על הכוונת ואני בטוחה שאקרא אותו בקרוב.

    השבמחק
  3. אני כבר שנים רבות נעה בין צמחונות לאכילת בשר, ובתקופות שאני אוכלת בשר מתרחשים אצלי אחד משני המצבים הבאים: הדחקה או ייסורי מצפון. נראה לי שהדבר הנכון מבחינתי הוא בסופו של דבר להיות צמחונית. בנוגע למוצרי עור (בניגוד לפרווה כמובן, שם הסיפור אחר לגמרי), אני הרבה יותר סלחנית, משום שעור, ברובו, הוא תוצר לוואי של תעשיית הבשר, מבלי שהרגו חיות במיוחד לשם כך. אני יודעת שזה לא תמיד נכון, וברור לי שבמותגי יוקרה רוצחים חיות אקזוטיות בשביל העור שלהן, אבל אני ממילא לא צרכנית של מותגים מסוג זה.
    בנוגע לקוסמטיקה, אני מודה שעד לאחרונה הייתי די חסרת מודעות לעניין. פשוט לא התעמקתי בהשלכות, אבל לאחרונה, בעקבות מקרה אסתי לאודר ו PETA התחלתי לקרוא על העניין יותר, ולהגיע להכרה שנקטתי בהדחקה שאיננה מוצדקת. כיוון שאותי לא צריך לשכנע שהתעללות בבעלי חיים היא מיותרת ולרוב חסרת הצדקה, אני יותר ויותר מתחזקת בעמדה שצריך להחרים חברות שמבצעות ניסויים כאלה. עוד לא יישמתי את האג'נדה החדשה אצלי בבלוג, אבל היא בהחלט עשויה להשפיע על רכישות עתידיות שלי.

    השבמחק
  4. איזה כייף לקרוא פוסטים כאלה :) תמיד משמח שעוד מישהו מצטרף.
    אגב, אני לא מגדירה אנשים שאוכלים דגים כצמחונים, משום שלהגדיר דגים כלא בשר זה משהו שרירותי של היהדות, כך שאם את נמנעת מכל מה שהיו לו עיניים אבל צורכת מוצרי חלב וביצים, את צמחונית למהדרין :)

    לא קל להיות צרכנית אופנה או איפור אם את חסה על בעלי החיים. לצערי הנושא הזה כבר לא "אין" ולראיה מיעוט קטן מאוד מהבלוגריות מתייחסות לנושא (אותי אישית מגעיל לראות סקירות על מוצרים שנוסו על בע"ח.. מישהו צריך לסבול בשביל האייליינר שלי ??)

    ולסופו של עניין, אשתף אותך בצמחונית ובקווים האדומים שלי:
    אני לא אוכלת בשר, דגים, עוף, פירות ים אבל אוכלת ביצי חופש ומוצרי חלב
    אני קונה נעלי עור, משום שלא קל למצוא נעליים שאינן מעור בארץ אך לא קונה פריטי לבוש ותיקים מעור כדי לצמצם למינימום צריכת עור. באיפור אני מאוד משתדלת לא לקנות מחברות שמבצעות ניסויים ולכן נאלצתי להיפרד בכאב רב ממאק. כל עניין הניסויים בקוסמטיקה די לוט בערפל, ולא ברור מי מנסה ומי לא אז אני מנסה ככול יכולתי.
    אחרי מעל עשור של צמחונות אני יכולה לספר לך שעם הזמן זה נהיה יותר קל וטבעי, ואם אוכלים טוב אין שום חוסרים שלא יכולים להיות לאוכלי בשר
    בהצלחה !

    השבמחק
  5. אני ביררתי לגבי מאק והבנתי שהם לא מנסים על בעלי חיים

    השבמחק
  6. Vanity girl- אני מסכימה איתך. תמיד יהיו מי שיגידו שבשר זה צורך קיומי ועור הוא תוצר לוואי של תעשיית הבשר (מה שלא תמיד נכון אגב, גם בכל הנוגע לעורות של פרות)- אז בסדר, ברור לי שחלק מהטיעונים הללו לא תופסים אבל הם לגיטימיים בעיניי. איזה טיעון יכול לעמוד מאחורי ניסויים בבעלי חיים שנועדו לשפר את השמפו שבו אנחנו משתמשים? זה בלתי נתפס בעיניי, וחבל לי שהאסימון ירד אצלי רק עכשיו.

    המעבדה- מה שאת אומרת מתקשר אצלי למשפט שעליו כתבתי, על כך שכל אחד נוהג לפי יכולתו. מאחר והייתי בורה בכל הנושאים האלה כמעט כל חיי, אני בטוחה שדרוש לי תהליך הסתגלות מסויים ושלאחר תקופה זה כבר ירגיש הרבה יותר טבעי (לא שכרגע זה איום ונורא). כרגע אני עדיין נמצאת בשלב שבו אני מגדירה את הגבולות שלי, בדומה למה שאת כבר עשית.

    אנונימית- תוכלי להוסיף אינפורמציה? נכון למתי בדקת את העניין? כשהפרשיה התפוצצה אני יודעת ש-PETA הצהירו שחברות הבת של אסתי לאודר נמצאות בבדיקה ונכון לאותם ימים הם נותרו ברשימה הלבנה.

    אני מניחה שאם יקבע שהחברות אכן נשארות ברשימה הלבנה, זו תהיה שאלה של כמה כל אחת מאיתנו בוחרת להחמיר איתן:

    המחמירות יגידו, ובצדק יש לומר, שכסף שהולך לחברות הבית מגיע בסופו של דבר לכיסו של הקונצרן ובכך אנחנו מממנים בעקיפין את הניסויים, בעוד שהסלחניות יטענו שמה שחשוב להן הוא לא לרכוש מוצרים שנוסו על בעלי חיים.

    טרם החלטתי לאן אני משתייכת, אולי זה טיפשי להודות בכך, אבל יהיה לי הרבה יותר קשה לוותר על מאק מאשר על דברים אחרים שויתרתי עליהם עד כה.

    השבמחק
  7. פוסט נפלא, שמחתי מאוד לקרוא אותו!
    נהדר שיש אנשים כמוך שמתחילים לחשוב פתאום על ההתנהלות שלהם בעולם ולבחון את התנהגותם על מנת לשפר אותה ולהיות מצפוניים יותר.
    במיוחד כיף לקרוא את זה אצל בלוגרית אופנה משפיעה כמוך ובמיוחד בתקופה שלנו, בה לצערנו הפרווה נמצאת בקמבק הכי גדול שלה מאז הדירו אותה מהנוף האופנתי בשנות ה 90.
    אם תצטרכי תמיכה, יעוץ והמלצות טבעוניות (בנוגע לאוכל, אופנה או קוסמטיקה), אני פה! :.)

    השבמחק
  8. פוסט נפלא, שמחתי מאוד לקרוא אותו!
    נהדר שיש אנשים כמוך שמתחילים לחשוב פתאום על ההתנהלות שלהם בעולם ולבחון את התנהגותם על מנת לשפר אותה ולהיות מצפוניים יותר.
    במיוחד כיף לקרוא את זה אצל בלוגרית אופנה משפיעה כמוך ובמיוחד בתקופה שלנו, בה לצערנו הפרווה נמצאת בקמבק הכי גדול שלה מאז הדירו אותה מהנוף האופנתי בשנות ה 90.
    אם תצטרכי תמיכה, יעוץ והמלצות טבעוניות (בנוגע לאוכל, אופנה או קוסמטיקה), אני פה! :.)

    השבמחק
  9. פוסט נפלא, שמחתי מאוד לקרוא אותו!
    נהדר שיש אנשים כמוך שמתחילים לחשוב פתאום על ההתנהלות שלהם בעולם ולבחון את התנהגותם על מנת לשפר אותה ולהיות מצפוניים יותר.
    במיוחד כיף לקרוא את זה אצל בלוגרית אופנה משפיעה כמוך ובמיוחד בתקופה שלנו, בה לצערנו הפרווה נמצאת בקמבק הכי גדול שלה מאז הדירו אותה מהנוף האופנתי בשנות ה 90.
    אם תצטרכי תמיכה, יעוץ והמלצות טבעוניות (בנוגע לאוכל, אופנה או קוסמטיקה), אני פה! :.)

    השבמחק
  10. אנונימית - מאק אולי לא עושים ניסויים בבעלי חיים, אבל חברת האם של מאק, אסתי לאודר החליטה לאחרונה לחזור לעשות ניסויים כדי למכור בשוק הסיני. מבחינתי זה מספיק כי אני לא רוצה שהכסף שלי ילך לתאגידים שמבצעים ניסויים.
    לובה, אכן לכל אחד הגבולות שלו ומה שהוא יכול לעשות. אוד משמח שעוד מצטרפים. אם כל אחד יעשה קצת, לבע"ח יהיה טוב יותר

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top