יום שבת, 18 בדצמבר 2010

התגעגעתי, אז באתי.

נעלמתי קצת בימים האחרונים, במה שניתן להגדיר כהיעלמות הארוכה ביותר בתולדות הבלוג. מדובר בעניין סטנדרטי במונחים של בלוגים רבים וטובים, אבל בעולם המושגים שלי עדיין מדובר בסוג של תקדים. תכננתי לפרסם את הפוסט הזה אתמול, והיו לי מחשבות לפרסם פוסט נוסף גם מספר ימים קודם לכן, וכל פעם לא הסתדר לי מסיבה אחרת.

האמת היא שעכשיו, כשהגבולות בין התחביב לבין התעסוקה שלי היטשטשו, אני מוצאת את עצמי כותבת רוב היום במסגרת העבודה, ולכן כשמגיע השלב הזה ביום שבו אני אמורה ליהנות מהכתיבה בתור תחביב, לעתים זה הדבר האחרון שמתחשק לי לעשות וכל מה שאני רוצה זה להתרחק מהמחשב.

גם בסופ"ש האחרון המצב היה דומה, מה שעשוי להעיד על כך שהיה סופשבוע מעולה, כזה שלא צריכים בו מסך מחשב ומקלדת כדי למלא את הזמן. מה שבטוח, הסופ"ש הזה לא היה משעמם: בשש בבוקר נחרדנו לגלות ששיכור מנסה לפרוץ לנו הביתה, אחרי לילה שלם שהעביר מתחת לחלון שלנו, מסתבר. אני לא בטוחה ש"לפרוץ" היא ההגדרה הנכונה, היות ואני לא לחלוטין משוכנעת שזה אכן מה שהוא התכוון לעשות באופן מודע, אבל כך או כך, זו הייתה חוויה מעט מערערת.







אם כבר עסקנו בתקדים, הרי זו הפעם הראשונה שאני לובשת ג'ינס מזה תקופה ארוכה. בשנים האחרונות התעוררה בי סלידה נוראית מלבישת ג'ינס במקומות פומביים, ורק לאחרונה התחלתי להבין עד כמה היא מטופשת. בזמן האחרון אני ממעטת להיות אובר-לבושה כמו בעבר, אלא דוגלת בקו קזו'אל נחמד ונקי. את האישור הסופי לכך שאני על המסלול הנכון קיבלתי מצחית, שאותה פגשתי באחד מימי השישי האחרונים בעזריאלי. היא סיפרה כמה נחמד היה לה לבקר בבלוג שלי ולראות אותי לבושה בצורה "רגילה".

אז הנה, לבשתי ג'ינס לפגישת עבודה עם לקוחות ביום רביעי האחרון, ומה אתם יודעים? השמיים לא קרסו. ג'ינס לא בהכרח מחייב קוד לבוש משעמם או פשוט מדי, אלא הוא יכול להעניק טאץ' סולידי ונחמד להופעה, כמו זו למשל, שמצליחה להיראות יפה ועם זאת גם מאוד נוחה בעת ובעונה אחת.

אני לובשת- מעיל טרנץ': 24/7 (ישן), ג'ינס- D&G, נעליים- מארק ג'ייקובס, תיק- רוקטדוג, צעיף- מת'יו וויליאמסון להייץ' אנד אם, משקפי שמש- קלואה.

שבוע נהדר!

11 תגובות:

  1. המעיל פשוט מקסים!
    אני אוהבת מעילים שכאלה.

    הצעיף והמעיל שהסתדרו כל כך יפה פשוט התאימו לג'ינס, באמת נראית מהמם

    התגעגענו אלייך :)

    השבמחק
  2. יפה לך ככה מאוד. גם אני אוהבת את הסגנון הזה עלייך. הסטייל שלך הופך אותו למשובח במיוחד ולא משעמם בכלל. יופי.

    השבמחק
  3. לובה,
    אני קוראת הרבה בבלוג שלך, אבל עד עכשיו לא הבנתי..
    במה בדיוק את עוסקת?

    השבמחק
  4. לובה, המשקפיים הורסים!
    אני דווקא מחכה כל השבוע לסופ"ש בשביל ללבוש ג'ינס...:-)

    השבמחק
  5. התיק מאמם, התאהבתי. אישית הנעליים נראות לי מעט מעודנות מידיי למראה הכללי, אבל עדין אהבתי.

    השבמחק
  6. זה לא ג'ינס, זה דולצ'ה וגבאנה!

    את נארית נפלא :0)

    השבמחק
  7. רויטל- גם אני התגעגעתי! טוב לחזור :)
    אנונימי ראשון- תודה, שיהיה לך שבוע נפלא.
    אנונימית שנייה- אם את עוקבת אחריי תקופה ארוכה, את בוודאי יודעת שהשנה וחצי האחרונות לא היו פשוטות עבורי מבחינה תעסוקתית. מאז חודש אוגוסט הפכתי להיות עצמאית ויש לי מספר לקוחות בתחום התוכן. אני כותבת מאמרים ותכנים עבור הלקוחות שלי למטרות שיווק, ולמעשה עוסקת בתחום הקידום באינטרנט ברמת התוכן.
    מרינה- תודה!
    Danra- תודה, אני לא רגילה למשקפי אוברסייז כל כך גדולות, אבל הן מהממות לגמרי.
    אנונימית שלישית- תאמיני או לא, הרעיון המקורי היה לנעול שטוח (אם כי אז סביר להניח שהעולם אכן היה מתהפך), אך משהו לא הסתדר לי בלוק הכללי ולכן הנעליים האפורות היו מעין ברירת מחדל.
    שרונה- תודה יקירתי!

    השבמחק
  8. תיק אלכסה!!!! :)))
    מהממיק. בדיוק תהיתי אם אזכה לראותך בג'ינס. נראה נפלא!

    השבמחק
  9. הי לובה
    את נראית מקסים! מראה מאוד שיקי ומתוחכם, הטרנץ' הורס הורס הורס!
    מה שכתבת מאוד הזכיר לי תהליך שעבר עליי, בעבר מאוד נהניתי ללבוש וינטג', סטייל שנות ה-50, חצאיות ושמלות מתנפחות. ג'ינס היה בעיני מאוד עממי. איכשהו זה התהפך אצלי בצורה קיצונית והתחלתי לחפש בגדים יותר מודרניים. אני עדיין יכולה להסתכל על וינטג' על בחורות אחרות ולחשוב שזה יפה, אבל עליי אני משום מה לא מסוגלת לסבול את זה. הגליתי את כל הבגדים האלו הצידה בארון (לא יכולה לראות אותם ובא לי להפטר מהם חשבתי אפילו להשתמש באתר החלפות).
    בכל אופן סליחה על החפירה, מה שרציתי להגיד זה שאת נראית יפה בוינטג' או בג'ינס, וגם המשקפיים מאוד הולמים אותך.
    שיהיה לך בהצלחה בעבודה ושכן ירבו לקוחותייך
    :)

    השבמחק
  10. אליזבת'- כבר הסכמנו שזה תיק ליזי, ולא אלכסה, נכון?
    מור- קודם כל, תודה רבה! לאחרונה אני כל כך חששנית, שאני לא מסוגלת לדבר על עבודה מבלי לומר מיד בסיום השיחה 'טפו, טפו, טפו' D:

    אני חושבת שבדומה לאופנה שמשתנה כל הזמן, זה גם בריא לעשות שינוי פאזה מפעם לפעם. אני לא אומרת שזנחתי את שמלות הוינטג' שלי לגמרי, אבל לא פוסלת את האפשרות שיום אחד אזנח, הרי גם היום אני מסוגלת להסתכל על תלבושות בנות שנתיים- שלוש ולתהות מה חשבתי לעצמי :)

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top