יום שלישי, 14 בדצמבר 2010

אנשים טובים באמצע הדרך

* מסרנו אתמול את מוקי למשפחה החדשה שלו. תכננתי להשאיר אותו אצלי למשך תקופה מעט ארוכה יותר, כדי שאשלים את החיסונים שלו בעצמי, אבל אחרי שהתברר שהחיסונים לא יהיו זולים באופן משמעותי, ואחרי שהשובב הקטן ניסה לברוח בכל הזדמנות שבה פתחתי את הדלת, החלטתי שמוטב שאמסור אותו כבר אתמול כדי שחלילה לא אאבד אותו בפעם הבא שיחליט לצאת לבד לטיול בחיק הטבע.

הפרידה כצפוי היתה קשה, אבל אני כבר משננת לעצמי את המוטו "עברנו את דואי, עברנו את שרי- נעבור גם את זה". העיקר שאני יודעת שהמשפחה שלו באמת מופלאה, והיא מאוד ציפתה לרגע שבו תוכל כבר לקבל אותו לזרועותיה, כך שאני את שלי עשיתי. 'מה הלאה?' שאלה אותי אתמול צחית באחת ההתכתבויות שלנו, אני מניחה שבינתיים מחכים, ובפעם הבאה שארגיש מוכנה לצעד הזה שוב, לא תהיה לי בעיה למצוא עוד נפש קטנה ואבודה כזו, או שזו כבר תמצא אותי, בדיוק כפי ששרי עשתה.




* ביום ראשון אחה"צ, מיד כשחזרתי עם שלושת הכלבים מהטיול, אחרי שהכתה בנו סופת גשם, חול וברד (!), גילינו שבדירה אין חשמל ונאלצנו להעביר חצי שעה בעלטה מוחלטת. בין לבין, הדוורית האמיצה הספיקה לבקר אותי, ומסרה לי כמה חבילות שהזמנתי, ומכתב אחד מנגה.

הייתי כל כך סקרנית לגלות מה יש בה, במעטפה המסתורית הזו, עד שהחלטתי לפתוח אותה ולקרוא את המכתב שקיבלתי לאור נרות (טוב, לאורו של הסלולרי, אבל אין סיבה להרוס את האפקט הדרמטי!). בתוך המעטפה מצאתי בירית לבנה שנגה תפרה לי במו ידיה ליום החתונה יחד עם המכתב עצמו. מעולם לא ידעתי שמי שלא מכיר אותך במציאות יכול לרגש אותך עד כדי כך, והנה, יש אנשים טובים באמצע הדרך, ויש סיבה לחייך כמו מטומטמת גם בחושך מוחלט.

4 תגובות:

  1. מקסימה הנגה הזאת...

    השבמחק
  2. מהממת, זו אחת המחוות היפות ביותר שקיבלתי.

    השבמחק
  3. איזה יופי...ומזל טוב על החתונה המתקרבת!

    השבמחק
  4. בשביל מה בירית..? לא קצט אינטימי מדי?

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top