יום שני, 16 באוגוסט 2010

שנה מופלאה

כבר עברה שנה מאז שהתחלתי את המסע המופלא והמשמעותי הזה במחיצתם של בעלי החיים שיצא לי להכיר מאז שהחלה.
מבלי לשים לב, זו הפכה להיות אחת המטרות המשמעותיות ביותר שלי בחיים.
מצחיק שהכל התחיל ביצור קטן ומשונה שאני ונתן החלטנו לאמץ לפני שנה בדיוק. באותה תקופה לא הבנתי איך הכלב הזעיר הזה מצליח לגרום לי להיפתח גם כלפי יצורים אחרים. רק עכשיו, כשהוא כבר בוגר ומלא רגש, פתאום הכל נדמה לי כמובן מאליו.
ידענו שהוא לא יגדל להיות היפה שבכלבים, אבל מבחינתי הוא היה מושלם. מחסום השפה הוא הדבר היחידי שמונע מאיתנו לתקשר באמת ולמרות זאת, העובדה שהוא כל כך מלא הבעה מצליחה לחפות על כך בקלות.







כעבור כמה חודשים, אחרי שפרדי הפסיק להיות גוש קטן ורוטט של עצבים ודמה יותר לכלב, החלטתי להכיר לו חברים חדשים, ותוך כדי התהליך הוא לימד אותי לנהוג כמוהו כלפי יצורים שמהלכים על ארבע.




בכל ההתפתחות הזה הוא לעולם לא שכח אותנו, אלה שטיפלו בו עוד לפני שידע לאכול מזון מוצק, והוא מעניק לנו אהבה ללא תנאים שאין כמוה בכל העולם.





פתאום הפכנו להיות משפחה.


ואז, כשהתחיל להיות קצת משעמם ורצינו להתרחב בדומה למשפחות אחרות, אימצנו את מונה. היא היתה אמורה להיות זמנית, מונה שלנו, אבל ברגע האמת לא הצלחנו להיפרד והוחלט שהיא שלנו. היא די משונה, פרנואידית ויש לה קוצים בתחת. זה לא מונע מאיתנו לאהוב אותה נורא.
היא קצת דומה לאווזה וגם מתנהגת כמו אמא אווזה, אחרת קשה להסביר איך גורים קטנים אוהבים אותה כל כך ומוצאים בה נחמה.
מונה שלנו.






כבר אמרתי שיש לי כלבים מיוחדים?


האחד מרקד ונראה מחייך תמיד


השניה טומנת את ראשה בחול






מה שיש ביניהם זו אהבת אמת..





כאילו כל זה לא הספיק לנו בשנה האחרונה, פתאום קיבלנו את שרי. כדור האנרגיה הקטן הזה אמנם התחיל את החיים שלו בטונים צורמים אבל הנה, קרה משהו נפלא, והיא קיבלה הזדמנות שניה לחיים. אנחנו מנסים למצוא לשרי בית חם, למרות שבינתיים זה לא עובד כל כך. 'זו תקופה חלשה', הסבירה לי האישה מעמותת 'חבר-לי' ממנה קיבלנו גם את מונה, 'צריך להתאזר בסבלנות'. קשה להתנהל בצורה שפויה עם שלושה כלבים בבית, נתן מתעצבן ובצדק, ונדמה שרק הפתיל הקצר שלי מצליח פתאום לשמור על קור רוח לא אופייני.
קשה לכעוס באמת על מי שקופץ עליך ומלקק לך את כל הפנים אם רק תקרא בשמו.





שרי הקטנה בוודאי הצליחה לשטות בכם עם כפות הרגליים הלבנות שלה והעיניים העצובות. אל תטעו- מדובר בכלבה הנמרצת ביותר שהכרתי מימיי, לא תאמינו איזו פרחחית קטנה היא.




יש משפחות מכל הסוגים, הגזעים והצבעים ומה שאתם רואים לפניכם- זו המשפחה שלי.
יש הרבה כלבים שזקוקים למשפחה הזו וכנראה שגם רובכם זקוקים לה יותר מכפי שאתם מסוגלים להבין.
אמצו כלב.

9 תגובות:

  1. יש לך משפחה מתוקה. כל הכבוד לך על הלב הרחב ולנתן על הסובלנות שהוא מפגין. הלוואי ותמצאו לשרי בית שיידע להעריך אותה ולאהוב אותה כמו שמגיע לכל הכלבים שיאהבו אותם.

    השבמחק
  2. כולי קנאה.
    מקסימים הכלבים שלך!
    מעניין איך זה לטייל עם שלושתם יחד=]

    יש לי אחת והיא תמיד מחפשת צומי! אז שלושה?

    השבמחק
  3. וואו
    תיארת פה את כל החום שיוצא לי מהלב אל היצור המלאכי הזה .. כלב.. אי אפשר לתאר בכלל כמה אושר טמון ביצור קטן/גדול שלא מתקשר כמו שאנחנו יודעים, אחד.. שיתפתי בפייסבוק כי נגעת לי עמוק עמוק בלב!

    משפחה כל כך יפהההההה! איך זה שכולם דומים כל כך?

    השבמחק
  4. איזה יופי, אני כל כך שמחה שאתם "שוקלים" להשאיר את שרי. כל הכלבים שלכם מאד דומים אחד לשני, משל היו הם אחים.

    השבמחק
  5. איזה יופי, אני כל כך שמחה שנתן ואת "שוקלים" להשאיר את שרי אצלכם. הכלבים שלכם כל כך דומים עד שנדמה שהם אחים.

    השבמחק
  6. מותק, אני לוקחת סיכון שאשמע דביקה להחריד, אבל...אני נרגשת ממך, מהפוסט, משלישיית מנגו שלך ולא נשכח את נתן. אתם מקסימים, חמים ומתוקים! יישר כח! בהצלחה לשרי במציאת בית חם! נשיקות

    השבמחק
  7. איזה פוסט מקסים. כל הכבוד על הסבלנות, ההשקעה והאהבה שאתם מעניקים לכלבים האלה. הלוואי שיותר אנשים ביו כמוכם...

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top