יום שלישי, 20 ביולי 2010

מון שרי


זה קרה שלשום. השעה היתה 07:30 בבוקר, הספקתי כבר לעלות על האוטובוס כדי להגיע בזמן לתור של 08:00 בקופ"ח. שלוש דקות לתוך הנסיעה, בעודי משוחחת עם נתן בנייד, שמתי לב שליד תחנות האוטובוס מסתובב גור קטן שעוקב אחרי עוברי אורח בנסיון לקבל תשומת לב. משהו בהתעלמות הגורפת מכל הסובבים אותו ובכמיהה שלו למעט יחס גרמה לי לחשוב שמדובר בגור משוטט שלא שייך לאיש.
אני זוכרת שהמילים האחרונות שלי לנתן היו 'אני רואה כאן גור'. אני משוכנעת שהמשכנו לשוחח גם אחר כך כי שמעתי את הקול שלו ונדמה לי שאפילו עניתי, אלא שמאותו רגע והלאה הפסקתי להקשיב והפסקתי להתייחס לכל מה שסובב אותי.
בלי לשים לב כמעט, לחצתי על כפתור עצור, ירדתי בתחנה הקרובה שהיתה במרחק של כקילומטר מהמקום שבו ראיתי את הגור ומצאתי את עצמי חוזרת לשם בצעדים מהירים ובנשימה כבדה.
לא מצאתי את הגור. הנחתי שהאינסטינקטים שלי הטעו אותי ואכן מדובר בגור ששייך לאם ולבת שעקב אחריהן ושהם כבר אינם. הסתובבתי הלוך ושוב בסביבה בנסיונות לאתר את הגור, וכשהבנתי שכבר לא אמצא אותו- המתנתי שוב לאוטובוס שיגיע.
התקרבה מונית שירות, אבל החלטתי לא לעלות עליה. במקום זאת, שמתי לב שהבוקסרית היפה, זו שכבר הופיעה כאן לפני מספר חודשים ומאז לא מצאתי זכר לה, משוטטת באזור וניגשת לאחת מתחנות האוטובוס ברחרוחים. אז גם שמעתי קול יללות חלוש שמגיע מאזור התחנה וכשהגעתי לשם ראיתי את הגורה, בוכה ומייללת, מנסה לקבל תשומת לב מהכלבה ומהאנשים באזור.
התפלאתי שכולם סביבה כל כך אדישים כלפיה, ולמעט מספר מבטים פה ושם לא נרשמה שום התייחסות אמיתית לגבי הגורה הקטנטונת הזו שמצאה את עצמה כך פתאום באמצע מרכז מסחרי הומה אדם. הרמתי אותה, והיא מיד ליקקה לי את האף. שאלתי את העוברים ושבים אם היא שייכת למישהו ואם מישהו ראה מהיכן הגיעה. אף אחד לא ידע לענות לי.
גם הפעם, בלי להתעכב ולהקדיש לזה מחשבה מיותרת, התחלתי לצעוד הביתה איתה בזרועותיי.
מיד כשהגענו, נאלצתי להשאירה עם הכלבים ולרוץ למונית כדי להספיק לתור אצל הרופא. בין לבין אמא שלי עוד הספיקה להסביר לי נמרצות בטלפון שהבת שלה קצת חולת נפש וגם די מטורללת. כנראה שהיא צודקת.

כשחזרתי מהרופא ופתחתי את הדלת בבית, הופתעתי לגלות שהגורה הקטנה היתה הראשונה שקפצה עליי בנשיקות ובליקוקים והיתה מאושרת מכך שחזרתי.
בין רגע התגלתה גורה שמחה, בריאה, נמרצת ומלאת חיים. קשה לי לתאר לכם בדיוק עד כמה היא שובת לב ומתוקה. כבר יומיים אני מתמוגגת מההתנהלות שלה ומהאופי השוקק של הטרוריסטית הקטנה. נדמה כי היא אנרגטית יותר משני הכלבים שלי יחד- ובכל זאת, מדובר בחתיכת הישג.
אתמול ביקרנו בפעם הראשונה אצל הוטרינר. הוטרינר אישר שמדובר בגורה בריאה, בת חודשיים, שתגדל להיות בינונית (בערך בגודל של מונה).
היא קשורה אליי באופן מיוחד, כאילו ברצונה להודות לי על כך שהצלתי אותה והענקתי לה הזדמנות שניה. לאור הקשר המיוחד ביננו, החלטתי לקרוא לה 'שרי', שהרי היא מון שרי אחרי הכל.

זו הסיבה שלא עדכנתי כאן יומיים. זה לא שלא יכולתי, אפילו היה לי הזמן הדרוש לכך- אך לא רציתי. למעשה, לא רציתי לעשות כלום מלבד לשבת ולהתבונן בה.
אני מאמינה שעשיתי מה שכל אחד היה עושה במצבי (אולי בפחות דרמטיות). אמנם זה נראה כמו מעשה שהוא לחלוטין בלתי אנוכי, אך האמת היא יש בו גם מידה לא מבוטלת של אגואיזם, שכן עשיתי את זה גם עבור המצפון שלי. בדיוק כמו שרי, גם אני זקוקה לחוויה מתקנת, אחרי ההיכרות עם דואי, עם מר חבר ועם החתולים. נגעתי בכל כך הרבה חיים בשנה האחרונה והצלחתי בפועל לעזור לכל כך מעט. פעמים רבות נלחמתי עם עצמי, התחלתי וויתרתי, ניסיתי והתייאשתי והפעם אני יודעת שזה יהיה אחרת.

לקרוע את שרי ממני יהיה כבר בשלב הזה כמו לקרוע חלק מהלב שלי, פיסית לגזרים. יחד עם זאת, אני רוצה למצוא לה בית איכותי ואוהב, כזה שינחם אותי ולו במעט ברגע הפרידה.
העליתי כמה תמונות שלה שצילמתי בימים האחרונים אבל האמת היא ששום תמונה לא תצליח ללכוד את האישיות המקסימה שלה ואת המבט העצוב בעיניים.
שרי קטנה שלי.






12 תגובות:

  1. אויש-איזה גוש של מתיקות...:-0
    יש לה באמת מבט של "סד-סאם" בעיניים....
    עדכני אם וכאשר ואיך להפיץ ואעשה זאת בשמחה...
    מה לגבי הבוקסרית???
    כל הכבוד לך מותק-אני גאה בך!!!

    השבמחק
  2. לא פלא שקוראים לך לובה עם הלב הענק הזה שלך.... איזה יצור מתוק אספת אליך שוב.. מקווה שהיא תמצא בית אוהב כמו שלך.

    השבמחק
  3. כואב לי כל כך לדעת שההורים שלי הולכים לקנות גור בימים הקרובים לאחים שלי וכל נסיונות השכנוע (והיו הרבה מצידי) לקחת במקום זה גור מצער בעלי חים לא עזרו. הם טוענים שהם רוצים לדעת בדיוק מה הם מקבלים - סוג שלא יסריח לא ישיר פרווה, לא יהיה ככה ולא יהיה ככה, עצוב לי על האנוכיות שלהם כשהם יכולים במקום זה להציל חים.
    מצד אני אני כבר לא גרה בבית אז אני לא יכולה להחליט בשבילם.
    עצוב, היא נראית כל כך מתוקה והיתי מתה לקחת אותה, אבל החוזה שלי לא מרשה בעלי חים בדירה, מה גם שאני לא נמצאת בבית מספיק כדי לטפל בגורה רכה.
    מקווה כל כך שתמצאי לה בית חם ואוהב, מחזיקה לך אצבעות.

    השבמחק
  4. יש לי דמעות בעיניים מלקרוא את הפוסט הזה, ובמיוחד מלדמיין את הגורה מייבבת ומחפשת תשומת לב.
    את פשוט בן אדם מדהים. אין לי עוד מה להוסיף :)

    השבמחק
  5. יאא איזו מתוקה היא...
    ואכן רואים מבט עצוב, בייחוד בתמונה האחרונה. בתמונה הלפני האחרונה יש לה מבט שגם הכלבה שלי עושה לפעמים..
    בקיצור, רציתי להגיד כל הכבוד לך!
    ושאת מקסימה שככה חיפשת אותה והצלת אותה. הלוואי והיו עוד אנשים כמוך.

    השבמחק
  6. פשוט קראתי ודמעתי. במיוחד לאור העובדה שאנשים מקשיחים את הלב שלהם ככה כלפי בע"ח ובטח שכלפי גורה קטנה.
    כל הכבוד שלקחת אותה ואת מנסה למצוא לה בית - אני מפיצה לחברים במייל את התמונה שלה.

    שמת לב שכל הכלבים שאת מוצאת דומים? (-:

    השבמחק
  7. את פשוט נשמה טובה! אין עלייך! מחזיקה אצבעות שתמצאי לה בית חם. אני יודעת שבסביבה שלי אין אנשים שרוצים לאמץ חיות, כך שאין לי איך לעזור בעניין לצערי.

    השבמחק
  8. מותק, את מרגשת ומדהימה! אני מתמלאת אופטימיות נוכח הגילוי כי יש אנשים כמוך! תודה לך על הלב הרחב.
    כשתפרסמי בפייסבוק, גם אני אפיץ בקרב החברים שלי...בהצלחה!
    שרי מתוקה אמיתית:) (הכי מון שרי..)
    נשיקות

    השבמחק
  9. היא בהחלט מהממת וגם את!!!
    איזה לב גדול יש לך, קראתי עם דמעות בעיניים.
    מקווה שתמצאו לשרי בית חם ואוהב בקרוב.

    השבמחק
  10. את פשוט בן אדם מדהים!!!
    כל הכבוד לך! אני אעביר את זה הלאה אולי מישהו ירצה לאמץ.

    השבמחק
  11. הפוסט הזה גרם לי לבכות.
    את פשוט נפלאה ואני מאחלת לך שיום אחד (בקרוב מאוד) לא יחסר לך דבר ותוכלי להגשים את חלומותייך, כמו גם להקים בית גידול לכלבים :).

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top