יום שבת, 3 ביולי 2010

רשמים מהמתחם

יום חמישי היה כאמור יום מאוד ארוך בשבילי, ואת חלקו האחרון התחלתי בביקור במתחם התחנה. הרעיון לבקר שם עלה אחרי שיעל (הכרתי אותה בעקבות פעילות יח"צ שעשיתי לפני כשנה ומאז שמרנו על יחסים טובים) פנתה אליי בהצעה לסקר את מתחם התחנה ואת שוק יוניק. אני לא צריכה לספר לכם כמה המתחם הזה צובר תאוצה בשבועות האחרונים ולכן ההצעה לסקר אותו התקבלה באהדה במערכת נענע ומשם המרחק לקביעת דייט לוהט עם יעל היה קצר במיוחד. במתחם נפגשתי גם עם שרון, שאותה לא ראיתי מאז יום ההולדת שלי ועל כן לא פלא שהגעתי למקום עם מטען ציפיות יחסית גבוה.

האמת היא שבניגוד לתגובות הנלהבות ששמעתי עד כה לגבי המתחם, אני יצאתי משם נטולת אמוציות, עם ידיים ריקות (כמעט) ובעיקר עם בטן ריקה.
המתחם הוא אכן ייחודי כפי שנוהגים לתאר אותו, האווירה מזכירה חו"ל (ואסופת התיירים תורמת להרגשה), החנויות מעוצבות ומסודרות בצורה מרשימה ואף מעוררת התפעלות ובכל זאת, אני חושבת שהמתחם הזה מתאמץ ומצליח למצב את עצמו כמקום מאוד נישתי ולכן הוא גם אינו מתאים לכל אחד, לא ברמה העיצובית ובוודאי שלא ברמת התמחור.
את הכתבה המורחבת שלי על המתחם תוכלו לקרוא בימים הקרובים בנענע, אבל רציתי לנצל את במת הבלוג כדי לספר על הביקור שלי מנקודת מבט אישית:

אופנה- החנות שהרשימה אותי במתחם היתה 'רזילי'. החנות הזו אמנם נחשבת קטנה ומתומחרת יחסית אבל גם כאן אפשר למצוא שמלות נאות בעלות סבירה של כ-500 ש"ח ותיקים שמאוד אהבתי (ובוודאי הייתי רוכשת לעצמי אילו הייתי זקוקה לתיק גדול ותכליתי) בעלות של 400 ש"ח בלבד. בכלל, ברזילי מומלץ גם לשים לב לתיבת האקססוריז המדהימה הממוקמת במרכז החנות: יש שם מקבץ נאה למדי של שרשרות, טבעות ומשקפי שמש.
כמו כן הפתיע אותי לגלות שלמרות שרזילי מחזיקה עיצובים של מעצבים ישראלים רבים, היא מצליחה להתכתב עם הטרנדים של הקיץ ולכן תוכלו למצוא בה ערבוביה מענגת של צבעי הניוד הפופולריים, הרבה תחרות והרבה בדים נעימים ורכים. נחמד לגלות שהחנות הזו מצליחה להיות קלאסית, אקלקטית ועם זאת גם מאוד מדויקת בעת ובעונה אחת.
למרות שפריטים רבים בחנות מצאו חן בעייני, לא היה פריט מסוים ששבה את לבי באופן מיוחד ולכן יצאתי מהחנות הזו למרבה ההפתעה בידיים ריקות.


(האקססוריז ברזילי)



האכזבה שלי היתה נעמה בצלאל. לבצלאל רכשתי חיבה לאחר שנתקלתי במקרה באחד מחלונות הראווה שלה בביקור בת"א ואהבתי מאוד את רוח הרטרו של הקולקציה. אמנם התמחור בחנויות הרגילות שלה הוא הרבה יותר ממה שאני מסוגלת להרשות לעצמי, אבל באחד הביקורים שלי בחנות העודפים של המעצבת הייתי בהחלט מוכנה להשקיע כמה מאות שקלים בשמלה נאה, במידה ואמצא אחת מתאימה. לא שמלה נאה ולא נעליים, המבחר בחנות העודפים היה מביש והצר לי שמזלזלים בלקוחות ברמה כזו, ומנסים לשווק להם סחורה ברמה נמוכה במסווה של חנות עודפים. להפתעתי הרבה גיליתי שבחנות הרגילה של נעמה בצלאל במתחם התחנה המצב לא הרבה יותר מעודד ולא נתקלתי שם בפריט אחד שראוי להתעכב עליו ולבחון אותו בדקדוק. חבל.


(נעמה בצלאל. אפרורי ומאכזב)

אקססוריז- חנות האקססוריז שכבשה אותי היתה אפרת קסוטו. זה לא סוד שתכשיטים ברוח הוינטג' יש בלי סוף וכל המעצבות הצעירות עסוקות בלהוכיח לנו מי מעתיקה ממי. בתחום הזה אפרת קסוטו מתבלטת לטובה לדעתי, למרות שגם רמת התמחור שלה שונה לחלוטין מכל אותן מעצבות צעירות. אני מניחה שלא הייתי מוציאה 500 ש"ח עבור קשת פרי עיצובה של קסוטו אבל להוציא 200-300 ש"ח על עגילים או על טבעת שאוהבים נשמע לי סביר בהחלט. החנות של קסוטו היא אחת החנויות שיותר אהבתי גם ברמת הסידור והעיצוב, למרות שבתחום הזה התחרות היתה קשה, וזאת בגלל תשומת הלב לפרטים הקטנים והאביזרים המקסימים ששתולים בנון שלנטיות בחנות- האקורדיון שתלוי על המדף, המראות עם ידיות הזהב ומניפת הטווס המרשימה שתלויה מעל ראשן של המוכרות. הבעיה היא שמרוב שהמבחר בחנות היה כל כך נאה (לטעמי) לא ידעתי מה לבחור ולכן לא קניתי כלום.


גם במיכל נגרין ביקרתי לאחר ששרונה כתבה פוסט על השרשרת המדהימה שמצאה שם. מיכל נגרין תמיד נתפסה אצלי כמעצבת שמלאץ וקיטש שאונסת את שני האלמנטים האלה עד בלי די ולכן הופתעתי לגלות, בדומה לשרונה, שהעיצובים שלה עלו מדרגה בתקופה האחרונה. יעל התלהבה בעיקר מבובות הרטרו הקטנות וממלאכת המחשבת שהושקעה בהן ואני אהבתי גם את הדקדקנות ואת הפרטים הקטנים שהושקעו בכל שרשראות תלת המימד. יחד עם זאת, גיליתי שבובות ובמיוחד תינוקות מיניאטוריים שתלויים על שרשראות עדיין מצליחים להלחיץ אותי.



חנות אקססוריז נוספת שאהבתי היתה בוטיק לואיז. מדובר בחנות קטנטונת ופינתית והיא לטעמי הבשורה של כל המתחם הזה בתחום התכשיטים. היא הרבה פחות אליטיסטית מיתר החנויות באזור וזה בדיוק החן שלה. מדומני שגם בגדים ניתן למצוא בבוטיק הקטן הזה אבל כל כך הוקסמתי מהשרשראות שלא טרחתי להתעמק בשאר הסחורה. השרשרת שלי משם (זו שענדתי אתמול) נראית כמו הכלאה משונה בין ליאת גינזבורג לבין תמרה והיא היתה האהובה עליי מבין כולן. התמחור שם יחסית נוח והמבחר נאה בהחלט.

פרט לכך גם ביקרנו בשופרא, וזכיתי למעט נחת כשהבטתי בכל המבחר המענג הזה של Irregular Choice שנראים בעיניי כמו ממתקים שמסודרים זה לצד זה בתצוגה. הבעיה העיקרית שלי עם Irregular Choice הוא שאני אוהבת את הנעליים האלה על אחרות, ולא עליי. נדמה לי שרגל במידה 35.5 לא יכולה להיראות טוב עם העיצובים החדשניים והמעט גסים שלהם ולכן לא מצאתי שם זוג שיראה טוב על רגלי הקציצות הקטנות שלי.


שוק יוניק- שוק יוניק היה הרבה יותר נישתי ממה שציפיתי ואני מודה בפה מלא שאני לא קהל היעד שלו. אני מעריכה עבודות ופיסולים בפלסטיק אבל פרט לכך עיצוב תעשייתי לא מדבר אליי ולכן לא ממש מצאתי עניין מיוחד ביריד. יעל תיארה אותו כ"יריד אופנה מזווית אחרת" וכנראה שההגדרה שלה הטיבה ללכוד את הוויתו.
אני באופן אישי לא מצליחה לרדת לסוף דעתם של כל העיצובים המורכבים האלה מגומי או מחומרים סינטטיים כך שניתן לסכם ולומר שזה לא הם, זו אני.
צריך לבוא ליריד הזה עם ראש פתוח ועם עניין בתחום וכנראה שאז גם אפשר להנות ממנו ביתר קלות.
פגשתי שם לראשונה את בנות מדוזה. היה נחמד לפגוש אותן במציאות לאור ההיכרות הוירטואלית הענפה שלנו, סוג של בליינד דייט אם תירצו.



אוכל- זו היתה האכזבה הגדולה מבחינתי. אני לא רוצה לקטול את 'ויקי כריסטינה' לחלוטין ולכן אתחיל את הביקורת שלי ביתרונות של הישיבה במקום: המסעדה ממוקמת במקום אינטימי ושקט, רחוק מההמולה של המבקרים ולכן אפשר לשבת שם בניחותא, להנות מהבריזה של הים ולדבר בצורה נורמלית. המלצרים היו אדיבים מאוד, השירות היה יעיל והמנות הוגשו במהירות מספקת.
כעת ניגש לחלק הבעייתי- המנות עצמן. אני מסוגלת להתגבר על שירות איטי, במקרים מסוימים אני מסוגלת להתגבר אפילו על מלצר בעייתי אבל על אוכל לא טעים ולא מספק- קשה להתגבר, במיוחד כשמגיעים למסעדה רעבים כמו שאני הייתי. ראשית כל, התפריט לא מיועד לאנשים בעלי בעיות קשב וריכוז או לאנשים עייפים אחרי יום עבודה ארוך לצורך העניין. השמות של כל המנות בלתי קריאות בעליל ומופיעות בפונט מודגש, כדי להבין במה מדובר צריך להתעלם מהדגשים ולהצליח לקרוא את האותיות הקטנות- מציק.
אני הזמנתי קלמרי צרוב על מצע עגבניות וגבינת ספרד, גם שרון הזמינה את הקלמרי ויעל הזמינה סלט כלשהו ולחם הבית. לחם הבית היה בגדר בדיחה, כפי שאתם יכולים לראות בתמונות מדובר בצלוחית קטנה ובה שלושה ריבועים קטנים של לחם. את הקלמרי שלנו היה צריך לדוג מבין כל העגבניות ואת טעמם לא היה ניתן להרגיש בגלל הדומיננטיות של העגבניות וחריפותן. אני מבינה שזה טאפאס בר ואני מבינה שהמנות אמורות להיות קטנות ויקרות אבל הטענה שלי היא לא כלפי גודל המנות כמו למעט הרושם שהן הותירו בנו. לפני כמה חודשים אני ושרון נהנינו ממנה זעירה של ניוקי בהשקה של מותג שעונים. אני מדגישה את המילה 'נהנינו' כי למרות הגודל הבלתי אפשרי של המנה, זו היתה מנת הניוקי הטעימה ביותר שאכלתי ואני מחכה ליום שבו אטעם מעדן כזה בשנית. מהמנות ב'ויקי כריסטינה' לא הרגשנו שום סיפוק, שום הנאה, וכפי ששרון תיארה את זה- המסעדה מיועדת לאנשים שכבר אכלו בבית ורוצים לשבת כאן כדי להנות מהאווירה ומהבריזה של הים ותו לא. אוכל תמיד צריך להיות מעניין ועשוי היטב, על אחת כמה וכמה כשמדובר במנות קטנות שצריכות להותיר רושם במהרה ולהשאיר טעם לעוד.

חבל שלא ישבנו ב'איטלקיה בתחנה'. המסעדה הקודמת של הבעלים שלה- 'פורלין', היתה באמת נפלאה וטעימה ואני משוכנעת שגם במסעדה הזו המנות הן בגודל סטנדרטי, שלא לומר מפנק. חוץ מזה, כמה כבר אפשר לפשל עם אוכל איטלקי? (אמרה זו שאת הפסטה הראשונה שהכינה היה צריך לזרוק לפח וגם הניוקי הראשון שלה היה בלתי אכיל)
התנחמתי בעובדה ש'נדין קאפקייקס' השתתפו בשוק יוניק ועל אף שאינני טיפוס של קינוחים, ציפיתי בכליון עיניים לרגע שבו אטעם את הקאפקייקס המהוללות האלה. בדוכן החלטתי להתפרע ורכשתי ארבעה סוגים- טירמיסו, קרם עם דובדבן, אגוזים ופיסטוק וארזו לי את הכל לדרך כי רציתי להנות מהאושר הזה עם נתן, כשאחזור הביתה.
נדמה לי שקאפקייקס הן הסוד השמור ביותר בת"א: מרוב שמדובר בקינוח אסתטי ופוטוגני, איש אינו מוכן להודות בכך שלא מדובר במאכל טעים במיוחד. לא הצלחתי לסיים אפילו קאפקייק אחד אבל כאמור, אני לא מהווה שום אינדיקציה בנושא. נתן גם לא נהנה, והוא חובב קינוחים ושוקולדים מושבע (הוא טען שהקאפקייקס ספוגות בשמן, אני טענתי שהן מתוקות להחריד) ולכן על הביקורת שלו אפשר כנראה להסתמך. יום למחרת ניסיתי בהיעדרו קאפקייק נוסף, זה עם הפיסטוק, ולמרות שהוא עדיין היה מתוק מדי- הוא היה טעים יותר מזה שאכלתי ערב קודם לכן ולכן הצלחתי לסיים אותו בשלמותו.



בסך הכל היה נחמד, אם כי מאכזב. בד"כ אני מאמינה שהחברה היא זו שבונה או הורסת ערב, והחברה שלי הפעם היתה נהדרת אבל בכל זאת: כשאתה בא רעב למסעדה והאוכל לא מספק וכשאתה בא עם ראש פתוח לקניות ויוצא עם ידיים ריקות, יש בזה משהו מאכזב.
אני ממליצה לבקר שם, אני חושבת שזה גם יכול להיות ביקור נפלא למשפחות או לזוגות. האווירה שם כאמור באמת נהדרת ונחמד לשוטט שם גם אם לא קונים שום דבר אבל מומלץ להתעלם מכל הבאז המוגזם וההילולה סביב המתחם ולבוא עם ציפיות רציונליות (ולבחור מסעדה ראויה!).








אני לובשת: שמלה- מארק ג'ייקובס, נעליים- ג'פרי קמפבל, עגילים- מדוזה, שעון- קסיו, צמיד- אטסי, תיק- מתנה מאמא.
קיבלתי במתחם המון מחמאות לגבי הנעליים וזה הפתיע אותי כי תיארתי לעצמי שהן מרשימות רק כשבוחנים אותן מקרוב ופחות על הרגל עצמה. היה נחמד להסתובב במקום עם מודעות אופנתית שבה לא הסתכלו על הבחירות האופנתיות שלי בבוז אלא אפילו בהערכה.

**שימו לב שלא מדובר בפוסט יח"צ, לא קיבלתי שום מתנות או הטבות כדי לכתוב בחיוב על חנות או על מותג מסוים. כל מה שרשום כאן הוא בגדר ההשגות האישיות שלי בלבד וזה לא בהכרח מהווה אינדיקציה למידת ההנאה שלכם מהמתחם.

15 תגובות:

  1. עד עכשיו ביקרתי במתחם רק בשעות הבוקר. עוד לא יצא לי להגיע לשוק יוניק. אבל כן נכנסתי לחנויות היקרות האלו שהזכרת, גדי ליירר ולשטוף את העיניים. גם אני מצאתי את רזילי מרגשים ומגרים. ואת נעמה בצלאל פחות.
    אהבתי את הפוסט- מקווה להגיע ביום חמישי הבא ולחרוץ דין לגבי שוק היוניק.
    אה, ואת נראית במיטבך, כרגיל :)

    השבמחק
  2. אווו הנעליים באמת נורא יפות!!! גם אני לא נפלתי ממתחם התחנה

    השבמחק
  3. אוי כמה שאני אוהבת את הבלוג הזה- וזה הפוסט שמראה לי למה... את תמיד אמיתית!
    אני חושבת שהמתחם מהמם אבל לוקה בהמון חסר.. ויצא לי לבקר בו כמה וכמה פעמים, חוץ מגלידה גם אני לא קניתי כלום...
    והנעלים מהממות- אין ספק אפילו

    השבמחק
  4. השמלה מהממת , ומחמיאה בטירוף! וכן , גם הנעליים מקסימות ! :)
    הייתי בכנס אופנה בשבוע שעבר בו נערך פאנל בין מנכ"לי הרשתות הגדולות והקניונים המובילים לבין מעצבות אופנה בעלות בוטיקים קטנים חלקם במתחם התחנה , שהשאלה המרכזית היתה האם בעוד מספר שנים יוחלפו הקניונים הענקיים במתחמים קטנים וייחודיים יותר, ולפי מה שאת מספרת ככל הנראה התשובה היא לא..

    השבמחק
  5. אפשר לשאול שאלה מפגרת?

    מה הכתובת שאני צריכה לחפש במפה כדי להגיע למתחם?
    מעולם לא הייתי שם ואני רוצה לבקר.

    השבמחק
  6. A wind- תודה! ממליצה לך לבקר בשעות הערב וביום של שוק יוניק בפרט, המקום הרבה יותר תוסס ומלא חיים ויש בריזה משגעת שמסוגלת להשכיח ממך שאנחנו בשיאה של עונת הקיץ.
    Standing ovation- אני שמחה שאני לא היחידה שאוחזת בדיעה הזו לגבי המתחם.
    תודה על המחמאה.
    תמרי- תודה רבה מותק! אני בטוחה שיש כאלה שהמתחם באמת ובתמים מדבר אליהן. יחד עם זאת, אני בטוחה שיש לא מעט בחורות שנהנות להלל את המתחם כי הוא טרנדי, זה טרנדי לבקר בו וטרנדי לשבח אותו, מה שיהפוך גם אותן לטרנדיות.
    מורן- לדעתי זו לעולם לא תהיה תחלופה ראויה. בסופו של דבר כל המעצבים, גם האקסקלוסיביים ביותר, רוצים למכור ולהרוויח כסף. הכסף האמיתי נמצא במרכזים המסחריים העמוסים שנמצאים בקרבת הבית שלנו וזו הדרך היעילה ביותר לפנות למסות. עבור לקוחות שמחפשים אלטרנטיבות, המתחם הוא בהחלט אפשרות ראויה אבל הוא צריך לבוא בנוסף ולא יכול לבוא במקום.
    בלונדינית- השאלה לגיטימית לחלוטין, המתחם הזה נמצא בסוף העולם שמאלה אחרי הכל. הכתובת המדויקת היא רחוב יחזקאל קויפמן 2, יפו.

    השבמחק
  7. אני מקווה שיצא לי לבקר בשוק היוניק מתישהו לפני שימלאו לי 35. לא יזיקו לי קצת יופי וטופי, ואני רוצה להציץ על הקלאצ'ים של מדוזה.

    יופי של רשומה!

    השבמחק
  8. שרונה- חבל שלא התאפשר לך להגיע, חסרת לנו מאוד.

    השבמחק
  9. בכל פעם שתמונה שלי מפציעה כאן בהופעת אורח אני מסמיקה ומחוממת-לב גם יחד. תודה על שהזכרת אותי. בפעם הבאה - איטלקיה בתחנה. תופעה ידועה היא כי אנשים מלאי פחמימות מספקות נוטים לכתוב ביקורות חיוביות יותר :)
    בכל מקרה, היה כיף להיפגש.

    השבמחק
  10. יעל- זה ידוע שאנשים (ובמיוחד בחורות) רעבים כועסים יותר :)

    השבמחק
  11. אני רק רוצה לציין ש(א) את התמונה האלכסונית אני צילמתי ויצא לי מצוין ו(ב) פולני אכל (סליחה, השליק) את שתי הקאפקייקס. אני זכיתי רק לביס מהקאפקייק על האספרסו ומיד מצאתי לה כינוי הולם: קאפקקה. זה לא שהיא לא טעימה. היא בסדר, בהנחה שכולנו מבינים שמדובר בעוגת ספוג כלשהי - ואז המחיר הופך למאוד מרגיז.

    השבמחק
  12. טאפאס זה לא לאנשים רעבים! והמנות אכן נראות מנות טאפאס סטנדרטיות(-:
    אוכל איטלקי הכי קל להרוס, ממש ממש קל. אבל כיוון שלא ביקרתי עדיין באיטלקיה בתחנה אני אתן להם ניסיון.
    המתחם ממש נחמד לטעמי וכייף להסתובב בו ולעצור לקפה בערב D-:
    מקווה שתהיה לך שם חוויה מתקנת. לי תמיד מרגיש שם נחמד. החנויות בכלל לא מענינות אותי כי אני "חיה" אותן כבר הרבה זמן.

    השבמחק
  13. גם אני הייתי בחמישי בערב במתחם.בניגוד אלייך אהבתי את דוכני יוניק עם העיצוב התעשייתי,רכשתי לי צבי מקרטון ומאד מאד רציתי קלאץ' של מדוזה או מפנימית של צמיג אבל לא היה באפשרותי.
    רמת המחירים בחנויות אכן יקרה מידי,ראיתי אצל אפרת קסוטו שרשרת מנומרת שעלתה 500 ש"ח,התאהבתי בה קשות אך הייתי חייבת להשאירה בחנות.
    שחף ואני התאהבנו במתחם ומפנטזים לעצב את ביתנו כך.

    השבמחק
  14. יווווווווווווו ואני מתרגשת לראות שיש לנו את אותן הנעלים ( מודה שבהתחלה צעקתי תחלצי ומיד חחחח ) ...

    הן סקסיות בטירוף, רק תגידי איך צעדת איתם שם. ( המתחם בהחלט לא בנוי לצעדת ירושלים ).

    אני גם מרגישה שמשהו בבתי הקפה והמסעדנות לוקים במתחם - וחבל!

    השבמחק
  15. אחלה סקירה! עוד לא יצא לי להיות במתחם בתכונתו הנוכחית. הייתי שם רק בצבע טרי שנה שעברה..
    והשמלה נורא יפה! את נראית מעולה :) 

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top