יום שישי, 18 ביוני 2010

מעט נחמה

זה היה שבוע קשה. בין הקושי שנקלעתי אליו בחיים האישיים שלי לבין הרצח שהייתי עדה לו בתחילת השבוע ואירוע דריסת הכלב שנותרתי בו חסרת אונים ומרוסקת- לא הצלחתי למצוא שום נחמה.
התכנון היה לנסוע היום לתל אביב ליום כיף, נסיעה שבד"כ נתפסת בעיניי כמעמסה וכטרחה גדולה אמורה הפעם להיות מהנה ואגואיסטית לחלוטין ולכן ציפיתי לה.
כשהתוכניות התבטלו לפתע, מצאתי את הייאוש שלי מעמיק עוד יותר ולכן שמחתי כשקבעתי לצאת עם ריטה לפאב אתמול בערב.
את ריטה הכרתי לאורך כל תקופת התיכון ואולי אפילו ביסודי אבל ההיכרות שלנו הסתכמה בכך שהיינו מיודעות לקיומה אחת של השניה ושם זה נגמר.
בסיבוב השני הכרנו כשהתחלתי למכור בגדים: ריטה הביעה נכונות לקנות ממני מספר פריטים, היא הגיעה אליי הביתה ומצאנו את עצמנו נסחפות לשיחה לחלוטין לא עסקית. הצעתי לה לשתות קפה יחד בהזדמנות ולאור הנסיבות האחרונות הצעת הקפה הזו המירה את עצמה באופן טבעי לצורך במעט בירה קרה.

היעד שנבחר הוא 'גמברינוס', פאב שביקרתי בו בסך הכל פעמיים-שלוש ונחשב לאחד הפאבים האיכותיים ביותר באשדוד. הוא בדרך כלל מלא עד אפס מקום כבר בשעות המוקדמות של הערב אבל אלה שמבקשים לשבת בפנים בד"כ יוכלו למצוא שולחן פנוי.
בגמברינוס יש מבחר ממש גדול של בירות מעולות והם אפילו ידועים בזכות בירת הדובדבנים שלהם, שלי באופן אישי עושה בחילה. אני אוהבת את הבירה שלי מרה ובלי שום ניחוח של מתיקות.
הזמנו קלמרי ואת צ'יפס גמברינוס והארוחה היתה פשוט מצוינת. זו היתה מנת פירות הים הכי טעימה שאכלתי, ואני כותבת את זה למרות שאני לא נמנית על מעריצי הז'אנר. הקלמרי היה קריספי ופריך והצ'יפס היה אפוי ומוקרם, יחד עם הבירה הקרה זה היה בדיוק מה שהייתי צריכה.
תכננתי בסך הכל גיחה קצרה לפאב הזה ובסופו של דבר מצאנו את עצמנו נסחפות לתוך שיחה של שלוש שעות מבלי לשים לב לשעה.
עצם העובדה שהצלחנו לנהל שיחה ארוכה כל כך ללא הפרעות מיותרות בוודאי מעידה על איכותו של המקום.
אני בהחלט מקווה שאזכה להנות מעוד ערבים משובחים כאלה בקרוב ושיצא לנו להיפגש שוב.



היום נסעתי עם נתן לארוחה משפחתית אצל אמא שלי, שהצליחה לאלתר ארוחה מכובדת למרות ההודעה בדקה ה-90 שאנחנו מתעדים לבוא. נדמה לי שלא ביקרתי עם נתן אצל אמא שלי כבר למעלה מחודש, ובכלל, התקופה האחרונה היתה מטורפת ועמוסה בחיים שלו ולכן הוא גם כמעט לא הופיע ולא הוזכר בבלוג.
אז הנה קוראים יקרים, לא עשיתי לו תרגיל נוסח קייתי בייטס ונעלתי אותו במרתף (למרות שהוא מסוונר מהשמש), הבחור חי וקיים:





הנעליים האהובות עליי כרגע. הן נוחות מאוד ואיכותיות ובנוסף לכך הן גם מתאימות לכל בגד בזכות צבען הניטראלי. מה עוד אפשר לבקש מנעל?



השמלה היא שמלת המעטפת האייקונית של דיאן פון פירסטנברג והיא לא אייקונית לחינם: היא מאוד מחמיאה, מאוד נושמת, עוטפת את הגוף במקומות הנכונים וקל מאוד ללבוש אותה ולשלב אותה עם אביזרים. אני שמחה שהיא שלי.

התיק חבר לאודם כדי להפיח מעט חיים וצבע באאוטפיט.



אני לובשת: שמלה- דיאן פון פירסטנברג, תיק- מדוזה, נעליים- DKNY, צמיד- אטסי, טבעת- אלדו, שרשרת- וינטג', לק- Essie- Mint candy apple

מאחלת לכולכם סופ"ש נפלא!

11 תגובות:

  1. אני מניח שאת התייחסת לרצח האישה בהריון מאשדוד. נורא ואיום. ועד כמה שזה נורא להגיד, במישור האישי - אבדן כלב יכול להיות לא פחות גרוע.

    כך או כך, מאוד אהבתי את השמלה ואת התיק. קלאסיקה! גם תמונות נהדרות.

    דשתי

    השבמחק
  2. את נראית קורנת. היכן משיגים תיק כזה או בסגנון(ואני חשבתי שמדוזות זה רק בים :)) והנעליים... מכה מתחת לחגורה.

    השבמחק
  3. אהבתי מאוד
    ומקווה שהקושי שאת חווה בחיים האישיים יפתר במהרה.

    השבמחק
  4. הפוסט הזה פורט יפה על מיתרי האשמה הפולניים שלי... את נראית נפלא. לא החמצת כלום, באחריות, ואני מתגעגעת :)

    השבמחק
  5. באמת שבוע נורא. טוב שהצלחת לצאת ולפרוק קצת.
    ובנימה אחרת- המקום נשמע שווה מאוד. שרימפס ובירה, איזה שילוב מעולה :)
    כנראה שצריך להדרים מתישהו לאשדוד.

    השבמחק
  6. לובה את נראית שפוט מקסים יקירה!
    עצוב לשמוע שעברה עליך תקופה לא נעימה, היית עדה לרצח? זה קרה בשכונה שלך?
    הייתי בשוק ששמעתי על זה, אני פשוט לא מאמינה שדבר כזה קרה אצלנו באשדוד, זה בלתי נפתס כמה רוע קיים באנשים ועד כמה הם לא מהססים להשתמש בו מבלי לחשוב אפילו.

    שנדע ונשמע רק טוב.

    השבמחק
  7. דשתי- הרצח הזה לא עוזב אותי כבר שבוע שלם, אבל אחרי שראיתי את הכלב נדרס חזרתי הביתה ובכיתי כמו ילדה קטנה.
    תודה רבה!
    קלרה- מדובר בתיק של שתי מעצבות ישראליות, הן מוכרות את התיקים ואת האביזרים שלהן כל יום חמישי במתחם התחנה החל מ-19:00 בערב, אם תירצי להגיע ולהתרשם.
    טוקסיקרוז- אני בטוחה שיפתר, כל החיים מתחלקים לתקופות. יהיה בסדר :)
    נעלולה- חלילה, זה באמת לא היה באשמתך וזה גם לא היה תלוי בך. מקווה שיצא לנו להיפגש בקרוב, גם אני מתגעגעת!
    מרג'ורי- אני אשמח :)
    רויטל- כן, זה קרה בשכונה שלי, יצאתי עם הכלבים לטיול בדיוק כשזה קרה, הרצח עצמו קרה בחצר הקדמית ואנחנו טיילנו מול החצר האחורית כך שלמרבה המזל לא ראיתי את האירוע עצמו אבל ראיתי את הבעל מזנק מהרכב ואת החובשים מגיעים וזה היה מאוד טראומתי.

    השבמחק
  8. בסט אאוטפיט ששמת, אוור

    למה הלק הזה נראה עלייך תכלת? עליי הוא נוטה יותר לטורקיז בהיר... אולי זו רק התאורה.

    שמחה שהשבוע שלך עלה לקראת הסוף, ושתהני מהסופ"ש. חיבוק

    השבמחק
  9. את ניראת מעולה! כל הדברים הרעים יעברו, אני בטוחה. האודם הזה כל כך הרבה יותר טוב. איזה אודם זה?

    השבמחק
  10. היי ספי! ברוך שובך לארץ!
    האודם הוא Morange של מאק והוא פשוט הורס!

    השבמחק
  11. אני בהחלט מבינה את החיבה היתרה לנעליים האלה של DKNY, חוץ מהעבודה שהן נראות לי סופר נוחות (ואני חסידה של נעליים שהן קודם כל נוחות ורק אח"כ יפות!), הן גם באמת נראהות לי שמישות ביותר בעיקר בגלל הצבע הנייטרלי והעיצוב הקלאסי.

    שרונה

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top