יום שני, 14 ביוני 2010

סיוט ברחוב אלם

התכנון המקורי היה להקדיש לנושא הזה פוסט שלם אך מאחר שלא הסתדר לי מבחינת הזמן, אני נאלצת לאחד יחד את העצוב וגם את השמח- כמו תמיד.
אתמול בצהריים יצאתי לטיול הרגיל שלי עם הכלבים בשדרה שליד הבית. לקראת סוף המסלול שלנו, שמתי לב למכונית שחונה בפראות ליד המדרכה ולשלושה גברים שמזנקים ממנה בריצה לתוך החצר שממול. בשלב הזה הבנתי שיש משהו מאוד מטריד בסיטואציה הזו, וכדי לחזק את הרגשתי ניגש אליי חובש ושאל האם יש גישה מהשדרה לרחוב סיני. השבתי בחיוב, התעכבתי עוד קצת כדי לנסות להבין מה לא תקין בסיטואציה הזו והמשכתי הלאה.
בחזור כבר גיליתי במקום התאספות קטנה של עוברי אורח ואישה מבוגרת ששאלה את החובש האם 'היא' עדיין חיה ונושמת. החובש השיב לה שהיא חיה ומועברת כעת לבי"ח ולמרות שהיה נדמה לי מוזר שתתקיים המולה כזו סביב אישה מבוגרת שחשה ברע, לא רציתי לחטט ולהתעסק במה שלא נוגע לי.

בכותרת ההיא נתקלתי רק כעבור כמה שעות ממש במקרה ומיד הבנתי שמקרה הרצח האכזרי הזה הוא מה שחיכה לי ליד הבית. בדיעבד גם הבנתי שנקלעתי לזירה הזו יחסית בסמוך לאירוע כי כשאני הייתי שם היה נדמה שהיא עדיין בסדר, המשטרה טרם הגיעה למקום ולאף אחד לא היה היה ברור מהם מימדי האסון. הבנתי גם שהגבר הראשון שזינק מהרכב הוא ככל הנראה בעלה של הנרצחת שהגיע כמה דקות מאוחר מדי.

אנחנו כבר מורגלים לשמוע על מעשי רצח זוועתים ומקווים שיש אנשים שבכל זאת יש להם כרטיס יציאה אוטומטי מהסכנה הזו. בדיוק כשם שאנחנו מתפללים שילדים לא ימצאו את עצמם במצבים נוראיים כאלה, כך גם היינו רוצים שנשים בהריון ישמרו ללא פגע, אבל כנראה שבמציאות הקיימת כרטיס היציאה הזה הוא פריבלגיה שאין לאיש.
התלוננתי לא פעם על האוכלוסיה באזור השכונה שלי אבל בוודאי שלא תיארתי לעצמי שהמצב יסקיל לכזו טרגדיה. היכן שאנשים קשיי יום חיים יחדיו תמיד יהיו ריבים וחיכוכים ובכל זאת קשה לעכל שאם לילדים נרצחה בגלל שטות כזו.
מסכן התינוק האומלל שהזכות לחיים נלקחה ממנו עוד בטרם נולד והוא נידון מיומו הראשון לחיים של כאב.

הבוקר כשטיילתי עם הכלבים, חשבתי לעצמי שזה מוזר כמה שהכל נראה מסביב פסטורלי ואין זכר למה שקרה כאן רק אתמול למעט הסרטים הקרועים שתלתה המשטרה וסככת האבלים שהוקמה במקום. כשהעיר התחילה להתעורר, קמו גם האבלים למציאות החיים החדשה שלהם ונדמה שקהילה גדולה של אנשים מקיפה את הבית מוכה הצער ללא הרף. מונה לא מוכנה להתקרב לשם אפילו בטווח של כמה עשרות מטרים ולכן אנחנו נאלצים לקצר את המסלול שלנו עד שירגעו הרוחות.
אני מודה שלי עצמי קשה לעכל את המעבר החד הזה, אבל לפעמים אין ברירה ולכן אני רוצה לספר לכם על הערב הנחמד שהעברתי אתמול יחד עם צליל בובתי בצל האירועים האלה:

התחלנו את הערב שלנו בסניף מאק באשדוד בערב לקוחות לכבוד השקת הקולקציה החדשה Pret-A-Papier. הקולקציה הזו שואבת השראה מהפשטות שבנייר ובאומנות האוריגמי ומתרגמת אותו למראה נקי עם הבלחות של צבע ורדרד-קורלי מחמיא. הקולקציה הזו לא מרטיטה או אסתטית כמו קולקציית To the beach שעדיין מככבת בחנות אבל יש שם כמה מוצרים בסיסיים מעולים לפנים ואני למשל קניתי משם את הליפגלוס הקורלי שמאוד מחמיא לבהירות עור וצליל קנתה את הפיינט האפרסקי שמודגם גם על הלקוחה בתמונות.




אני נמצאת בתקופה שבה אני פחות מתחברת לצלליות ולפיגמנטים ולכן כל הדגש על איפור הפנים, הסומק וההצללות מאוד דיברו אליי. אני ממש אוהבת את המראה הנקי והחלק הזה, בייחוד על עור בהיר.


מרון המהממת, שעמלה על התלבושות של כל המאפרות בהשפעת רוח הקולקציה החדשה.


יאמ.




וגם בובה זכתה לטיפול מלכים:




בסך הכל היה מדובר בערב ממש נחמד שארגנו במאק כי הרי תמיד נחמד לקנות מוצר עם תחושה של ערך מוסף. המאפרות במאק תמיד אדיבות ותמיד יסכימו להדגים ולהסביר בהרחבה על כל מוצר שתתעניינו בו. זו עובדה שראוי לציין מכיוון שזה לא מובן מאליו כלל, בייחוד לאור היכרותי עם חברות איפור אחרות והאופן שבו הן מתייחסות ללקוח.


קולקציית To the beach מעוררת התיאבון. חבל שאין שם את ה-Marine life, מוצר הדגל של הקולקציה.


מערב הלקוחות המשכנו להקרנה של סקס והעיר 2. לכל מי שתהתה לגבי קנקנו של הסרט- הסירו דאגה מלבכן, מדובר בסרט מחורבן בדיוק כפי שחששתן וזה אפילו לא סותר את העובדה שנהנינו ממנו מאוד.
חוש ההומור, הניואנסים והשנינות של הדמויות מתה יחד עם הסדרה עצמה ומה שנשאר זה תסריט שנע בין תלוש מהמציאות עד מופרך לחלוטין.
אנחנו התגלגלנו מצחוק בעיקר בקטעים שבהן אחת הדמויות לבשה הדפס ציפורים/ צבע קורלי/ כל טרנד אחר וזכתה ממני ל-thumbs up וביקורת בסגנון אופרה וינפרי עבור ההרגשה הטובה. רק איידן הגזים עם השיזוף המלאכותי ולא שמע שהבשורה של מאק לקיץ הקרוב היא בברונזרים ובשימרים וששיזוף אמיתי הוא פאסה. לא שיק.








אני לובשת- שמלה: אואזיס, נעליים- דריס ואן נוטן, תיק- אלדו, פריזורה- מחווה לברנדה וולש.

בהתחלה חשבנו שאנחנו זוכות להקרנה פרטית לבד באולם:


ומאוד שמחנו-




אלא שאז הגיעו עוד אנשים לאולם והאכזבה היתה מרה!


במיוחד התבאסנו מהעובדה שמאחורינו התיישבו שלוש פרחות מבוגרות עם צחוק של מעשנות בשרשרת, אוצר מילים שכולל את המילים "יושנת" ו"ס'חמודד!" ורגליים שלא מתביישות לרקוע ברצפה בכל פעם שסמנתה דיברה על סקס, אולי כמחאה על כך שהן לא עשו סקס מאז שברנדה וולש כיכבה על מסך הטלוויזיה שלנו ולא רק בשיער שלי.

3 תגובות:

  1. אני לא מאמינה שהיית עדה למקרה המצער הזה. אנשים כאלה סתומים יש במדינה הזאת... (וסורי על הלשון)


    שמתי עין על המאק האלה, והתמונות שלך והכתבות שלך רק עושות לי חשק ללכת לשם. הבעיה שחוץ ממייק אפ ומסקרה אני לא מתאפרת בכלל. איך המייקאפים שלהם?

    השבמחק
  2. אני מתעלמת לגמרי מהחלק הראשון, אני פשוט לא מסוגלת להתמודד עם הזוועה הזאת. אני מצטערת שמצאת את עצמך כל כך קרובה לשם.

    בקשר לקולקציה של מק - יש לי את הצללית הירוקה בהירה שלה, והיא פשוט מטרפת.

    השבמחק
  3. הזדעזעתי לשמוע על מה שקרה-הקלות שבה נוטלים במדינה שלנו חיי אדם על שטויות עדיין מדהימה אותי כל פעם מחדש...
    חבל לי שהיית צריכה להיות עדה לעניין וליבי-ליבי עם הילדים והתינוק שנמצא בסכנת חיים:-(
    לכל השאר קצת קשה לי להתייחס כרגע...
    אוהבת!

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top