יום שבת, 1 במאי 2010

Full house



לקחנו היום את הכלבים איתנו לארוחה משפחתית, לראשונה מזה חודשים ארוכים. למה? טוב, לא נעים לי להודות בכך אבל שני הכלבים שלי לא מחונכים ושובבים מאוד.
פרדי ממשיך לעשות פיפי בתוך הבית בכל פעם שמתחשק לו, מבלי לנסות להתאפק בכלל. אני טוענת שאם נסרס אותו הבעיה תיעלם כי לי נראה שהוא עושה זאת מתוך צורך לסמן את הטריטוריה שלו ונתן טוען שהוא מתנהג כך כי חינכנו אותו ברכות. כנראה שהתשובה האמיתית היא פתרון ביניים של שתי התיאוריות שלנו.
מונה ממשיכה להיות חרדתית ולא ידענו איך היא תתמודד עם הנסיעה ברכב ועם הסיטואציה החדשה והאנשים החדשים ואם כל זה לא מספיק אז שניהם גם מתפקדים כשואבי אבק ופשוט בולעים כל מה שנקרא בדרכם (אם כי אני מוכרחה להודות שפרדי משתפר בתחום הזה לפחות).
למרות כל הנסיבות שהקשו, המפגש היה הרבה יותר חלק ממה שציפינו למעט שתי תקריות: האחת היתה כשלא שמנו לב שמונה נשארה בגינה ונכנסנו פנימה לתוך הבית. מונה המסכנה חשבה שהיא ננטשה והתחבאה בשיחים עד שמצאנו אותה מפוחדת וכאב לנו הלב עליה.
התקרית השניה התרחשה כשפרדי התעקש לגזול ממונה את המומנטום ונכנס בתוך השמשה של החלון במהירות, בתור מעין מחווה לדמויות מתוך סרטים מצויירים. כיאה לאמא אמיתית, אני הייתי היחידה שלא צחקה מהסיטואציה הזו.
בכל אופן, בגלל שכבר שכחנו איך זה לחזור לבית שנקי מהפתעות ודי נמאס לנו מזה, התחלנו בשבועות האחרונים לחנך את הכלבים בשיטות חינוך סובייטיות וזאת למרות כל מה שכתוב במדריכי אילוף הכלבים. זה אומר שאנחנו כועסים עליהם כל פעם שהם עושים צרכים בבית (שזה מותר) וגם מקרבים את הראש שלהם לתוך השלולית שהשאירו כדי ללמד אותם לקח (וזה כבר אסור). אני מרגישה רע עם עצמי כל פעם שאני עושה את זה, בייחוד כשאני מסתכלת על העיניים האומללות של מונה ויודעת שהיא עשתה צרכים כי באמת ברח לה. אין ברירה ולפעמים גם באהבה צריך להראות שרירים.



והנה אוסף תמונות של אריאל- התינוקת והמתיקות:


אריאל עושה סדר בקלסרים.


וגם בארגזים. מישהו זקוק לשירותי הובלות, חינם אין כאסף?


שיק!


תמונת ה'אווו': ילדים בד"כ מביעים את אהבתם לכלבים בצורה גסה למדי שכולל ליטופים חזקים מדי או משיכות בפרווה אבל לא אריאל- היא התאהבה במונה וליטפה אותה ממש ברכות ובעדינות.



אריאל ממש התבדרה מהרעיון שאנחנו יכולות לצלם את עצמנו!



וזה מה שלבשתי היום-


הנה עוד משהו שאני לא רגילה לראות על עצמי: בד"כ אני גירלי גירל עד הסוף ופתאום אני לובשת מכנסי אוברסייז גבריות וג'קט שחור ונוקשה. למרות שאני לא רגילה לזה- מדובר בלוק שאני מאוד מחבבת. אתמול כתבתי שאני אוהבת את הניגודיות שבין המעונב למשעשע והאמת היא שאני אוהבת גם את הניגודיות שבין הנשי והרך לבין הנוקשה והגברי, זה מוסיף אלמנט מסקרן להופעה לדעתי.


בתקופת הנעורים מאוד אהבתי פנינים וזכורה לי לטובה שרשרת פנינים דקה שקיבלתי במתנה מאמא שלי מ'מגנוליה' (וכיאה לכל תכשיט שנקנה במגנוליה- גם זה השחיר והתכער מאוד עם הזמן). מאז עברתי כמה שנים של סלידה מפנינים כי חשבתי שהן זקנות מדי ובשנים האחרונות חזרתי להעריך אותן מחדש. אני אוהבת במיוחד את שילובן עם זהב (גם זהב היא מתכת ששנאתי באופן גלוי שנים רבות).


לפעמים מצאתי את עצמי מגניבה מבט לעבר אזור הרגליים רק כדי לוודא שאני אכן נועלת את הזוג שרואים כאן בתמונה. הנעליים האלה כל כך יפות בעיניי, אולי אפילו יותר מהמקור שלהן (נה..על מי אני עובדת?)




אני לובשת:
מכנס- זארה
ג'קט- רנואר
חולצה- גולף
נעליים- אסוס
שרשרת פנינים- החנות ליד
סיכה, חגורה- חנות אלמונית באשדוד
תיק- שוק אשדוד
צמיד- אטסי

רק עכשיו מונה החלימה מהאלרגיה שלה ועכשיו נדמה שאני מפתחת אחת משלי. בימים האחרונים שמתי לב לפריחה מוזרה שהופיעה לי על עור הפנים. פרט לכך שהיא אדמומית ולא אסתטית (ובא לי לבכות כל פעם שאני בוחנת את העור במראה), היא גם מגרדת מאוד. אני מקווה שהאלרגיה היא לא תגובה לפודרה החדשה שקניתי ובכל אופן אני מתכוונת לנצל את העובדה שגם מחר אני עובדת מהבית כדי לבקר את רופא העור ולעשות טיפול פנים אחרי שנה וחצי של הזנחה.
מקווה להשאיר את אפיזודת גיל ההתבגרות מאחוריי ולחזור לעור חלק בקרוב.

שבוע טוב!

18 תגובות:

  1. לובה יקירה, חשבת אולי להתחיל לחמודים שלך אילוף? יש באילוף גם טיפול בפחדים.
    ולגבי פרדי, פיפי או לא פיפי, זה טוב לסרס מכל הבחינות.

    נתן חושש מסירוס כמו כל הגברים. אין מה לעשות. כשהכלב שלהם ניהיה מסורס, הם מרגישים כאילו פגעו להם עצמם בגבריות.

    השבמחק
  2. אילוף מקצועי הכוונה? אני כל הזמן משכנעת את עצמי שלא צריך כי אני רואה שהם מתקדמים ולא עומדים במקום ולכן אני לא מאבדת תקווה אבל יכול להיות שבקרוב נרים ידיים וניאלץ לפנות לטיפול מקצועי.
    זה לא שלא ניסינו לאלף אותם עד היום, תמיד כשתפסנו אותם עושים צרכים בבית השתדלנו להיות סמכותיים ואמרנו שזה לא בסדר אבל כנראה שלא היינו סמכותיים מספיק.
    אני רוצה לתת צ'אנס נוסף לאילוף הביתי לפני שאני פונה לאיש מקצוע.
    את ממש צודקת לגבי יחסם של הגברים לסירוס, התגובה של נתן היא "אני לא מבין למה צריך להוריד לו את האשכים". אני אצליח לשכנע אותו בקרוב להערכתי.

    השבמחק
  3. אני לא רוצה להתערב לך בחינוך- אבל זו ממש לא הדרך! אם תמשיכו לצעוק עליהם, בסופו של דבר אתם רק תעודדו את ההתנהגות הזו.
    הרי הם מחפשים תשומת לב וגם תשומת לב שלילית היא תשומת לב. לכן- כשאתם מתייחסים למשהו רע שהם עשו, זה מעודד אותם להמשיך לעשות את זה.
    מעבר לזה- כמנהיגי הלהקה אנחנו צריכים להיות סמכותיים וקרי רוח. כשאנחנו מתרגזים וצועקים, בעיני הכלבים שלנו אנחנו נראים כמטורפים שאיבדו את זה ולכן עדיף שהם בעצמם יתפסו פיקוד על הלהקה במקומכם.... לא טוב!
    בנוסף, כשמקרבים להם את האף לפיפי, הם באמת לא מבינים למה הם צריכים להריח אותו מקרוב... מה שנראה לנו אלמנטרי להם לא נראה ברור בכלל!
    הדרך הכי טובה להתמודד עם משהו רע שהם עושים הוא להתעלם ולא להתייחס אליהם בכלל- זה הדבר שיהיה להם הכי קשה איתו ורק ככה הם יכולים ללמוד. בנוסף, תנסו את שיטת העיתונים- רק על העיתונים אפשר להשתין ואח"כ לאט לאט, ככל שהם מתרגלים, מורידים את העיתונים.
    נסי לקרוא ספרים בנושא חינוך לכלבים, כמו "הלוחש לכלבים" שהוא ספר מעולה.
    כמו-כן, חובה לסרס!!! וכמה שיותר מוקדם יותר טוב. תאמיני לי שהביצים שלו לא יחסרו לו, הוא רק יהפך לכלב רגוע, חברותי ונעים יותר. ולא רק הוא יהפך לחברותי יותר- אלא גם כלבים אחרים יהיו חברותיים יותר אליו, כי הם לא יראו בו איום. את גם לא רוצה שיום אחד הוא יריח כלבה מיוחמת בקצה הבלוק ויברח לך ויעלם...
    סורי, פשוט הייתי חייבת...
    ובלי קשר- את נראית מהמם! אני ממש אוהבת את הלוק הזה עלייך, זה בהחלט שינוי מרענן :.)

    השבמחק
  4. שלומית יקירתי, חיכיתי לתגובה שלך! האמת היא שהעצה הסובייטית ניתנה לי על ידי הוטרינר הסובייטי כך שיכול להיות שהצדק עמך. אני אנסה את שיטת ההתעלמות.
    את חושבת שגמילה באמצעות עיתונים תהיה יעילה גם עבור כלבים בגילאים של פרדי ומונה שנמצאים בבית כבר תקופה ארוכה יחסית?
    אני בדיעה שלך לגבי הסירוס, אני מקווה שנתן יקרא את התגובות ויחשוב כמוני. פרדי מתנהג יחסית מאוד בתוקפנות ואני באמת חושבת שמרבית הבעיות שלנו איתו יעלמו ברגע שהוא יסורס. הוא נובח על כל כלב שעובר לידו (לא משנה כמה הוא גדול ומאיים) וגם בבית הוא נובח על כל פיפס שהוא שומע ברחוב וזה מאוד מתסכל.

    השבמחק
  5. אני גם לא מאמינה בצעקות. אבל זה אכן קשה לחיות בפיפילנד. לא יודעת מה הייתי עושה במקומך.
    בהחלט הייתי מסרסת אבל. יש סיכוי טוב שהוא מסמן לך את הבית. מונה מעוקרת כבר? לא?

    ואל תעשי שטויות ותעשי טיפול פנים כשיש לך גירוי, לכי לרופא עור...יכול להיות שנדבקת מהכלבים? (וואוו זה נשמע רע...אבל זה קורה)
    בכל מקרה, טיפול פנים עדיף לא על עור מגורה. ואולי זו באמת הפודרה החדשה? אולי היא מייבשת לך את העור מדי?

    בל מקרה, אהבתי את המכנסים! מתאים לך!

    השבמחק
  6. חן- פיפילנד זה מונח מדויק. מונה כבר מעוקרת! עכשיו נשאר רק לטפל בשטן הקטן :)
    לגבי עור הפנים- זה יכול להיות מכל מיני סיבות, במיוחד שזו התקופה בשנה שבה אני אלרגית באופן כללי אז אני לא רוצה למהר ולהאשים את הפודרה (בעיקר כי אני מאוד מרוצה ממנה ואני לא רוצה להחליף אותה!).
    יש לי חברה שסיפרה לי שגם לה הופיעו פצעונים קטנים כאלה על כל עור בתקופה מסוימת סתם ככה וזה עבר לה בזכות טיפול הפנים. אני מניחה שמחר בבוקר כבר אהיה חכמה יותר בזכות רופא העור ואדע בדיוק אם מותר לי לעשות עכשיו טיפול פנים או לא, בכל אופן- אקח את ההערה שלך לתשומת לבי.

    השבמחק
  7. Hay girl!
    How are you? It's my first time on my blog and I really love it! Great pictures and style!

    Please check mine too, and maybe we can follow eachother!

    Love, Cindy

    השבמחק
  8. אני לא חושבת שאתם פועלים בשיטה הנכונה.
    לנו היה כלב (תחש ננסי) שהבין מצויין שאנחנו לא מרוצים מכך שהוא עושה בבית. למעשה הוא עשה את זה "דווקא"! יכולתי להוציא אותו לטיול של חצי שעה שבמהלכה עשה את כל סוגי הצרכים שלו כמה פעמים, לחזור הביתה, להיפרד מנו ולצאת לחמש דקות - בהן הספיק לרוץ ולהשתין אצלנו בכל פינה. מעניין שהוא לא הלך למקומות שלא עניינו אותו - למקלחת - גם אם הדלת היתה פתוחה, לחדר העבודה, אלא - רק ליד המיטה שלנו, ליד הטלוויזיה - מקומות שנראה היה לו שחשובים לנו יותר! כשראינו שהצעקות והאיומים פשוט לא עובדים, התייאשנו והנחנו עיתונים ישנים בכל פינה שהיה נוהג להשתין בה, והולכים. היות ובאמת היה מדובר רק ב"סימון" ולא בשלוליות, הכל היה נספג וכשחזרתי הייתי רק מעבירה מגבון בכל מקום.
    לא שזה לא נמאס עלי...
    הווטרינר במשך שנים ניסה להסביר לי שהוא מבין מצויין ועושה דווקא, ושאני צריכה לקשור אותו בשטח קטן גם כשאני יוצאת מהבית - הכלב יבין שזו הטריטוריה שלו ובהמשך צריך להגדיל אותה עוד ועוד.
    במשך שנים זו נראתה לי התעללות וסירבתי לשמוע מזה. המפנה חל יום אחד, באופן בלתי צפוי, כשהייתי צריכה לצאת במהירות לאיזה ענין ולא היה לי זמן לסדר עיתונים ולא כוח לנקות אחריו. תפסתי אותו, הנחתי לו את השמיכה במקום שאפשר היה לקשור אליו את הרצועה שלו, קשרתי (לא לרמת חנק... היתה לו רצועה של 2.5 מ')והלכתי.
    כשחזרתי מצאתי אותו ישן לגמרי, וכך גם בפעמים הבאות וזה היה הפתרון שלנו. לאט לאט, הוא הפסיק להשתין גם כשלא היה קשור...
    המשכנו לחיות ביחד בשלווה ובנחת עד שנאצלנו להרדים אותו בגיל 15... עברו 8 שנים ואני עדיין חולמת עליו...
    אגב כמו שהסבירו לך, את מחילה על הכלב דפוסי התנהגות אנושיים, עושה האנשה שלו וזו טעות. הם באמת יצורים מאוד חכמים, רגישים וטובי לב - אבל הם לא בני אדם (לטוב ולרע...). באי הצבת גבולות באופן שמתאים לאישיות שלהם, את בעצם מזיקה להם. בפרט כשיש שניים - זה מיני עדר בבית.
    אגב לאופרה וינפרי היתה בעיה עם כלב מפונק מאוד, כל האישיות החזקה והמצליחה הזו התקפלה אל מול האישיות הפרוותית הזו ש"עשתה לה בית ספר", עד שנאלצה לפנות למאלף כלבים שהסביר לה שעשתה טעות כל השנים כשנתנה לכלב לשלוט בה...חפשי באינטרנט על הסיפור הזה.

    השבמחק
  9. Glamour Bbey- Thanks for visiting my blog, hopefully this isn't the last time you'll be doing that! :)
    אנונימית- זו בדיוק הסיבה שבגללה החלטתי "לצאת מהארון" בנוגע לקושי שלנו עם הכלבים. כשאני מסתכלת סביבי, אני רואה כלבים שמתנהגים יפה בטיולים, ואני שואלת את עצמי מה אני עושה לא בסדר ולמה אני צריכה להיאבק איתם בטיולים ולא להנות מזה. מעניין אותי לשמוע איך אנשים אחרים מחנכים את הכלבים שלהם ואני שמה לב שכל אחד מחנך בשיטה שונה ובסופו של דבר- כל השיטות אפקטיביות.
    את זיהית את הבעיה שלנו בצורה מאוד מדויקת- פרדי עושה צרכים בבית כדי לעשות לנו 'דווקא', הוא מניף את הרגל שלו בהפגנתיות. אתמול כשביקרנו את אמא של נתן הוא עשה את זה בערך אחת לשעה וזו הסיבה שלא הבאנו אותו איתנו בביקורים הקודמים.
    ההרגשה היא שהכלבים מנהלים את אורח החיים שלנו ואת הלו"ז שלנו ולא להיפך וזה מאוד מתסכל כי אנחנו מכירים בחשיבות החינוך בבית ומנסים להציב גבולות.
    זה גורם לי לתהות מה יקרה כשיהיו לי ילדים, האם גם הם ישליטו טרור בבית?

    השבמחק
  10. איזה מראה שונה שלך ועם זאת ממש מתאים לך. פשוט אאוטפיט קלאסי. בקשר לחמודים - ככה זה בגילאים הללו. צריך אמנם להציב להם גבולות, אבל הם עוד יירגעו ויתבגרו.

    השבמחק
  11. ושתי- תודה רבה מותק. אני שוכחת לפעמים שמדובר בשני יצורים מאוד צעירים שאני מגדלת יחד ובדומה לגידול שני ילדים קטנים- זה לא קל, זה הרבה בלאגן ואני מקווה שהם יעברו גם תהליך התבגרות טבעי וירגעו קצת.

    השבמחק
  12. יקירה, בתור אמא גאה לכלבה מחונכת שהגיעה אלי כגורה מופרעת התנהגותית+הפתעות על הרצפה כל הזמן, אני מבטיחה לך שאילוף הוא הפתרון, ועדיף מאיש מקצוע. יש לי מישהו מופלא עבורך, שמגיע הביתה ואחרי פגישה אחת כבר רואים תוצאות. קוראים לו יואב גורן וזה האתר שלו:
    http://www.yo-hav.co.il/index.html

    הוא איש מקסים ונחמד, לא יקר, שאוהב אנשים וכלבים. הכלבה שלי התאהבה בו לגמרי.. :)בהצלחה!!

    השבמחק
  13. הי!
    את באמת צריכה לאלף אותם וזו הדרך היחידה. אני חייתי במשך שנים עם כלבים של אנשים אחרים. של שותף ושל אקס שלי. האילוף הפך את כל החיים עם הכלבים האלה לכיפיים ונטולי סבל מיותר.
    הכלבים אוהבים שהבעלים שלהם מציב להם גבולות. זה קשה לדמיין, אבל זה נכון.

    ולגבי האאוטפיט. אני חושבת שזה האאוטפיט הכי יפה שלך. מאוד הולם אותך לוק כזה וזה גם מאוד הטעם שלי.
    שיהיה שבוע נפלא ותרגישי טוב.

    השבמחק
  14. לובה:)
    אני גם לא רגילה לראות אותך באאוטפיט מהסוג הזה ולמרות שאת בדרך כלל לא לבושה כך הצלחת לעשות את זה בצורה נהדרת:)
    את באמת יודעת להתלבש!

    השבמחק
  15. דווקא יש משהו נורא נשי בלבישת בגדי גברים מהסוג הזה, ממש משחק על התפר הדק ויוצא ממש סקסי.

    אהבתי את הטופ, הנעליים המתוקות והשרשראות העדינות.
    ממש לעניין!

    השבמחק
  16. ממליצה לך להתייעץ עם מומחה להתנהגות (לא מאלף! יש הבדל!).
    אני מסכימה גם עם אנונימית- הם לא יעשו פיפי בטריטוריה הקטנה שבה הם ישנים. שווה לנסות לסגור אותם בחדר קטן, או לקשור אותם כשיוצאים מהבית. לאט לאט להגדיל את הטריטוריה ובסוף הם לא יעשו בבית.

    השבמחק
  17. התלבושת הזו ממש ממש מוצלחת. זה שיש שני ממש-ים זה נורא משמעותי :)
    אני לא מומחית גדולה לכלבים, הכלב המשפחתי שלנו מתנהג נורא רב הזמן (לפחות הקטע של הצרכים בסלון פסק). נראה לי שאם הייתי צריכה להחליט לבד הייתי שולחת אותו לאילוף, אבל אני לא מומחית גדולה.

    השבמחק
  18. מיס קאופמן- רוב תודות על האינפורמציה.
    ספי- אני מסכימה איתך. אני רואה בכלבים שלי כשני יצורים ברי מזל ואני חושבת שהגיע הזמן שגם אני ארגיש כזו.
    מירב- תודה רבה מותק!
    מיכלושה- תודה :)
    שלומית- אני אעשה את זה. מאלף לא יעזור לנו במקרה של מונה באמת. בניגוד לפרדי שמחפש כל הזמן תשומת לב, מונה מעדיפה להיות לבד ולכן אם אנחנו נמצאים בסלון היא תהיה במיטה וכשאנחנו עוברים למיטה היא תהיה בסלון. זה מאוד מאוד מתסכל.
    יכאב לי הלב לסגור אותם בחדר, אני צריכה למצוא כוחות נפשיים כדי לעשות כזה דבר.
    בייב- כמוני כמוך. גם אני לא מומחית גדולה, אני פשוט מנסה לעשות כמיטב יכולתי וזה לא בדיוק עובד. כנראה שטיפול מקצועי בהתנהגות הוא הפתרון היחידי.

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top