יום שישי, 5 במרץ 2010

רגעים

בדרך כלל אני מגלה מעט מאוד מודעות כלפי מה שמתרחש בסביבתי: כשאני עולה לאוטובוס למשל, אני מיישרת מבט אל עבר המושב שבו אני רוצה להתיישב ובאופן כללי נדיר שהעיניים שלי נודדות ולא מתרכזות רק במה שמיועד להן.
משום מה, היום בחוף התנהגתי בצורה שונה לחלוטין ממה שאני רגילה לו: הפעם התבוננתי, בחנתי ובאמת הסתכלתי על מה שסובב אותי. ניסיתי לנחש מהו הסיפור של כל האנשים שמצאו את עצמם מסתובבים באותו חוף יחד איתי והמבט שלי תפס רגעים קטנים שתורגמו באופן מיידי כמעט לחיוך גדול שנפרש לי על הפנים.
היתה תחושה מאוד חיובית בחוף היום, כי למרות שכל אחד בא עם הסיפור שלו וכל אחד הגיע מסיבה אחרת- היה נדמה שכולם נהנים בדרכם וזה הוסיף להוויה האישית שלנו, שהיתה נהדרת ממילא.


יש את הילדים שבאו כדי להשתובב בחוף ולברוח מהגלים הקטנים.


יש את הזוג הנמצא בתחילת דרכו שבא כדי להנות ממשחקי החיזור שרובנו כל כך אוהבים.


לצד הזוג הותיק יותר שלמרות שמשחקי החיזור נמצאים כנראה כבר הרבה מאחוריהם- באו כדי להנות יחד מהשקט ומהסביבה.


האבא הטרי שבא כדי להראות קצת עולם ליצור הקטן שזה עתה יצר.


והאבא המנוסה יותר שבא להעביר זמן איכות עם בתו וצבט לי את הלב נורא חזק.


הנערה המתבגרת ואחיה שבאו כדי לפתוח יחד את עונת הרחצה ולהנות מהים.


הצעירים שבאו כדי לתפוס קצת רוח נעימה וגלים.
















ויש אותנו.



וגם אתכם, אז שיהיה לכם המשך סופ"ש נהדר.

13 תגובות:

  1. אוי את כ"כ מרגשת אותי. זה מדהים!

    אומנם אני בתור אחת שאוהבת לצלם מתייחסת לסביבה בתשומת לב רבה יותר ממך , אבל התמונות וההסברים כ"כ יפים.

    שבת שלום וסופ"ש חמים ונעים (:

    אין כמו כל הרגעים האלה .. כמו ה'רגעים הקטנים של האושר'

    השבמחק
  2. מקסים! התמונה עם הצדפים גאונית...
    סופשבוע נפלא שיהיה!

    השבמחק
  3. איזה יופי.
    באמת שאין דבר יותר כיף ומעניין מאשר להסתכל באנשים- אנתרופולוג זה מקצוע נחשק כ"כ :)
    בדיוק לפני יומיים יצא לי להתבטל סתם באמצע היום ולשוטט לאורך דרום הטיילת של ת"א, מה שהזכיר לי כמה טוב שיש ים.

    השבמחק
  4. אכן הרבה תמונות, מתוכן, התמונה השמינית(!) עם הצלליות של הכלבים שמשחקים (זו עם תנועת הקפיצה שהצלחת "להקפיא") שבתה את ליבי.. נראית כמו פרסומת לחופש...

    השבמחק
  5. הגיע הזמן שרשות החופים של אשדוד יתחילו לשלם לך על הפוסטים האלו מהים..

    ובלי קשר הגיע הזמן שפרדי יפתח בלוג. השנייה קטנה מדי.

    השבמחק
  6. אין...אין על התמונות של שני היצורים המקפצים....
    פשוט מקסים ואנושי כאחד...
    נשיקות בובה:-*

    השבמחק
  7. נטלי- אני שמחה שאהבת את הפוסט ואני מסכימה עם כל מילה- אין כמו הרגעים הקטנים האלה.
    Vanity girl- אני הסטיבן מייזל של מצלמות הגרוטאה D:
    מרג'ורי- אני נוטה להסכים ואפילו לאמץ, נחמד להוציא מדי פעם את הראש מהישבן של עצמך ולהתבונן במה שקורה סביבך :)
    דנה- כשאת רואה את זה בלייב את גם מרגישה את החופש הזה וזה נהדר..
    Style Baro- Thanks!
    דנה- אני חושבת שאני בכלל צריכה להפוך להיות חברת כבוד בעיריית אשדוד על כל היח"צ החיובי שאני עושה להם.
    כמו שאמרתי כבר- פרדי הוא סופרסטאר, לכן הבלוג שלי כבר באמת קטן מדי עליו.
    יפותו- לאכול אותם! נשיקות!

    השבמחק
  8. אלו פשוט תמונות מהממות, תפיסה מצויינת של רגעים כל כך אמיתיים!

    השבמחק
  9. קלרה- תודה רבה ושבוע טוב!

    השבמחק
  10. תמונות מרגשות ויפות. יופי של פוסט!!

    השבמחק
  11. כפרה, זו פעם ראשונה שילדים מעוררים בך מילות ערגה ורומנטיקה. פעם זה היה שמור רק לפרדי...יש מצב שאת בעניין? אני בהתמוטטות רגשית רק מעצם הרעיון - איזו אמא מדהימה תהיי. וגם נתן כמובן, אבא מקסים.

    השבמחק
  12. נגה- תודה, שמחה שאהבת!
    אנונימית- תודה מאוד על הבעת האמון, אני ממש שמחה שאת חושבת כך. מעולם לא הייתי אנטי ילדים, פשוט טרם הגעתי לשלב בחיים שיש לי מה להעניק להם פרט לחום ואהבה, אז אני משערת שיעברו עוד כמה שנים עד שאגיע לנקודה הזו.
    בכל אופן, אמא וסבתא כבר הכינו טבלת ייאוש.

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top