יום שלישי, 16 בפברואר 2010

קצת נחת, מה כבר ביקשתי?

אוקיי, אז יש חדשות טובות ויש חדשות רעות. ממה אתם רוצים שאתחיל?

מי שנכנס לפרופילים שלי בפייסבוק ובטוויטר בזמן האחרון בוודאי נתקל בהודעה הבאה: "מחזיקה את הראש בין הידיים ומסננת שוב ושוב 'אוי הברוך'".
האמת היא שלא מצאתי דרך דרמטית פחות לתאר את המצב אליו נקלעתי בתקופה האחרונה אז החלטתי לשלוף את התותחים הכבדים של מסחטת הרגשות שהיא אני, כדי לקבל כמה שיותר תגובות נוסח "אוי, יהיה בסדר" מחבריי הוירטואליים שנועדו בעיקר להרגיע את הנפש.
על מה המהומה? על ענייני עבודה כמובן.
בחודשים האחרונים מצאתי את עצמי מתמרנת בהצלחה בין שלוש עבודות ותחושת אופוריה אחת על כך שסוף סוף הקארמה ואלוהיי המשכורות החליטו להסתדר לצדי ולפרגן לי קצת אחרי תקופה קשה שאת מרבית פרטיה תיארתי בבלוג לא פעם.

לצערי תחושת האופוריה נמשכה בערך כשלושה חודשים עד שהעבודה הראשית שבה עבדתי הגיעה למצב של קריסה מוחלטת, יחד עם המשכורת שלי. אני לא אלאה אתכם בפרטים נוספים כי אז זה יהיה כרוך בירידה לפרטים משפטיים ואני מניחה שזה לא מסוג הדברים שמתחשק לקרוא כשנכנסים לבלוג אופנה אבל אני מאמינה ש"אוי, הברוך" ממצה בצורה די מדויקת את המצב שאני נמצאת בו כרגע.

באופן עגמומי למדי, כשלורליי בישרה לרורי על מערכת יחסים נכשלת נוספת בפרק היום- לא היה לי לב לשפוט אותה כרגיל על ההתנהגות המטופשת שלה אלא אפילו הזדהיתי איתה. גם אני וגם היא- כל אחת בתחומה, היא קצת כשלון למרות שיש לנו כוונות מעולות ואנחנו נורא משתדלות תמיד.
אז כן, אני מנסה להזדהות עם דמות פיקטיבית וכן, זה פתאטי לגמרי.

אז מה עכשיו? זה יהיה נורא אם אני אפזר קלישאות כמו "יהיה בסדר" כדי לשכנע אתכם ובעיקר את עצמי? יש לי עוד הכנסות, שלחתי כבר קורות חיים, יש כמה הזדמנויות בפתח ואני מקווה שהעניין עם העבודה הכושלת והמשכורת יחקקו בפנתיאון האישי שלי כעיכוב מורט עצבים ולא כטראומה של ממש.

בינתיים מצאתי דרך לנחם את עצמי עם ארוחות גורמה מהסוג המפצה שכללו צ'יפס הום מייד, מאק אנד צ'יז, גלידה ולקינוח- המון פוצי מוצי מהקטנים המתוקים שלי, שמצליחים לשמח אותי ברמה שאני שוכחת שבעצם אין לי המון סיבות לשמוח כרגע.

בעצם יש אחת! זוכרים שהזכרתי משהו לגבי חדשות טובות בתחילת הפוסט הזה?
*תופים*

דואי מצא בית!

כן, אחרי חודשים של ציפיה מורטת עצבים, עליות ומורדות וסערת רגשות עצומה- סוף סוף נתן קיבל היום שיחת טלפון שמבשרת לו שעמותת 'תנו לחיות לחיות' הצליחה למסור את דואי לבית חם וחשבתי לעצמי כמה ברת מזל היא המשפחה שהחליטה לאמץ אותו.

אז לא רק עם דואי יש עליות ומורדות אלא גם בחיים עצמם אבל אני לומדת להסתגל לזה, באמת שכן. אני מקווה לקבל בשורות טובות בקרוב והפעם מהסוג שבאמת ידבוק ולא רק יעורר תחושת אופוריה זמנית כי בעצם, די מגיע לי, לא?

7 תגובות:

  1. שמחה מאוד לשמוע שדיואי מצא בית
    ועד כמה שקשה לראות את זה עכשיו מאמינה שעוד כמה זמן תסתכלי על המקרה הזה והוא יהיה רק זיכרון של עצבים מרוטים ולא של הפסד כלכלי ניכר
    זה מאוד לא נעים כשדברים כאלו קורים
    אבל אני מאוד מקווה בשבילך שכמו שדיואי קיבל סוף טוב גם פה יהיה סוף טוב
    את צריכה להמשיך להאמין
    וגם לגרום למעסיק הזה להבין שלא כדאי לו להתעסק איתך
    אני מאמינה שהוא יאלץ לשלם לפחות חלק מהחובות שלו והתפקיד שלך זה לודא שאת תהיי בחלק הזה

    השבמחק
  2. הי יקירה, (מבלי להישמע מתנשאת או קלישאית ) הכל בסוף מסתדר לטובה. הרבה פעמים בחיים אנו מגיעים למקומות לא טובים או חושבים שלקחנו פניה לא טובה ואח"כ מגלים שאילולי, לא היינו זוכים.
    הרבה פעמים הייתי במקום לא טוב וקיללתי את האימממא של הנקודה הזו (אני לא רוצה לפרט יותר מידי כי זו בכל זאת הודעה פומבית,) אבל בדיעבד הבנתי שאחרת לא הייתי מגיעה למקום טוב יותר.
    את מוזמנת לפנות אלי אישית ליותר מנחמה וירטואלית
    בתור חיבוק ממני, תשמעי את השיר הזה בזמן האחרון הוא היה לי נחמה גדולה
     http://www.youtube.com/watch?v=WOD1ncZmy_0

    השבמחק
  3. טוב לשמוע על דואי! סוף סוף, אני מקווה שהבעלים החדשים שלו באמת אחראים ורציניים, ובכלל כל הכבוד לך על איך שדאגת לו ועקבת אחרי כל העניין הזה
    ובקשר לעבודה- אני מאמינה שהכל לטובה, את בטוח תמצאי משהו יותר שווה כי בסך הכל מגיע לך

    השבמחק
  4. טוקסיקרוז- המעסיק (לשעבר) שלי יודע שאני שייכת לזן המעצבנות שיודעות בדיוק את כל החובות והזכויות שלהן ושתמיד יש להן חברה עו"ד (במקרה הזה, האנונימית שלי) או חברה רואת חשבון להתייעץ איתה גם אם לא..הוא לא מנסה להתעסק איתי, סמכי עלי.
    More4me- ריגשת אותי מאוד, תודה רבה לך *שולחת חיבוק גדול* ואני מסכימה איתך לחלוטין. אני חושבת שהחיים שלי התהפכו לטובה בפעם האחרונה שפוטרתי ואני מקווה שגם השינוי הזה יביא לי בסופו של דבר הזדמנויות חדשות וטובות יותר. רק שיחזיר לי את הכסף שלי, לגבי כל השאר אני פחות דואגת.
    מרינה- סביר להניח שמדובר באנשים רציניים כי בד"כ מי שמאמץ מעמותות (בהשוואה ליד2 שזה די בזוי) בא עם כוונות רציניות ומוכן לשלם עלויות סל אימוץ על הכלב. נזכרתי (שוב) כמה שאני מתגעגעת לברנש הקטן.
    אני גם מקווה שהכל לטובה, ז"א- ידעתי תמיד שהעסק הזה הוא סידור זמני וזו ספינה טובעת שצריך לברוח ממנה, אז זה לא הפתיע אותי. מה שהפתיע אותי היה שהיא טבעה יחד עם המשכורת שלי, וזה כבר ממש לא בסדר.

    השבמחק
  5. Little tribute for you:
    http://www.lk10.net/best/passionforfashion3.htm
    +
    http://www.lk10.net/selection.htm
    Greetins.

    השבמחק
  6. I feel the problem, they're working on it.
    Your blog is lovely.
    Regards.

    השבמחק
  7. Well, at last operational THE BEST SELECTION
    http://www.lk10.net/best/passionforfashion3.htm
    Greetings

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top