יום רביעי, 27 בינואר 2010

Busy bee!

כבר כמה שבועות שתכננתי לעשות ליוד חוויה מתקנת של השוק באשדוד לאחר שבפעם הקודמת שהיא ביקרה כאן ירד גשם וראינו את כל הרוכלים נסים לנפשם.
תכננו להיפגש היום אלא שנאלצתי לבטל סופית ערב לפני בגלל עומס בעבודה וסידורי מס הכנסה שריחפו כמו עננה מעל הראש שלי. זה נורא מייגע שעם כניסת השנה החדשה צריך לחדש את כל הטפסים ולעבור כל מיני בירוקרטיות שוב (תיאום מס, ארנונה) למרות שרק לפני כמה שבועות או חודשים חשבתי שסיימתי עם הסבל הזה וקיוויתי לקצת נחת.

העניין הוא שהיום שלי התגלה כממש יעיל: מדובר ביעילות מהסוג שאני מגלה רק אם אני משכימה ב-6 בבוקר וכבר כמעט הספקתי לשכוח איך זה מרגיש.
בד"כ כשאני מרשה לעצמי לגנוב עוד חצי שעה או עוד שעה מתחת לפוך, גם היום שלי מתנהל בעצלות אבל הפעם הספקתי לעשות תוך שעתיים מה שאנשים בדרך כלל מספיקים לעשות ביום עבודה שלם.
המכשול הפוטנציאלי היחידי שאיים להרוס את היעילות של היום הזה היה התור במס הכנסה. שלא יהיה לכם ספק- היה תור ארוך, תור של 25 איש למעשה, מהסוג שתוהים אם הוא אי פעם יסתיים.
כבר תכננתי איך אני נרקבת בתור ואיך כל שאר התוכניות שלי לא יוצאות לפועל כשאישה נפלאה אחת פנתה דווקא אליי והביאה לי את הפתק העודף שלקחה בטעות.
תוך שלוש דקות כבר נכנסתי, קיבלתי שירות והספקתי לצאת מהמקום בדילוגים וצחקוקים קלים על איך ש"דפקתי את המערכת".
מאחר ויצא שסיימתי את כל המטלות שלי עד 11:30, מטלות שתיאורטית היו אמורות לגזול ממני יום שלם, הצעתי ליוד הרפתקאה נוספת, מהסוג האשדודי שהיא משום מה אוהבת והיא החליטה להיות ספונטנית שוב וקפצה לבקר.

הפעם השוק לא אכזב בכלל ויוד יצאה משם עם שלל מציאות. אני יצאתי עם זוג מגפיים מושלמות של קסטרו שקניתי עבור אמא שלי ב-15 ש"ח. כשראיתי אותן, מונחות בנון שלנטיות, עשויות עור ונהדרות לחלוטין- ידעתי שאני חייבת לחטוף אותן ויהי מה. למרבה השמחה המגפיים התאימו לאמא שלי כמו כפפה, אז אני שמחה על ההתחדשות שלה.

מה היה בסדר היום שלי עם יוד? הרבה אוכל, המון אוכל ובנות גילמור,-זהו ללא ספק השילוב האידיאלי, מהסוג שאלוהים עצמו לא יכל לברוא טוב יותר. התפריט שלנו כלל פסטה ברוטב שמנת ופטריות (מעין חוויה מתקנת אחרי שהצלחתי בחוסר כשרון מטריד להרוס את הפסטה שניסיתי להכין), תירס בחמאה, אדממה וופל בלגי עם גלידה. לכולסטרול שלום (למרות שבאירועים כאלה לא נהוג להתחשבן).
למרות שהיינו לבושות ממש יפה, אני חושבת שנהנינו מדי מכדי לטרוח לתעד משהו מזה (זאת על אף ששתינו מרגישות בד"כ סוג של מחויבות לתעד אירועים כאלה עבורכם). אני מקווה שהתיאורים שלי היו מספיק מפורטים כדי שתרגישו כאילו התעצבנתם על לורליי גילמור ממש איתנו.

מה שכן הספקתי לצלם היה את זוג המגפונים הנהדרים של אמא שלי, שקפצה לביקור כדי לעזור לי עם הניירת ועל הדרך גם התחדשה בחמידות הזו:


מקווה שגם לכם היה יום נחמד, לפחות כמו שלי.

3 תגובות:

  1. יקירתי! היום שלך(ן) נשמע מהמם. הרגשתי כמעט שם.
    המגפונים מעוררי תיאבון. התחדשות נעימה לאמא!
    אני רק תוהה איך התנחלתי כמעט שנתיים באשדוד ומעולם לא ביקרתי בשוק. אני חייבת חוויה מתקנת.
    :(

    השבמחק
  2. הוי, אם לשכת התיירות של אשדוד טרם הציעה לך עבודה במשרה מלאה, אזי אין יושב הראש שלה ראוי לעמוד בראשה!

    גמני הייתי באשדוד כשנה, ומעולם לא ביקרתי בשוק!

    מתכננת מתישהו בקרוב תיקון של המחטף. "אשדוד, הנה אני באה! את היחידה אני נשבעת!"
    :)

    השבמחק
  3. אני גם חושבת ככה, אני רוצה כס של כבוד בעיריית אשדוד!
    תבואו שתיכן לבקר, אשמח לארח אתכן!

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top