יום חמישי, 28 בינואר 2010

בחזרה לפוני

לא רציתי פוני, באמת שלא. אהבתי את התסרוקת הנוכחית שנראיתה פחות מהונדסת מקודמתה עם הפוני הנינוח על הצד. בסך הכל רציתי לגזום קצת את הקצוות (לאחר שלא הסתפרתי קרוב לשנה), לחדש קצת את הדירוג ולישר מעט את הפוני שעבר כמה התעללויות הום מייד ודרש מגע של מישהו מקצועי.
הייתי יכולה להסתפר אצל הספר האהוב עליי, זה שאחראי לפסים שחזרו לבצבץ לי לאחרונה בשיער וגורמים לו להיראות פחות שחור ממה שהוא במקור, אבל כדי להגיע אליו אני צריכה לתפוס טרמפ עם אמא של נתן והפעם איחרתי את המועד כי היא הסתפרה רק לפני כמה ימים.
לא רציתי לחכות חודש שלם עד שאמא של נתן תזדקק שוב לתספורת והחלטתי להשתמש בשירותיה של ספרית שעובדת ממש מתחת לבניין שלי.
מאחר והייתי זקוקה רק לכמה טאצ'ים ושינויים מינוריים, שכנעתי את עצמי שכל בבון עם ידיים סבירות יוכל לבצע אותם ואם כבר ליד הבית- זה בטח יהיה זול ואני ארוויח כפליים.
זול זה לא היה, למעשה זה אפילו לא היה זול יותר מתסרוקת אצל הספר האהוב עליי, אבל זה החלק הפחות טראומטי בסיפור: למרות שביקשתי ממנה במפורש לרענן לי את הפוני כך שיהיה מונח על הצד, היא גזמה לי אותו באקט תמוה לחלוטין לכל אורכו ובצורה עקומה לגמרי.
כשביטאתי בקול רם את חוסר שביעות רצוני מפריזורת הגיהנום, כמעט שדיממו אוזניי כשהיא ענתה בתגובה "לא נורא, תבלגני אותו קצת ככה *מדגימה בגרוטסקיות* כדי שלא ישימו לב ואז עוד חודש זה יצמח". סליחה?! אפילו כשנתן סיפר אותי הוא עשה עבודה מדויקת יותר ולא ניסה לספק לי הסברים עלובים כל כך כדי לחפות על עבודה מסריחה.
חזרתי הביתה וכשלא יכולתי להסתכל על מה שנשקף אליי בחזרה מהמראה, חזרתי אליה וביקשתי שתנסה לתקן את הנזק שעשתה ושתיישר לי לפחות את הפוני.
אני לא מאמינה ששילמתי לה מחיר מלא על התספורת. אם יש משהו שמעצבן יותר מהחוויה עצמה היא העובדה שהתנהגתי כמו למלמית ורק בדיעבד הבנתי שלא הייתי צריכה לשלם לה וגם לתת לה פיסה מדעתי אם יש לה ספק מדוע.
במצבים כאלה אני תמיד נזכרת בהערצה באמא שלי, שמנהלת ויכוחים ומהומות בכל מקום שבו היא נמצאת משנת 1999 בערך ולעולם לא מרשה שיעשו ממנה פרייארית. אני מתחרטת על הפעמים שנכחתי איתה בויכוחיה עם אנשים אחרים והשפלתי מבט או הרגשתי נבוכה במקום לרשום הערות וללמוד מהמאסטרית. אני בטוחה שאילו הייתי עושה זאת, הייתי יוצאת מהמספרה אמנם עם פריזורה כעורה אבל עם אגו גאה. אם זו היתה אמא שלי שם במקומי, לא רק שהיא לא היתה משלמת כלום- היא גם היתה גורמת לאישה-נבלה הזו לסגור את העסק שלה, או להזעיק אבטחה- אחד מהשניים.
העניין הכי מרגיז הוא שלספרית הזו בכלל לא היה אכפת שאני לא מרוצה. היא לא ניסתה להתנצל, לא השקיעה מאמצים להסביר לי מה קרה או ניסתה לתקן- היא פשוט הורידה מעליי את הכיסוי במחאה של "סיימת, תלכי ואל תציקי לי".
עכשיו אני נראית כמו פרי האהבה האסור בין בובת חרסינה לבין טרול ואולי זה לא היה מציק לי כל כך אילולא היחס המגעיל של האישה הזו.
עוד אחת שנוספה לרשימת ה"הלוואי וכל עשרת הדיברות יפגעו בך ביום אחד" שלי.

רק כשחזרתי הביתה בפעם השניה אחרי ביקור הזוועות הזה במספרה והתיישבתי מול המחשב, הצלחתי לקבל קצת פרופורציות לגבי מהו באמת אסון ומהו סתם שיער שיכול לצמוח שוב: עקבתי במשך כמה ימים אחרי קבוצה בפייסבוק שגוללה את סיפורו של כלב בוקסר אומלל שנמצא גוסס בכפר כנא, במצב של תת משקל חמור- ככל הנראה לאחר שניצל מקרבות כלבים.
הכלב, ששמו צ'רלי, נזקק לתרומות ולטיפול וטרינרי ממושך כדי להשתקם, וכל מי שהכיר אותו סיפר עד כמה המקרה שלו חמור.
בפייסבוק למדתי גם להכיר עוד כמה בחורות, ביניהן יפותו, שמהוות חלק מקליקה בלתי רשמית של אוהבות בע"ח, וכולנו עוקבות אחרי הקבוצות, הסיפורים והכלבים האלה בדריכות ומאחלות להם פרק חדש בחיים.

היום התקבלה הידיעה שצ'רלי לא הצליח להחזיק מעמד יותר ומת. אמרתי מת? התכוונתי נרצח, כי כלב שמגיע למצב כזה גורם לך לתהות איזה מפלצות אדם חיות סביבנו שמסוגלות לעולל לכלב חסר ישע מעשים נוראיים כל כך.
אחרי שנרגעו הצמרמורות והדמעות, לא יכולתי שלא לחשוב על אופי האנשים שסובבים אותנו, על האכזריות שלהם, על כך שרבים מהם נהנים להתעלל בחסרי ישע לצורך ההתעללות.
המקרה הזה של צ'רלי שבר את רוחי כי הנושא הזה מקיף אותי על בסיס יומיומי, בייחוד בשכונה שבה אני גרה: כשעברתי לגור כאן, הייתי מזועזעת כשראיתי ילדים קטנים משליכים בקבוקי זכוכית ואבנים על חתולים ומתעללים בהם. מאז אני נתקלת בתופעה הזו על בסיס קבוע והאמת היא שקשה למצוא בשכונה שלי חתולים בריאים לחלוטין- מרביתם חסרי עין, עיוורים או פצועים ברמה כזו או אחרת. אני מפחדת לתהות האם איבדו את בריאותם בגלל קרבות ביניהם, בגלל התנאים הקשים שהם נאלצים להתמודד איתם או בגלל התעללות אכזרית.
כל הנושא הזה זורק אותי כמה שנים קודם לכן, כשאני עצמי גידלתי בתור ילדה כלבת בוקסר מעורבת. את עלילותיה של הכלבה האומללה הזו לא אגולל לכם כאן, גם כי קשה לי וגם כי זה לא המקום. כדי לקצר את הנושא כמה שיותר, רק אומר שגם הכלבה הזו עברה התעללות קשה באתר בניה, ומעט לאחר שנודע לי הדבר, היא נעלמה מהחיים שלי שוב והפעם לתמיד. רק המחשבה על מה שעשו לה שם ואיך היא כנראה סיימה את חייה הופכת לי את הקיבה ומטלטלת אותי לחלוטין.
אז הייתי בסך הכל ילדה, לא יכולתי לעשות עם זה כלום וכנראה שגם לא הבנתי את הנושא הזה עד הסוף. קשה לילדים לעכל אכזריות כזו שאין לה שום הצדקה ולמרות שזה לא נעשה קל יותר ככל שמתבגרים- לפחות היום אני יודעת שאני עצמאית ויכולה לעזור.
אחרי ששמעתי על המקרה של צ'רלי, התעורר בי צורך עז לקחת עוד כלב לבית אומן, רק שנתן לא מסכים. אני יכולה להבין אותו, אני יכולה להבין שהוא לא הסכים להקים כאן גן חיות קטן כשעבר לגור איתי, אבל אולי אם הוא יקרא את מה שכתבתי כאן, ידע כמה הנושא הזה חשוב לי ויבין שעצם כתיבת הטקסט הזה גורמת לי לדמוע- אולי הוא ישנה את דעתו.
כשקראתי את הפוסט הזה של שלי על התעללות בבעלי חיים, הוא היה כל כך מדויק שהרגשתי כאילו היא כתבה אותו גם בשמי- רק שהיא נשמעת בו הרבה יותר רהוטה וורבאלית ממה שאני יכולה להישמע כרגע, ממליצה לכם לקרוא אותו גם.

אני יודעת שמה שכתבתי היום הוא מסוג הטקסטים שיושבים כבד מדי על הראש כשמחפשים בסך הכל משהו קליל וכיפי להתעסק בו כשחוזרים מיום ארוך בעבודה, אבל מאחר והבלוג הזה הוא גם תיעוד של החיים שלי, לא יכולתי לעבור על הנושא הזה בשתיקה.

אני מצרפת לפוסט הזה את התמונה של צ'ארלי ואת הקישור לקבוצה שלו בפייסבוק. אמנם אי אפשר כבר לעזור לו אבל אסור שהמוות שלו יעבור בשתיקה.
הקבוצה של צ'רלי
מקווה שיותר טוב לו עכשיו ושיהיו לי פוסטים רק עם בשורות טובות.

5 תגובות:

  1. נקרע לי הלב....:*-(((((
    הייתי מסוגלת לחסל את האנשים הללו במו ידי...כמה רוע, אטימות, יהירות ועזות מצח יש לאנשים...מעציב ומתסכל!!!
    לזכרו של צ'ארלי שמזלו לא שפר עליו, ולמען האחרים שאולי עוד נצליח להציל בדרך!

    השבמחק
  2. התמונה ממש עושה צמרמורת. מזעזע!!!
    כמה רוע יש באנשים שפוגעים ככה בחיות חסרות ישע :-(

    השבמחק
  3. אני פשוט לא יכולה לראות בע"ח במצבים כאלה, ואני לא מאמינה שישנם אנשים מגעילים שאשכרה מפיקים מזה הנאה, מלהתעלל בחסרי ישע האלה.. ואגב אנשים מגעילים- הספרית הזאת כל כך חוצפנית, אני לא מאמינה שהיא לא ניסתה לפצות אותך או משהו, אשכרה לא הפריע לה שהיא עשתה חרא של עבודה?? מגיע לה שיסגרו לה את המקום לפי דעתי

    השבמחק
  4. כבר ממש התחממתי על הספרית שלך כשהמשכתי למטה ופתאום היו דברים קצת יותר חשובים.
    האופן שבו את מקדמת את נושא בע"ח בבלוג שלך הוא ראוי להערכה.

    השבמחק
  5. כבר ממש התחממתי על הספרית שלך כשהמשכתי למטה ופתאום היו דברים קצת יותר חשובים.
    האופן שבו את מקדמת את נושא בע"ח בבלוג שלך הוא ראוי להערכה.

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top