יום שלישי, 19 בינואר 2010

ייסורי מצפון

כשקראתי בדיעבד את הפוסט שפרסמתי אתמול, הבנתי שהיה אפשר להרגיש שמשהו לא בסדר איתי בין השורות, למרות הנושא השיטחי כביכול שסיקרתי. שגיאות כתיב המטופשות, בלבול בין דמויות מפורסמות- כל אותן טעויות שלרוב לא מאפיינות אותי הופיעו כאן וכמעט הצליחו לחשוף, לפחות בעיניי מי שמכיר אותי היטב, שעברה עליי טלטלה רצינית בימים האחרונים.
האמת היא שלא רציתי לכתוב שום דבר אתמול, לא היה לי חשק. הכרחתי את עצמי כמעט בכח לכתוב את הפוסט כאמצעי להסחת דעת, כי חשבתי שיועיל לי להתעסק במשהו שלא קשור לחיים האישיים שלי.

בחודשים האחרונים ובדגש על השבועות האחרונים, הצטרפתי לכל קבוצה בפייסבוק שקשורה לבעלי חיים שיכולתי לשים עליה את ידיי. הצטרפתי מתוך כוונה האמיתית לעזור ולא כדי להראות נוכחות ברשת או לחילופין כדי להציג את עצמי כהומניטרית גדולה.
רקמתי קשרים שהובילו לקשרים שהובילו לעוד קשרים ובסופו של דבר יצרתי קשר עם בחור שאפשר לתאר אותו רק כאדם עם לב זהב שהסכים להוציא את דואי מהרחוב ולהסיע אותו לעמותת 'תנו לחיות לחיות'. בהתחלה סירבו לקבל את דואי בעמותה; הרי רק המתנדבים במקום יודעים עד כמה האיכלוס של בעלי החיים שם דוחק ועד כמה העמותה מלאה עד אפס מקום.
הבחור שסייע לנו יצר קשר עם ידידה שלו שמתנדבת בעמותה שעשתה מעשה גדול והסכימה לקבל את דואי למרות הדוחק.
אחרי טלפונים בלתי פוסקים שנמשכו מספר ימים, גם עם הבחור וגם עם עוד מספר אנשים שסייעו לי במסירה ורצו בטובתו של דואי, זה סוף סוף קרה ואתמול מסרתי אותו לעמותה.
מצד אחד, אני שמחה שהוא לא ברחוב ואני שמחה שלא אצטרך לתהות אם הוא בסדר ואם הוא חי בכלל. מצד שני, אני מרגישה אשמה נורא: אשמה על האופן שבו הוא הסתכל עליי בבלבול כשהובילו אותו לרכב ומשם לעמותה, אשמה על כך שמסרתי אותו לעוד תחנה בחיים ולא לבית חם, אשמה שלא הצלחתי לתת לו את הבית החם שמגיע לו למרות שהוא כל כך רצה בכך.
כשחזרתי הביתה בלי דואי והמחשבה שלא אראה אותו שוב טלטלה אותי- התפרקתי. הרגשתי כאילו עקרו מתוכי משהו ולא הצלחתי להתמודד עם השילוב של רגשות האשמה, הרחמים והדאגה על הכלב האומלל והנהדר הזה.
שמחתי שיצא לנו להעביר את היומיים האחרונים יחד, לפני שמסרנו אותו כי היה ניכר כמה הוא שמח וכמה הוא מצליח לשמח אותנו בנוכחותו.
הבחור שהסיע אותו הבטיח להמשיך איתנו בקשר ולעדכן אותנו מה שלומו של דואי והאם הוא נמסר למשפחה.
אין שום דבר שאני רוצה יותר כרגע מאשר שדואי ימצא את הבית החם שמגיע לו.
אני יכולה להעיד בכנות שלמרות כל מה שהכלב המסכן הזה עבר, הוא אחד הכלבים העדינים, האוהבים והנאמנים ביותר שהכרתי.

ביום שבת גם יצא לפועל מה שקיוויתי וייחלתי לו כבר מספר שבועות וכעת אני משמשת בית אומן לגורה מקסימה בשם מונה שהגיעה אליי מעמותת 'חבר-לי'.
את מונה הסכמתי לקחת לחסותי עוד לפני שידעתי שהיא נראית כמו האחות האבודה של פרדי. סיפרו לי כמה מונה חששנית, טראומטית ופחדנית וידעתי שהיא זקוקה לחום ואהבה של מישהי שתוכל להימצא איתה כל הזמן עד שתצליח להסתגל ולהרגיש טוב יותר.
עברו כבר שלושה ימים מאז שהיא הגיעה אליי והיא כבר מתקדמת בצעדי ענק. אמנם היא עדיין חששנית וגם את הטיולים בחוץ היא עדיין לא אוהבת אבל האהבה שלה אליי כל כך מתגמלת שזה שווה את כל הקשיים שאנחנו עוברות יחד.
בקרוב, כשמונה תהיה קצת יותר בטוחה בעצמה ופחות חשדנית, נתחיל אני ועמותת 'חבר-לי' במאמצים משותפים למסור אותה לאימוץ.
למי שמתעניין כבר עכשיו: מונה היא שועלית מעורבת בת ארבעה חודשים שתהיה קטנה-בינונית, בעלת אופי שקט אך מאוד מתמסר ואוהב.
אני חושבת שבית אומן זה פתרון מעולה עבור מי שלא יכול מסיבות כאלה או אחרות לאמץ כלב אבל רוצה לעזור.
עמותת 'חבר-לי' מחפשת בנרות משפחות אומנות. כל הכלבים שהעמותה מוסרת למשפחות אומנות ולמשפחות המאמצות הם כלבים מחוסנים ומעוקרים/מסורסים והעמותה גם לוקחת על עצמה את כל ההוצאות הכספיות הכרוכות בשימוש בית אומן לכלב. כל מה שהעמותה מבקשת בתמורה זה יחס אוהב לכלבים האלה עד שימצאו להם בית מאמץ.
אם אתם מעוניינים לשמש בית אומן, פנו לעמותת 'חבר-לי' בטל': 0507548187

והנה תיעוד חלקי של מה שהלך אצלנו בדירה בשלושת הימים האחרונים:






תכירו את מונה-














והנה פרדי ומונה שכבר אוהבים להשתולל יחד ולהפוך את המיטה שלנו לג'ימבורי-



ואם כבר דיברנו על עמותת 'תנו לחיות לחיות', רצוי שתדעו שביום שבת הקרוב, בין השעות 09:00-14:00 יערך יום אימוץ מיוחד במתחום "עולם המים והחי, בשלוש המשאלות:

תתבצע מכירת מוצרים של עמותת "תנו לחיות לחיות"
-עמדת הפעלה לקטנטנים
-הנחות ענקיות למשפחות המאמצות מתנת "עולם המים והחי"
-אטרקציות נוספות
כל אוהבי החיות והכלבים מוזמנים לבוא ולאמץ כלבים מקסימים המחכים במקום. כולם יפים, מחוסנים. אמנם לא כולם גורים - אבל לכולם מגיע בית חם!!.
בית המחסה של 'תנו לחיות לחיות' מלא עד אפס מקום וכל כלב שיאומץ מפנה מקום לאחר שנזרק לרחוב וכך הלאה.


אני מקווה שגם דואי יספיק להשתתף ביום האימוץ הזה ולקבל בית חם וגם אם לא- הוא בוודאי ירוויח מכך שיאמצו חלק מחבריו והמתנדבים בעמותה יוכלו להקדיש לו עוד קצת תשומת לב.
פרטים נוספים אודות יום האימוץ תוכלו לקרוא כאן



פועה המקסימה מעמותת 'חבר-לי' הסכימה לעזור לי ולפרסם את הפרטים של דואי באתר של העמותה, אשמח אם תוכלו להפיץ את העמוד הזה הלאה למכרים שלכם, אולי מישהו ירצה לאמץ אותו. את העמוד של דואי תוכלו למצוא כאן

15 תגובות:

  1. כל הכבוד לך על עבודת הקודש
    ריגשת אותי בפוסט הזה
    מחכה כבר שהתנאים יאפשרו לי לאמץ כלב (כרגע זה ממש בלתי אפשרי לטפל בצורה שבה היתי רוצה ולכן אני לא עושה את זה..)

    השבמחק
  2. זה לא יאמן כמה אכפת לך וכמה את מוכנה לדאוג ולעשות בשביל הכלבים היפיפיים האלה. אני מחזיקה אצבעות שתמצא לדואי המשפחה הכי אוהבת שיכולה להיות, כי מגיע לו, לכל כלב רחוב מגיע.
    את עושה המון. את נהדרת ולעזוב כלב זה נורא, מי כמוני יודעת - עברתי לגור לבד בידיעה שאני לא אוכל לראות את הכלבים שלי יותר מפעם בחודש והייתי קשורה אליהם ועדיין אני לא יכולה לדמיין מה את מרגישה כי לפחות אני יודעת שמטפלים בכלבים שלי, את לא יודעת מה יעלה בגורלו של דואי ואני מצטערת אבל הוא יפה כל כך והוא נראה חכם ובטוח יאמצו אותו. אנשים עם לב כמו שלך הם נדירים - אבל בטוח מסתובבים עוד כמה [לבושים פחות טוב כנראה..] שיקחו אותו בלי להסס.

    השבמחק
  3. כל הכבוד לך על מה שאת עושה, אין הרבה אנשים היום שאכפת להם בכלל... אני מבינה שאת מתגעגעת לדואי, ושאת חושבת שאולי לא עשית מספיק, ואת זה ראיתי שכתבת שבסך הכל מסרת אותו לעוד תחנה בחיים, אבל אני בטוחה שעשית הרבה מאוד בשביל הכלבלב המתוק הזה, וסביר להניח שאם לא את, אף אחד אחר לא היה עושה את זה. ישר כוח על כל הפעילות שלך למען בע"ח!!
    (פרדי ומונה נראים פשוט אותו הדבר!!)

    השבמחק
  4. Pוסט מרגש -מזדהה לחלוטין עם אהבת כלבים,אצלנו מגדלים כלבים תמיד וכמו בני משפחה,לא מזמן נפרדנו מאושי שהיתה בת 16!!!והיום ליווינו את ארתור לטיפול 10,000 שכלל הרדמה וצחצוח שיניים ועוד חח-זה נשמע שטותי אבל חשוב,בעלי היה במתח כל היום עד שהודיעו לו שהכלב התעורר והוא שמע אותו נובח ברקע...

    כל הכבוד לך על המאמצים הזמן והאהבה ליצורים המדהימים האלה!

    השבמחק
  5. יקירתי,
    מאוד התרגשתי מהפוסט, וגם קצת התעצבתי. אני שולחת לך הרבה חיבוקים וחיזוקים.
    כל הכבוד על האומנה למונה (היא ופרדי - 2 טיפות מים!!). את עושה עבודת קודש.

    השבמחק
  6. בובה...
    הם נראים אחים טדי ומונה...מטורף...
    ודואי יהיה בסדר-מבטיחה לך!
    אני יודעת כמה זה קורע את הלב, גם אצלנו עברו ברבות השנים עשרות כלבים שהצלנו מהזנחה, התעללות ומוות, לכולם מצאנו בתים אוהבים ולמרות הכאב והבכי כל פעם מחדש-זו עדיין עבודת קודש. תהיי בטוחה בכך!
    מחבקת חזק...תהני מהאומנה...תחשבי שזו דרכך הצנועה לעשות משהו טוב-זה לא הולך ברגל!

    השבמחק
  7. תודה רבה לכן יקירות, ניחם אותי לקרוא את התגובות שלכן!

    השבמחק
  8. לובה יקרה ,אני פשוט כל כך גאה בך על מה שאת עושה עבור הקטנים המקסימים האלו ...אני רוצה שתדעי שלדברים שאת כותבת יש הד ,ואפילו שאנחנו גרות רחוק כבר ספרתי לחברות על דואי ,ולצערי הרב לא אני ולא הן יכולות לאמץ ,אבל אם היה לי כסף ,אפילו קצת ,הכלב הראשון שהייתי מאמצת היה דואי ,הוא נראה מקסים ומתוק אמיתי ובזכותך קצת הכרנו אותו .. כמובן שהגעתי אל הבלוג שלך מתוך עניין באופנה , אבל אני כל כך מאושרת שיש אנשים כמוך בעולם שאכפת להם ברמה כנה ועמוקה ומוציאים לפועל את המסירות שלהם ולא רק מדברים ,בניגוד להרבה בלוגרים אחרים . הלוואי ויהיו לך ימים קלים יותר , אני יודעת מה זה להקשר לבעל חיים ולא להיות מסוגלת לגדלו וזה קורע לב . תודה רבה לך על האהבה ורוך והחום שאת נותנת לקטנים האלו , אני מאחלת לך שאותה אהבה תחזור אלייך במיליון צורות .

    השבמחק
  9. את פשוט אישה נדירה, עם לב ענק...
    ריגש אותי הפוסט שלך, וכמי שליוותה את דואי מרחוק לכל אורך הקשר ביניכם - אני לחלוטין מבינה את מה שעבר עלייך עם מסירתו לעמותה. הלוואי ואוכל יום אחד לאמץ שוב כלב או כלבה. עדיין מתאבלת על זו שלי שהלכה מהר מידי מוקדם מידי.

    השבמחק
  10. מאמי, תודה על מי שאת! ריגשת אותי וגרמת לי לבכות בפוסט הזה! כמעט יכולתי לחוש את עצב הפרידה יחד איתך! כל הכבוד על האיכפתיות שלך! אני מבינה לליבך ואין לי ספק שהפרידה היתה קורעת לב. עם זאת, אל תשכחי שהצלת את דואי מהרחוב הקר והמנוכר בו מסתובבים ילדים ואנשים חסרי לב. אני בטוחה שהמתנדבים יתנו לו את היחס החם המגיע לו ולכל הולך על ארבע באשר הוא. אני מש מחזיקה אצבעות שימצא לו בית חם.
    תודה תודה על מי שאת. מחזקת אותך מרחוק.
    חיה

    השבמחק
  11. אוי הם מקסימים ביחד!!
    ובנפרד כמובן
    אני מקווה יחד איתך שדואי ימצא את הבית שמגיע לו ומקווה שייסורי המצפון ידעכו, עשית בשבילו כל מה שיכולת והרבה יותר ממה שהיה עושה כל אחד אחר

    השבמחק
  12. אוי הם מקסימים ביחד!!
    ובנפרד כמובן
    אני מקווה יחד איתך שדואי ימצא את הבית שמגיע לו ומקווה שייסורי המצפון ידעכו, עשית בשבילו כל מה שיכולת והרבה יותר ממה שהיה עושה כל אחד אחר

    השבמחק
  13. הם באמת כמעט תאומים. הדרך היחידה להבחין בפרדי היא בעזרת השיניים שלו שקצת בולטות וגם מונה קצת יותר "נשית". מחזיקה אצבעות שדואי ימצא משפחה אוהבת שתאמץ אותו לחיקה.

    השבמחק
  14. ריגשתן אותי כל כך..אין לי מילים
    תודה רבה!

    השבמחק
  15. הי לובה,
    הנפש שלך מדהימה ביופיה.
    עלו לי דמעות שקראתי את הכאב שלך מכול מילה שנכתבה
    שולחת לך חיבוק ענק

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top