יום שני, 14 בדצמבר 2009

הבהרה

פרסמתי אתמול פוסט על אופנה לנשים מלאות. חלק מהתגובות שקיבלתי מנשים שקראו ונהנו מהפוסט היו מעודדות וחלק מהתגובות פשוט סירבו לראות את התמונה השלמה.
בסוף הפוסט הבהרתי שמדובר בקצה הקרחון של כל מה שניתן למצוא באינטרנט בכל הנוגע למידות גדולות ולכן ביקשתי מהקוראות לא להיתפס דווקא על הקישורים שאני הפצתי אלא לעודד אותן לפתוח את הראש ולחפש בגדים שיתאימו למידות שלהן, לצרכים ולרצונות שלהן.
אני מסכימה ומבינה שהקישורים שהוצגו בפוסט לא תכליתיים עבור נשים מעל מידה 46 (נניח) אבל זה רק אמור לדרבן קוראות לחפש באינטרנט בגדים במידה הזו ומעלה.
הביקורת כלפי התמונות הלא מייצגות בחנויות הללו מובנת לי אלא שהנסיון להפנות כלפיי אצבע מאשימה בבחירת התמונות הוא ממני והלאה, ככל הידוע לי- לא אני צילמתי אותן וזה מה יש.
וזה נכון לא רק לגבי חנויות נבחרות באינטרנט אלא גם לגבי הרשתות בארץ, כי בפעם האחרונה שבדקתי- נועה תשבי היתה רזה ולמרות זאת היא מפרסמת רשת למידות גדולות.
ברורה לי גם הטענה שהמידות במזרח הרחוק לא תואמות מידות מערביות ולכן הסברתי שזה לא מתאים לכל אחת ושיש להעמיק בחיפושים.

הבלוג שלי הוא אישי, אני לא מפרסמת אותו מטעמים עיתונאיים ואיש לא מממן את הזמן שאני משקיעה באינטרנט בחיפושים אחרי קישורים ומידע שאני חושבת שעשוי לעניין את הקוראים שלי.
כבעלת בלוג אישי, אני לא מרגישה מחוייבת לקלוע לצרכים של אף אחד מלבדי ולכן אם נתקלת בפוסט עם דיעה או עם קישורים שאת לא מסכימות לגביו, זה בסדר להחליט שזה לא רלוונטי עבורך מבלי להתלהם על גבי דפי התגובות.
בין אם מדובר במשהו שלבשתי שלא מוצא חן בעיניכם, דיעה שאתם לא מסכימים איתה או קישור שלא שירת אתכם- אני מרגישה לאחרונה שהדברים שאני אומרת נלקחים בצורה יותר מדי אישית.
אני לא מרגישה שזה בסדר שאני צריכה לשחרר הבהרות או להסביר את עצמי אחרי כל דיעה שאני כותבת על דפי הבלוג.
עד לאחרונה מעולם לא קרה מצב שבו נאלצתי לסנן תגובות כי אני לא אוהבת לעשות את זה, אבל אני מותחת את הגבול בתגובות בוטות שגורמות לי להתחרט על כך שאני כותבת בפומבי.
לא יתכן מצב שבו אני כותבת פוסט על נשים מלאות- ומקבלת תגובות מנשים כועסות שהפוסט לא שירת אותן, או מצב שבו אני כותבת פוסט על כך שנמאס לי מפסטיבלי מכירות כי *לי* נמאס מהן וזו החוויה האישית שלי- וקמות בלוגריות שמבקשות הבהרה לדברים שכתבתי ומכריזות מלחמה.
לא ברור לי העניין, במיוחד לאור העובדה שאני לא כותבת דברים קיצוניים ומשתדלת תמיד לשחרר פוסטים ברוח טובה, מנקודת מבט אישית ונטולת יומרות.
זו ההבהרה האחרונה שאני משחררת לגבי מה שאני כותבת- אם מישהו מכם בוחר להוציא את דבריי מהקשרם, לקרוא את מה שאני כותבת בלי פרופורציה ראויה או לקחת בנימה אישית את מה שנכתב כאן- זה כבר עניינו.
יחי זכות הדיבור!

6 תגובות:

  1. היי, באמת שאין לי מושג למה אנשים מרגישים צורך למתוח ביקורת הורסת עלייך או על כל בלוגרית. כשזה נוגע לתגובות בבלוגים תמיד דגלתי בדעה של "אם אין לך משהו נחמד להגיד אל תגיד אותו." זה לא בהכרח נכון בחיים באופן כללי, אבל אני מרגישה מכל מיני סיבות שבמדיום הזה זה הדבר הנכון ביותר.

    השבמחק
  2. לא הגבתי לפוסט ההוא מאחר ורק עכשיו קראתי אותו. בסה"כ הפוסט מעניין ומחדש, תמיד יהיו אנשים שיהיו להם טענות. אגב אני לא חושבת שהתגובות היו בוטות כמו תגובות אחרות שראיתי בעבר כאן או בבלוגים אחרים.
    בקיצור מי שיש לו טענות, זב"שו...
    לגופו של ענין אני מסכימה עם איזה בלבול מושגים בין המידות האסייתיות לבין המידות האירופאיות/אמריקאיות (עוד יותר גדולות).
    אני למשל, נראית פחות או יותר כמוך מבחינת הפרופורציות, אבל מעין רפליקה מוגדלת - גובה 1.76. כתבת שאת לובשת M, אני סביב ה- L-XL. כך שאני למעשה נכנסת לתחום המידות הגדולות ללא הצדקה לשינוי פרופורציות הבגד (עם זארה/מנגו ופירמות ישראליות לא תהיה בעיה, עם האסייתיים אני חוששת שאין לי בכלל מה לחפש). מצד שני כמובן שמי שהיא ממש מלאה ומעלה, מומלץ לחשוב על פרופורציות בגד אחרות ובפרט אם רוצים גם שהבגד יחמיא. מסכימה איתך במאה אחוז ש"מראה חנה לסלאו" הוא הדבר האחרון שמתאים למבנה גוף כזה. דווקא ב"מה שנחוץ לרווק" עשו עבודת סטיילינג לא רעה בכלל איתה.

    השבמחק
  3. אין לי מה להוסיף לתגובות הללו. אז שולחת X (חיבוק) גדול.

    השבמחק
  4. תודה רבה לכולכם, אני מעריכה את זה מאוד.
    באמת.

    השבמחק
  5. אהובתי, עד כמה אצילית ההבהרה, אף יותר מהפוסט עצמו! למי שאין חיים מחוץ לבלוגספירה, שיגיב כפי שימצא לנכון - יש רק לרחם עליו. אל תקחי ללב, זה לא אישי נגדך, הם היו עושים את זה לכל אחד. את מהממת וזה מה שחשוב!

    האנונימית שלך (ששבה מניו יורק)

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top