יום חמישי, 17 בדצמבר 2009

העתק או פרשנות?

כן, קראתי את הכתבה..לא, אין לי כוונה להתפלסף על זה עוד מעבר למה שכבר נכתב.
בעוד שבעיתונאות כל האמצעים כשרים כדי להשיג סקופ או כדי לנסות לעורר קונצנזוס- אני בלוגרית, ואני בלוגרית אופנה שנמצאת עמוק בתוך כל זה.
ככל הידוע לי איש לא מינה אותי לאוטוריטה בתחום האופנה וכנראה שגם איש לא יכתיר את הבלוג שלי כבלוג השנה ולכן אני לא מרגישה שיש לי זכות להשתתף ולהעביר ביקורת על הבלוגספירה או לטנף בלוגים אחרים בין אם אני אוהבת אותם ובין אם לא.
מה גם, שאני לא מסכימה באופן מוחלט עם מה שנכתב בכתבה שמתנגדת לבלוגריות, אבל זה כנראה מובן מאליו כי אני לא אובייקטיבית בנושא ואם הייתי מסכימה- כנראה שהיה בזה מן הפרדוקסליות, לא?
הרי אף אמא לא שונאת את הילד שלה.

זו כבר פסקה מעבר למה שתכננתי לכתוב, ואני מסכימה עם ספי שקבעה שלדון על הנושא הזה הוא בזבוז אנרגיה אז לענייננו: הבאתי לכם לא פעם דוגמאות לפרשנויות שניתן למצוא באינטרנט לפריטי מעצבים.
בעוד שבאיביי מחקים ועושים רפליקות בלי בושה לכל נעלי המעצבים מבלי שאיש ידע הרי אלו הרשתות המסחריות שבד"כ חוטפות את האש על פרשנות בוטה מדי.
איש אינו יודע בדיוק להעמיד את הקו מתי פרשנות היא מחמיאה ומתי פרשנות היא בוטה מדי: אין ספק שזה לא בסדר כשחנויות באיביי מנסות למכור מגפיים של "לובוטין" שדומות למקור ואף מתהדרות בסוליה האדומה המפורסמת של המעצב ובשמו שחתום על הסוליה ועל הקופסא, אך כשמדובר בדוגמאות פחות מוקצנות קשה לדעת מה תקין ומה לא תקין.

כך למשל מגפוני הפיפ טואו של אלכסנדר מקווין קיבלו פרשנות דומה מדי מצד סטיב מאדן למשל שאוימו בתביעה בזמן שבאיביי שורצים אינספור חיקויים המחקים את המגפון המפורסם אחד לאחד מבלי שאיש ינסה לפגוע בהם.
הרי זו לא בעיה גדולה להקיש מילות חיפוש מתאימות ולמצוא את כל אותם חיקויים ברשת, הם בהחלט לא מנסים להיות חבויים אך נדמה כי רשתות מסחריות כמו אלדו, סטיב מאדן וזארה הן מטרות קלות הרבה יותר.
קשה לי להגיד אם זה בסדר או לא כי גם בנושא הזה אני די משוחדת ובתור אחת ששייכת לסקאלה הפחות מבוססת של החברה אני יכולה לומר בבטחה שאני נהנית לרכוש פריטים המזכירים את בגדי המעצבים עליהם אני מריירת במהלך שבועות האופנה- בזול.
אולי הנפש האומנותית שלי היתה אומרת אחרת אבל בכל מקרה אין לי אפשרות לכלכל גם אותה כך שהיא נותרת אילמת בזמן שאני מהלכת לי במגפי הכאילו אלכסנדר מקווין שלי.

אלדו הוציאו לאחרונה נעל המזכירה באופן מפתיע את סנדל הניטים של ג'יבנשי. קשה לי לנבא האם גם אלדו יסתבכו בשל הפרשנות הזו אבל לכל הפחות מעניין לראות כמה מעט מחשבה יצירתית עומדת מאחורי חברות הענק הללו בזמן שמעצבי העל לא מפסיקים להפתיע ולהלהיב אותנו. אמנם מדובר בהשוואה לא הוגנת, אני מסכימה אבל זה בהחלט לא פוטר את החברות הללו מחובתן לספק לנו נעליים שהן לא חיקוי מובהק.


11 תגובות:

  1. עולם הבלוגספירה כמרקחה ואני אפילו לא ידעתי. ככה זה כשעובדים גם בחנוכה. בגלל מה שכתבת בתחילת הפוסט שלך, הלכתי וקראתי גם את הכתבה ב-ynet וגם את התגובות של חלק מהבלוגריות ועכשיו אני בעניינים. אני בצד של ספי יותר מאשר בצד של קלבה, אגב.

    השבמחק
  2. אה, כן ובקשר לנעליים - אין לי בעיה עם חיקויים ושיקפצו לנו כל העיתונאיות. לרוב הגדול של הנשים - והבלוגריות - בישראל ובעולם אין דרך אחרת להניח את ידיהן על דברים כל-כך יפים. מה לעשות שאנחנו לא יורשות של מיליונים ונאלצות לקנות תחליפים זולים יותר בזארה או באלדו או בכל אחת מהרשתות הממוסחרות.

    השבמחק
  3. ושתי, זה לא מפתיע, you are my kind of people
    :)

    השבמחק
  4. מי בכלל רוצה להיות עיותנאי אופנה. הם מרוויחים בארץ כל כך כמעט ועובדים כל כך קשה...
    ולעניין החיקויים - אני הכי בעד כל חיקוי אפשרי, ולמרות שלכישרון אין מחיר וזה שאפשר לגנוב את היצירה ולשלם כל כך מעט, זה מעציב אבל אז מה.
    גם בשביל לקנות נעליים בזארה או אלדו צריך לעבוד קשה...

    השבמחק
  5. אני כנראה חיה באובליביה. על איזו כתבה מדובר?

    השבמחק
  6. זה רק כי ישנת עד 14:30 :)
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3819705,00.html

    השבמחק
  7. אני מודה, ישנתי כמו בול עץ. ולראיה, אני ארה בשתים וחצי בלילה. לא טוב בכלל.

    קראתי את הכתבה, ואת הטוקבקים, ואת הכתבה השניה שעונה לה. לא יודעת, חוץ מהטענה הדבילית שהבלוגריות הן לא עיתונאיות (ממתי בלוגרים צריכים להיות כותבים מקצועיים? הלא זה חלק גדול מהחן והענין בבלוגים) אני מסכימה עם רב מה שנאמר שם. את רב בלוגי האופנה המקומיים שהתחלתי לעקוב אחריהם באדיקות נטשתי משעמום או אפילו עצבים. רובם הגדול אנמי, חוזר על עצמו, לא מקורי (ולפעמים פשוט מעתיק מבלוגים אחרים), וודאי שלא נותן השראה או "סוכריות לעינים". והכי מעצבן אותי - רובן מצטלמות במין הבעת יסורים כזאתי שבא לי לצרוח. למה לא תחייכו קצת? או תעסקו באינטראקציה אנושית כלשהי? או משהו שיגרום לי לראות תמונה שלכן ולהגיד "וואו, הייתי רוצה שהיא תהיה חברה שלי"? מהבחינה הזאת, את די מתבלטת כי מעולם לא ראיתי אצלך צילום שגרם לי לחשוב שהייתי רוצה שתאכלי איזה כריך מדי פעם או לעשות לך קולות של חתול מאחורי המצלמה כדי שתחייכי קצת.

    מי כותבת בעברית בלוג שמתקרב אפילו לג'ק וג'יל והסרטוריאליסט בארץ הזאת, חוץ מיעל סלומה שגם היא, לצערי, מתחילה לשחזר את עצמה לאחרונה (למרות הצילומים היפים מירושלים)?

    השבמחק
  8. שרונה- אני חושבת שהיה קצת בלבול וטשטוש בהגדרות של מי זה בלוגר ומי זה עיתונאי בכתבה הזו ולכן הביקורת על מהות הבלוגים היתה די אווילית בעיניי.
    לכולנו יש ביקורת כלפי בלוגים אחרים, ולנו אכפת במיוחד כי אנחנו בלוגרים. רק שאני חושבת שבתור בלוגרים אנחנו לא אמורים למהר להסכים עם כל מה שטל כתבה ובכך להבדיל את עצמנו מיתר הבלוגים ולקבוע שאנחנו עדיפים יותר מכל השאר כי..נו באמת?
    אני חושבת שיש מעט מקום לאינטרקציה או להבעות מחייכות כשאת מתלבשת ומצטלמת כדי להתלבש ולהצטלם. אני מתלבשת ומצטלמת תוך כדי שאני חיה את החיים, גם אם הם לא מרטיטים במיוחד, הם בהחלט מעוררים חיוך (לא שאני חייכנית גדולה)..אז זה אחרת.

    השבמחק
  9. בקשר לכתיבה עיתונאית או לא - אני מסכימה איתך לגמרי.

    בקשר לצילומים - יש את הקורא ויש את הכותב. אנשים כותבים בלוגי אופנה מכל מיני סיבות - כדי לקדם מכירות של עצמם, כדי להחשף למתנות מיחצנים, כדי שיכירו אותם ויבקשו מהם לכתוב תמורת כסף, כי הם חיים אופנה, כי הם אוהבים להצטלם ולהחשף - יש המון סיבות שונות ומשונות. לי משנה בתור קוראת, רק דבר אחד - אם הבלוג יפה או לא. במקום שני - אם הוא נותן לי השראה או איזה ערך מוסף. מאחר ועיתוני אופנה יקרים להחריד בארץ, הבלוגים הם האלטרנטיבה החינמית שלי ואני מצפה מהם לתת לי מה שביקור באתר של אל נותן לי - הזלת ריר חסרת מעצורים בשילוב משחקי "לו הייתי רוטשילד" מסוגים שונים.

    נראה לי שהרבה מבלוגריות האופנה המקומיות מצטלמות בבגדים שהן לא באמת לובשות. זה שהן מצלמות את עצמן לובשות אותם בגנים ונמלים רק מאשש את החשד הזה. יעל סלומה מצלמת אנשים ברחוב, והם אמיתיים ולכן גם נראים ברובם הרבה יותר נגישים ונעימים מהבלוגריות שמצלמות את עצמן באופן קבוע. אחת מהבלוגריות היותר ידועות בארץ הראתה לפני כמה ימים צילומים ישנים שלה. היא נראית בהם כמעט אותו דבר, רק שאז היא חייכה ונראתה מתוקה בכל התמונות והיום היא מצטלמת עם הבעה מיוסרת. אני לא יכולה שלא לתהות למה היא חושבת שזה הופך אותה ליפה יותר או "כותבת רצינית" יותר. אני לא מצפה מכולם שיחייכו כמו מפגרים למצלמה תמיד, אבל מבחינתי חיוך מלאכותי גדול מגוחך בדיוק כמו פרצוף רציני מלאכותי גדול. למעשה, זה מגוחך הרבה יותר - כי זה מלא תחושה של חשיבות עצמית מנופחת.

    חוץ מזה, אני אוהבת לראות בגדים יפים ומגוונים, ורב הבלוגים פה לא נותנים את זה.

    השבמחק
  10. בכל מקרה, אני מעריכה אותך שאת מסוגלת לנהל דיון רגוע בנושא, במקום להשתולל ולתקוף כמו טוקבקיסטיות שראיתי שווינט וטוויטר. זה פשוט מגוחך ההתלהמות הזאת, משני הצדדים.

    ועוד דבר ששכחתי - גל הכתבות על "בלוגריות אופנה מככבות בהפקות אופנה" שראינו בכל עיתון בחודשים האחרונים ממש עבר את הגבול לטעמי. זה רק מראה איזה חלק משמעותי יש לאגו של הבלוגר\ית בתהליך הכתיבה שלו.

    (כמובן שגם האגו שלי מת על הבלוג שלי, שיהיה ברור).

    השבמחק
  11. אני חושבת שבלוגים אמורים לתעד חיים אמיתיים של אנשים אמיתיים בין אם זה בהיבט של "קמתי, צחצחתי שיניים, אכלתי שקשוקה" או "קמתי, לבשתי X, נעלתי Y, יצאתי החוצה" ולכן אני מסכימה איתך שאם בלוגרית מופיעה בבגדים שהיא לא באמת לובשת במציאות, זה נותן קצת תחושה של פיקציה.
    מה גם, שזה קצת עצוב שאין לנו מושג איך הן ביום יום כי זה הופך אותן לבלתי מושגות והן לא אמורות להיות כאלה עפ"י הגדרה.

    בנוגע להפקות אופנה- אין ספק שזו טפיחה עצומה על השכם (סבתא שלי מראה לשכנים עד היום את החצי אייטם שקיבלתי ב'את') אבל זה בעיקר נובע מטרנד חולף שעיתונאיות האופנה גילו ומשוכנעות שמדובר בשוס.

    ואין לי סיבה להשתולל, ראיתי כמוך את ההתלהמות של שני הצדדים רק שאין לי סיבה להיפגע לא מהכתבת אופנה ולא מהבלוגריות שצידדו בה כי דעתן לא באמת חשובה לי.
    ואני זו שלוקחת תמיד הכל ללב, אז כנראה שזה באמת לא הצליח לגעת לי במיתרים רגישים.

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top