יום שלישי, 22 בדצמבר 2009

תנו לי!

שכחתי לספר לכם שנבלע לי אתמול הכרטיס אשראי לראשונה בחיי. זו היתה אמורה להיות המשיכה הראשונה שלי בכרטיס החדש, שקיבלתי לידיי רק לאחרונה אחרי שאת האחרון איבדתי לפני כחודשיים. הייתי אמורה למשוך כסף כדי לשלם על חיסון הכלבת של פרדי שדחינו כי הייתי מובטלת. ניגשתי לסניף של בנק איגוד, דמיינתי את הסרת הלוט ואת השטיח האדום החגיגיים שיצפו לי כשאחזיק לראשונה מזה חודשים שטרות שאני הרווחתי והנה- הכרטיס נבלע!
סתם כך, בלי שום סיבה רציונלית והצדקה הגיונית.
התקשרתי לבנק ונמסר לי שאוכל להשיב אליי את הכרטיס רק בעוד שבועיים. נהדר, חשבתי לעצמי. עד שכבר התכוונתי לחזור לחיים העצמאיים הרגילים שלי, אצטרך להמתין עוד שבועיים תמימים עד שאקבל את כרטיס האשראי אליי חזרה.
למה אני לא פונה לסניף הבנק שלי בצעקות, אתם שואלים? כי אני יודעת מהו מעמדי בבנק הזה וכלקוחה סוג ב' אני יודעת שאיש לא יטרח להקשיב לי, אז מה הטעם?
מאז שהוטלו עליי סנקציות לפני כשבעה חודשים, הפכתי מעין לקוחה על תנאי ומאז כל פעם שאני ניגשת לבנק לצורך ביצוע בפעולות, אני נתקלת במבט שיפוטי כזה, מהסוג שאני יכולה להישבע שאני שומעת מצקצק לעברי "לא הספיק לך?". פלא שלא הצמידו לי קצין מבחן, עבריינית אשראי שכמוני.
פעם חייתי לפי המנטרה הספק מלגלגת וספק רצינית לחלוטין, שמינוס הוא דרכו של הבנק לשלוח לך חיבוק אוהב ולומר לך " זה בסדר, קחי על חשבוני!".
אמנם בלב ידעתי שזו שטות גמורה אבל בכל זאת התנהגתי הפוך לרציונל ושקעתי במינוסים עצומים כל פעם. לאן הכסף הזה הלך? אוכל- חלקו אוכל ממשי (כלומר ג'אנק פוד) וחלקו נועד להשביע את הארון המכובד שלי.
קשים הם חייה של זו שהתנהלה ללא שום מצפון כלכלי.
זה לא שעכשיו אני יכולה לאמץ לחיקי את קופת דן חסכן, אבל אני די מתגאה בעובדה שאפילו בתקופות שבהן הייתי מובטלת נמנעתי מלהיכנס שוב לחור השחור שקוראים לו מינוס.

אם אנחנו כבר בטון של איפוק עצמי, הנה כמה פריטים בלתי ניתנים להשגה שאני חושקת בהם מאוד:

שמלת קוקטייל מתוקה מתוקה של מארק ג'ייקובס ב-2,339 ליש"ט.

ג'קט התחרה של סטלה מקרטני נראה לאחרונה על כל סלבריטאית כולל על סטלה עצמה, אבל מ'כפת לי? כשפנטזים הכל מותר. 2,305 ליש"ט והוא שלכם.

שכמיית ניטים של Bess ב-852 ליש"ט בלבד!

את האאוטפיט הזה אני רוצה במלואו (הדרישות, הדרישות)- שמלה של דרק לאם, ג'קט של סטלה מקרטני, קלאץ' של מיו מיו ונעלי הכלוב החלומיות של לובוטין.

כשראיתי את השמלה הזו החסרתי פעימה. השמלה היא של דיאן וון פורסטנברג (שטבועה אצלי בזכרון כמעצבת שמרנית יחסית, משום מה) ב-534 ליש"ט.

שורט ג'ינס של טאקון ב-839 ליש"ט.

ג'קט עור בצבע חול של Vince ב-752 ליש"ט.

הו, כמה שזה מתוק! הפסים המפורסמים של סוניה ריקל ב-147 ליש"ט.

קרדיגן מנומר, גם הוא של סוניה ריקל ב-226 ליש"ט.


כן, גם את שני אלה אני רוצה בשלמותם.
ואחרון חביב-
סנדלים עם טוויסט, של ברברי. ב-204 ליש"ט.
התמונות נלקחו מכאן

9 תגובות:

  1. אוי מותק....כמה שאני מבינה אותך-גם אנחנו לקוחות סוג ב' מזה כחצי שנה...והאמת?
    קשה!!! קשה!!! מאד מלמד לקח! אבל קשה לתאבת שופינג ופאשן שכמותי...
    נו-שויין...כל מה שנותר הוא לייב על מר גורלנו!
    בו-הו!!!זן

    השבמחק
  2. בחירות משובחות, אחת-אחת! הכי אהבתי את ז'אקט התחרה של סטלה. בקשר לכרטיס - צריך לגזור את הדברים האלה. הם סתם מתכון לאסון.

    השבמחק
  3. סנקציות?נראה לי שאני אתחיל לענות לטלפונים החסויים מהבנק.

    השבמחק
  4. אני עד היום לא עונה לטלפונים ממספרים חסויים, אבל זה בגלל פרנויות מתקופת הצבא, לא בגלל הבנק. הבנק היקר לא טרח לחפש אותי בטלפון ולהגיד לי שאני חיה כמו מיליונרית אבל מרוויחה כמו פועלת. רק כנכנסתי לסעיף עם הבעת העגל שלי ותהיתי בתמימות איך יתכן שאני במינוס כל כך גדול? ו"אז מה שבזבזתי בלי הגבלה ולא טרחתי לבדוק מה מצב החשבון?" רק אז נלקחתי לחדר מנהל הסניף שאף אחד לא רוצה להגיע לשם וקיבלתי הרצאות על כך שצריך להפסיק לבזבז.
    גם הסנקציות לא איחרו לבוא.

    השבמחק
  5. לגבי כרטיס האשראי- הרבה פעמים הם מוציאים כרטיסים לא תקינים ואז הם אוטומטית נבלעים. לי זה קרה פעמיים ברציפות, אחרי שנבלע החדש והזמנתי עוד אחד חדש שגם כן נבלע P.:

    השבמחק
  6. יקירתי, אמנם למדת בדרך הקשה, אבל טוב עכשיו (כשאת צעירה) מאשר מאוחר יותר (משפחה ומשכנתא).
    הבגדים מהממים, ואת הקרדיגן המנומר אני פשוט חייבת!

    השבמחק
  7. ממתי דיאן וון פירסטנברג שמרנית?!
    הסנדלים - סוף הדרך.

    השבמחק
  8. כמעט בכיתי בגלל הפוסט6 הזה
    גם תזכורת למצב הכלכלי וגם דברים שלעולם לא אוכל להרשות לעצמי...

    השבמחק
  9. היי, לא התכוונתי להעציב אותך :( נט א-פורטר ארורים.

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top