יום ראשון, 20 בדצמבר 2009

השנה שלי בתמונות

יש משהו בסיום השנה, בסיום העשור שמעורר בכולנו הרגשה נוסטלגית וצורך לסכם את מה שהיה.
מי שמכיר אותי בוודאי יודע שאני בכלל מעריצה גדולה של סיכומים אז סוף השנה הוא למעשה רק תירוץ בשבילי להסתכל לאחור ולנסות להיאחז במה שעומד להסתיים.
נשאר רק ללחוץ פליי על השיר הזה (אי אפשר לסכם שנה בלי מנגינה סנטמנטלית ברקע!) ומתחילים.



חורף 2009: השנה נפתחה בטונים צורמים- במלחמה ליתר דיוק. הייתי אז נציגת שירות לקוחות אומללה בסלקום וגרנו במעונות של נתן (משום מה, לא יצא לי מעולם לכתוב את שמו בבלוג ואז זה פשוט הפך להרגל) בחיפה.
הייתי בפאניקה, פרט למלחמת המפרץ (וזה לא שהיו לי זכרונות מהתקופה הזו), לא ידעתי עד אז מלחמה מה היא. ההישארות בחיפה ובסלקום בזמן שעל העיר שלי ירו טילים היתה טראומתית יותר מאשר ההימצאות בשדה הקרב וכך, בזמן שכולם אספו את חפציהם ונסו מהעיר- אני נסעתי לי שמחה ומאושרת לאשדוד, תוך שסיכמתי עם נהגי המוניות שהסיעו אותי מה אנחנו עושים במקרה של אזעקה ועמוק בלב אפילו הודיתי שאני קצת נהנית מהאקשן.
אחרי שתכננו את חיינו בפירוט בחיפה הבנתי שמקומי לא שם וכשנתן סיים את לימודיו הבנו שאין טעם להמשיך לגור שם. התקבלתי ללימודים באוניברסיטת ת"א, מסרתי את התפטרותי לסלקום ועזבתי את החיים הסטודנטיאליים הנהדרים מבלי שבאמת הייתי סטודנית.
כמובן שלא יכולתי להיפרד מחיפה בלי שופינג סיום גדול בגרנד קניון.
גרנד קניון, אם אתה קורא את זה, אני מתגעגעת אלייך עד היום.

(קשים הם חיי הסטודנט וגם של הסטודנט בכאילו)

(רואים את הבעת המרמור?)


(הנופים, הנופים..אין עוד דברים כאלה)


(התמונה שלמעלה- שופינג אחרון בגרנד קניון ויום כיף עם בובה בקריון)

(חוגגים את ההתקבלות שלי לתואר)

אביב 2009- חזרנו לאשדוד לתקופה מאוד מורכבת וקשה מבחינתי. שוב עברנו עיר, שוב מתחילים מאפס, שוב אני בפרשת דרכים. בסוף מרץ 2009 נתן חזר לשירות לאחר שסיים את התואר שלו, באופן אירוני הוא שובץ בדיוק באותה מפקדה קטנה של חיל הים שבה אני שירתתי.
גרנו בתקופה הזו בבית של אמו והחיים לא היו פיקניק: הראיונות היו הזויים (מי אמר מראיין שנראה כמו אלביס עם מאגר שאלות על ויברטור ולא קיבל?) וגם ההיבטים האחרים בחיים לא תרמו להרגשה המדכאת.
באותה תקופה הבנתי גם שאין לי את המשאבים לנהל חיים נורמטיביים ולממן לימודים בהתאם ולכן כל הארוחה המושקעת של מאמא ירדה לטמיון ואת הלימודים נאלצתי לדחות.
באפריל החיים התחילו להאיר קצת פנים ומצאתי עבודה כמנהלת תיקי לקוחות. אמנם לא יכולתי לדעת מה עתיד לבוא אבל באותה תקופה לפחות היה נדמה שהכל מתחיל להסתדר על הצד הטוב ביותר.
קצת לפני שמצאתי את העבודה הזו, נסענו לחופשה נפלאה בזכרון יעקב כדי לחגוג את יום הולדתי ה-21.


(ככה החייל הנפלא שלי נראה במדים לבנים..גאוות החיל)


החופשה המקסימה שלנו בזכרון.

(חוגגים לי יום הולדת בעבודה, בימים יפים שבהם לא היו כמעט רהיטים וגם ג.מ היתה רק בגדר נבואה שחורה)

קיץ 2009- אחרי חודשיים שבהם התנחלנו בבית של אמו של נתן, החלטנו לצאת להתחלה חדשה ושכרנו דירה בצפון העיר. השקענו מאמצים רבים בנסיון להעניק לדירה, בת ה-50 שנה מראה סביר יותר מהקטסטרופה שמצאנו כאן והיה נדמה שכולם נרתמים למאמץ כדי לעזור לנו.
אז על השכונה כבר הספקתי להתלונן לא פעם, אבל האמת היא שהבית שלנו מקסים ומרווח, אנחנו גרים חמש דקות הליכה מהים ומהשוק וסמוכים מספיק ליציאה מהעיר אם בא לנו להיפלט לעיר אחרת מדי פעם.
אין ספק שהחיים לבד רק הטיבו איתנו.
קיץ 2009 גם סימן שנה מאז השחרור שלי מצה"ל.
היה זה סוף הקיץ כשחוויתי מפלה קשה ובגלל מכלול של סיבות לא הוגנות ולא הוגנות אף יותר פוטרתי ואז גיליתי שהחיים מתחילים רק כשחותמים אבטלה.
חודש לפני שפוטרתי, הכנסתי לחיים שלי גור קטן (ערב לפני יום השנה לפטירתו של אביו של נתן), ששקל אז כנראה כמה מאות גרמים בודדים ולמרות זאת הצליח להיכנס לי ללב ולהפוך לי את החיים. רק מי שמכיר אותי באמת יודע עד כמה אני משוגעת על הצימוק הקטן שגידלתי מגיל שבועיים.


(חנוכת הבית שלנו)

(מסמך אנושי מזעזע- כך נראיתי בתור חיילת)


(קבלו את פרדי לעולם!)

(וקבלו אותי מתרגלת את פוזת ה"יש לך שקל?" בערב הפיטורין שלי)

סתיו 2009- אמנם את התקופה הזו אתם כבר בוודאי מכירים בע"פ אבל למקרה שבכל זאת שכחתם: זו התקופה שבה החלטתי לעשות משהו משמעותי עם התקופה שלי בבית ובזכותו של פרדי הכרתי בעלי חיים נפלאים שרק רוצים שיאהבו אותם ושמתי לי מעין מטרה לא רשמית לנסות לעזור להם.
וזו התקופה שבה חזרתי שוב למעגל העבודה, עדיין עם חששות ופחדים, אבל לפחות גם עם תלוש משכורת ביד.
אפילו לבשל למדתי. שוק.

(הביטו וראו- מדובר בנס!)

(בשביל מה יש חברים?)

אני לא יכולה לסכם את השנה הזו בלי להזכיר את הבלוג הזה, שהתחלתי להתעסק בו בשקט אי שם בסוף מאי 2009 ולאט לאט הוא הפך יותר ויותר משמעותי לי.
פתאום הגיעו גם הקוראים, ואז אפילו התחילו להופיע הזמנות לאירועים וגם התחלתי לעבוד ככתבת בנענע, אבל הכי חשוב? זכיתי להכיר כמה אנשים שחצו את גבולות הבלוג ונחתו לי ישר לחיים האמיתיים וללב.
שרון, יוד ואפילו המגיבה האנונימית היקרה שלי, תודה על הכל.



השנה הזו היתה שנת העצמאות שלי, במובנים רבים. אם אני מסתכלת לאחור אני גם יכולה להעיד כי זו היתה השנה הכי רגועה ויציבה שחוויתי בשנים האחרונות, למרות שבדיעבד החלפתי שלוש מקומות עבודה.
האם זה מעיד על השנים הקודמות שלי שהיו סוערות באופן משמעותי או האם זה מעיד על כך שלא העבודה היא זו שמגדירה את חיינו? כנראה ששילוב של הנסיבות יחד.
שנת 2010 היא השנה שבה ימלאו לי 22, ואמנם הגיל הכרונולוגי שלי לא מצליח להדביק בינתיים את השנים שחוויתי מבחינה רגשית ומנטאלית- אני בטוחה שגם זה יקרה בהמשך.
אני מסכמת את השנה בחיוך ומקווה שגם השנה הבאה תהיה מוצלחת.
אני מודה לכם שלקחתם חלק בשנה הזו שלי ואשמח אם תמשיכו ללוות אותי גם הלאה.


אז לחיי שנה הבאה? או שעדיין מוקדם מדי?

10 תגובות:

  1. אני ממש אהבתי את התספורת שהייתה לך, בתמונות מהגראנד קניון אם אני לא טועה, דירוג מושלם!!

    השבמחק
  2. איזה רעיון מקסים לפוסט, לובה!
    השנה שלי גם הייתה רוויה, אך מהירה במיוחד
    חורף- שנה עם בן, צימר, קניית רכב (באשדוד!!)
    אביב- יום הולדת 23, הגשת תביעה נגד נוכלים שהפעילו תרגיל עוקץ בישראל שפגע במאות מתרגמים
    קיץ- תקופת מבחנים, האחיין שלי, איתי, נולד, נסעתי לחודשיים לניו יורק ודרום אמריקה
    סתיו- תחילת שנה ב' באוניברסיטה, אימוץ פרופסורית בננה


    הממממ- אולי גם אני אעשה פוסט כזה???

    השבמחק
  3. את מקסימה.
    אני מאחלת לך שנה נפלאה והמון המון בהצלחה בהכל - מגיע לך.

    השבמחק
  4. מרינה- הרבה אנשים אהבו את התספורת הזו, אמנם הדירוג היה חמוד אבל היו שם גם פסים (לראשונה בחיי!) ולזה ממש לא הייתי חוזרת.
    דנה- נשמע שגם לך הייתה שנה עמוסה..אני בעד, אבל אני משוחדת- אני מתה על סיכומים כאלה..תהי בטוחה שאקרא את שלך בשקיקה.
    רחלי- תודה יקירתי, מאחלת לך הכל בחזרה :)

    השבמחק
  5. אכן ניראה כאילו עברת הרבה השנה, אבל זהל טובה. שינויים מוסיפים דינמיות לחיים המשעממים. בהצחה גם בשנה הבאה! (למרות שעוד קצת מוקדם מדי :). 

    השבמחק
  6. את רק זוכרת שהמלחמה היתה ביולי 2006, לא 2009, נכון ?:-D

    (אגב, אני הייתי בכירה באותו המוקד ממש..אני שמחה לראות ששום דבר לא השתנה בשרל"ק סלקום :-))

    השבמחק
  7. ככל הידוע לי מלחמת עופרת יצוקה התנהלה בסוף 2008- תחילת 2009.
    הייתי שם, so I should know :)

    השבמחק
  8. איזה פוסט מקסים!
    כמה עוברים בשנה אחת לא יאומן :)
    נראה לי אני גם אסכם את שלי באיזה פוסטון בשבוע הבא...
    נהניתי לקרוא :)

    השבמחק
  9. רגע רגע רגע...
    בואי נעשה סדר...
    כשאת אומרת "טילים על העיר שלי" התכוונת לאשדוד או חיפה?:-D
    כי אני הבנתי שדיברת על חיפה (וזה התחבר לי מצויים לטיל שנפל במבנה שבתחילת המושבה הגרמנית....)

    אז אם דיברת על אשדוד, התנצלותי:
    אני דיברתי על המלחמה האחרת עם הטילים מעל הבית שלי :-D
    (שלא נדע...)

    השבמחק
  10. החיים שלי סבוכים: מעולם לא הצלחתי להתייחס לחיפה בתור העיר שלי, לכן גם כשגרתי בחיפה התייחסתי ל'עיר שלי' בתור אשדוד
    מבולבלת? גם אנחנו.

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top