יום ראשון, 22 בנובמבר 2009

ימים של נחמה

החלטתי להיות פחות לחוצה ומודאגת מאשר בד"כ והפעם לא השכמתי מוקדם כדי להתייצב לפתיחת הדלתות של לשכת התעסוקה.
להיפך, הגעתי אפילו לקראת שעות הסגירה, בעיקר כי שמעתי שמועות סוררות מחוץ לדלת פעם אחרונה שחיכיתי בתור נוראי על כך שמי שמגיע בשעות מאוחרות יותר, נכנס ויוצא תוך רגע.
מסתבר שהשמועות היו נכונות וכך מתור קלסטרופובי ומייגע זו הפכה לחוויה קלילה ובלתי מורגשת.
בדרך חזרה הביתה קיבלתי הודעת אסאמאס המבשרת לי את מצב חשבון הבנק שלי. כבר הכנתי הבעה מודאגת ומקומטת על הפנים לנוכח המספר הלא סימפטי והמינוס שקודם לו שהייתי אמורה לקבל בתוכן ההודעה אלא שפתאום גיליתי שאני במאזן חיובי.
"Say what??" עבר לי בראש ואז נפל לי האסימון- קיבלתי סוף סוף את דמי האבטלה שלהם חיכיתי חודשיים וחצי.
בחודש האחרון, כשהתלוננתי על כך שאזלו חסכונותיי ואין לי עוד איך לשלם חשבונות, היו כמה שניסו לנחם אותי והסבירו לי שככה זו זוגיות ושהקלישאה "לטוב ולרע" היא באמת נכונה.
אני חלילה לא מפקפקת בקלישאה הזו, הרי היא הוכיחה את עצמה יותר מפעם אחת אלא שבכל זאת קיוויתי לחלוק את הטוב עם בן הזוג ולא להפיל את הרע על עוד אדם מלבדי.
חוסר היכולת שלי לשלם חשבונות גרמה לי להרגיש קטנה בצורה שקשה לי לתאר לכם, ולא יעזרו גם כל העקבים, הסטילטוז והפלטפורמות בעולם כדי לרומם אותי משם.
אני מרגישה כאילו ירדה לי אבן מהלב.

הנושא החדש שמטריד את מנוחתי בימים כתיקונם היא מודעה לא סימפטית שנתקלתי בה הבוקר בחדר המדרגות הנשאה עליה ציור של גולגולת ועצמות. לא מדובר בקמפיין האחרון של אלכסנדר מקווין כי אם הידיעה שהבוקר ריססו את השכונה שלי ברעל עכברים.
ואני אומרת- בשביל מה יש לנו פיצוץ אוכלוסין של חתולי רחוב אם לא כדי שישחקו 'טום וג'רי' עם העכברים הקטנים?
העובדה שהשכונה מרוססת כרגע ברעל מטרידה אותי משתי סיבות- אני דואגת לכלבים המשוטטים בשכונה, שכרגע הרעל הפך את משימת ההישרדות שלהם לקשה עוד יותר ואני דואגת כמובן לבייבי הפרטי שלי, שעדיין נמצא עמוק בשלב האוראלי (והמעצבן) של חייו ומקפיד ללעוס כל דבר הנקרא בדרכו.
כאילו שאני לא אמא פולניה מספיק, מהסוג שנלחצת כל פעם כשהכלב/ילד שלה מתרחק מטווח הראייה שלה, הרי שהפעם יש לי סיבה ממשית לדאוג לגביה.
הזכרתי כבר מספיק פעמים כמה אני שונאת את השכונה שבה אני גרה?



אמא שלי באה לבקר אותי היום, שוב עם ג'אנק פוד באמתחתה. אני ממש אוהבת את המפגשים האלה שלנו בצהריים, דבר שכלל לא התאפשר לי כשעבדתי. אמנם את מינון הג'אנק פוד ניאלץ להוריד בקרוב, גם כי זה נטל כלכלי לא רציונלי וגם כי אפילו למטבוליזם שלי, ממרומי 21 שנותיו הצעירות, בוודאי יש גבולות שבהם הוא כבר יסמן לי ש-enough is enough.
מי יודע, אולי יום אחד אפסיק להיות טיפשה ואטעם מהבישולים שאני מכינה. הבן זוג מעיד שהם בכלל לא רעים, עד אז אמשיך להודות לאלוהים שברא את טבעול (או משהו כזה).



התחדשתי לאחרונה בלק מסדרת ה-Suede של OPI (מחיקת הלק הקודם על כל נצנציו לקחה לי כחצי שעה, חטפתי כאב ראש מרוב שאיפת אדי מסיר לק במשך פרק זמן כל כך ממושך).
כשמרחתי אותו לראשונה, לא ראיתי כלל הבדל בינו לבין הלק שנעלולה הביאה לי במתנה והתאכזבתי. כעבור כמה שניות הוא קיבל טקסטורת מאט מרוכזת ומעניינת מאוד ואני מרוצה מהתוצאה. החסרון הבולט היחידי שלו הוא שהלק מאוד לא עמיד וכבר אחרי יום אחד הוא מתחיל להתקלף.
מאחר והמצלמה שלי לא בדיוק ידועה באיכותה המופלאה, צירפתי גם תמונה מהבלוג של מוניקה רוז, כדי שתוכלו להתרשם מתמונה מציאותית יותר של גוון הלק.


ואם כבר בלקים עסקינן, הרי שהדיווחים בבלוגים השונים על מבצע 1+1 על לקים של אורלי באפריל, ביניהם גם גווני המאט המדהימים, עשו לי חשק להתחדש בלק כזה בעצמי.
שמתי פעמיי לסניף אפריל הקרוב בתום הביקור הקצרצר בלשכת התעסוקה כדי לבקש את הלק הנחשק, אלא שהדיילת באפריל פערה עליי עיניי עגל ענקיות לנוכח הבקשה שלי וניסתה למכור לי לקים שהיו מבריקים לחלוטין בטוענה שהם הלק שאני מחפשת. הם לא.
שתינו התרגזנו מחוסר היכולת שלנו להבין אחת את השניה והמשכתי הלאה משם עם המסקנה- אשדוד, עוד סיבה לשנוא אותה. אפילו לק מאט אין בה.

8 תגובות:

  1. אני אוהבת אותך :).
    אני חושקת באיזה גלוס מיקס אנד מאץ' אדום של מאק (שיש רק בסניף ברמת אביב). לא מפסיקה לחשוב עליו.
    :_(
    תתחדשי על הלק ועל דמי האבטלה (הגיע הזמן!).

    השבמחק
  2. לגבי רעל העכברים- יש פתרון, אולי לא כיפי כ"כ, אבל הבריאות מעל לכל:
    הכלב שלי, כבר לא ילדון (בן 6), אבל מעולם לא התגבר על הקטע האוראלי וחייב גם הוא להכניס לפה הכל. מכיוון שזה לא דבר חולף ולא הצלחנו להתגבר על זה בעזרת חינוך, כדי שנוכל לתת לו להשתולל בחוץ בלב שקט, הוא תמיד יוצא החוצה עם מחסום. אז כמו שאמרתי- זה לא כיף וגם יקח לו זמן להתרגל לזה, אבל זה בהחלט עדיף על הסיכוי שחלילה יורעל! לצערי הכרתי כבר מספיק מקרים של כלבים שהורעלו, זה תמיד יכול לקרות...
    ואם במקרה את מבחינה בכלב שאכל מהרעל, או אם יש לך חשד שפרדי אכל מזה חלילה- תני לו מיד לשתות מים עם מלח, כבר הצלתי ככה כלב משוטט מהרעלה.
    ומזל טוב על דמי האבטלה! :.)

    השבמחק
  3. אליזבת- אני אוסרת על עצמי להיכנס למאק בזמן האחרון. רק שברון לב יצא לי מזה..נדיר שיצאתי משם בידיים ריקות.
    שלומית- בואי לכאן תמיד! יש לך תמיד טיפים כל כך יעילים!

    השבמחק
  4. שמחה לשמוע שכנראה תמו הבקרים הסיוטיים שלך בימי ראשון ושלפחות קיבלת תמורה לביקורים הקשים הקודמים. בקשר לפרדי -עוד אפשרות היא תמיד ללכת אתו עם רצועה ולהסיר אותה רק באיזורים בטוחים יותר כמו חוף הים או גינת כלבים (אם יש גינות כאלו באשדוד).

    השבמחק
  5. קוראת הדוקה של הבלוג
    זאת התגובה הראשונה פשוט הרגשתי צורך לכתוב שהבלוג שלך ממש נחמד כ"כ כיף לקרוא אותו ואני כל פעם מוצאת את עצמי מחכה לפוסט חדש
    בבקשה תמשיכי בעדכונים התכופים גם שבתקווה תשיגי עבודה כמובן
    (:
    שיהיה ערב טוב,
    קרן

    השבמחק
  6. ושתי- תודה על האהדה :) אני תמיד מטיילת איתו עם רצועה רק שהוא תמיד מרחרח את האזור ואני אף פעם לא מצליחה להבחין אם זה בשביל לעשות צרכים או כדי לתפוס משהו ואני תמיד נופלת בפח הזה. הוא ממש זריז וחמקמק.
    קרן היקרה- מקווה שזו לא התגובה האחרונה שלך, כיף שאת פה ואני שמחה שאת נהנית :)

    השבמחק
  7. תודה!
    אני תמיד כאן, רק לא תמיד מגיבה, אבל אשתדל להגיב יותר :.)

    השבמחק
  8. הוספתי אותך לבלוגרול שלי, כדי שהמעקב יהיה הדדי :)

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top