יום שלישי, 27 באוקטובר 2009

ערב נעים

ביקרתי ב'במודה' ושמחתי לגלות ששלוש מכתבות השער התחתונות הן שלי.



השיר הבא מעורר בי רגשות מעורבים. מצד אחד, הוא נוגה בצורה שיכולה להוציא ממך את הרגשות הכי מלנכוליים שלך.
מצד שני, הוא גם מעורר תחושה של קטרזיס, בייחוד לאור חיבורו המתבקש לסצינת הסיום של 'עמוק באדמה'.
הוא גורם לך לראות את התמונה הגדולה, להעריך את מה שחשוב באמת.
השיר הזה מתחבר למקום שממנו אני באה, ההתנדנדות הבלתי נפסקת בין קיצוניות אחת לשניה.
אני בטוחה שגם אתם תצליחו להתחבר לשיר מהמקום הרגשי שלהם.

זהו, רק עוד יום וקצת נשאר לי להמתין כאן ונשאר לו לעלות ולרדת משמירה אחת לשניה.
כבר ממש אפשר להרגיש את האיחוד.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Template Design By Baby in Heels
Back to Top