יום ראשון, 25 באוקטובר 2009

תגידו לי- יש דברים כאלה?

כואב לי הלב, בחיי.
הוצאתי את החתלתול בלב כבד מהדירה ושיננתי לעצמי כל רציונל שיש בספר.
כשיצאתי עם פרדי לטיול, לא ראיתי אותו בסביבה ואז כשחזרנו- מצאנו אותו מחכה לנו בגרם המדרגות.
הוא עקב אחרינו עד לדירה והכנסתי אותו פנימה.
הפעם, הכלב המדהים שלי, היה כ"כ אוהב אליו- ליקק אותו, שיחק אותו.
אין דברים כאלה, אני מוכנה להישבע.
רציתי להשאיר אותו ללילה ואז הזכרתי לעצמי שאם אעשה זאת, הוא יתרגל אלינו ואז להוציא אותו שוב לרחוב יהיה בבחינת נטישה ואני לא מסוגלת לזה.
מה גם שמחר אני עושה בייביסיטינג לכלבה הנרגנת של אמו של בן זוגי, שונאת מושבעת של חתולים באשר הם- זה מתכון לאסון.
נאלצתי שוב להוציא אותו מחוץ לדירה, אחרי שהשקיתי והאכלתי אותו שוב ונדמה שהפעם הלב של שנינו נשבר.
אוף, אוף, אוף.

6 תגובות:

  1. מצטערים אם אנחנו מוסיפים להרגשה, אבל אם זה איכשהו ישפיע, אז קחי אותו!

    הכי הרבה תדאגי לו בגינה ותכניסי אותו אחרי שהבייביסיטינג יסתיים.

    כל הכבוד לך על הדאגה עם המים והאוכל, לפחות זה!

    (מצטערים אם הגזמנו)

    השבמחק
  2. יש לנו 2 בתוך הבית וכמעט עשרים בגינה, אנחנו את שלנו נראה לנו שעשינו כרגע..

    מה מצבו היום?

    השבמחק
  3. אממ האמת היא שלא ראיתי אותו משעות הבוקר המוקדמות אבל כמו שכתבתי, הוא התחבר לגורים המאפיונרים של השכונה אז אני מקווה שהוא יהיה בסדר.

    השבמחק
  4. איזה חמודים. ידעתי שזו תחילתה של ידידות נפלאה.

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top