יום שני, 26 באוקטובר 2009

עוד יום מוצלח!

היום גיליתי שגם ראיון העבודה שנקבע לי למחר נדחה למועד בלתי ידוע ואני תוהה אם זו בעצם דרכם לומר לי שהם שינו את דעתם לגביי ולא תודה. היו לי ציפיות די גבוהות מהשבוע הזה במישור המקצועי, באמת שקיוויתי לבשורות טובות. בסופו של דבר זה התגלה כשבוע משובש וחסר תועלת ואני אומרת את זה בזהירות רבה כי היום רק יום שני והעניינים יכולים להמשיך להידרדר מכאן והלאה.

התרומה היחידה שלי השבוע, כך נדמה, היא לחבר'ה ההולכים על ארבע. אני עושה כרגע בייביסיטינג לכלבה בן זוגי ולמרוצת יש לנו היסטוריה ארוכה של חוסר יכולת להסתדר אחת עם השניה- הפעם נדמה שהעניינים רגועים. אני די מרחמת עליה כיוון שעד לאחרונה היא נראתה מאוד אומללה ויללה די הרבה.
הלוואי ויכולתי לעזור לעצמי באותה קלות שבה אפשר לשמח בעל חיים, חבל שאי אפשר לרקוח עבודה מוצלחת באמצעות קצת אוכל, מים וקוצי מוצי בבטן.
אני חושבת שכל מדורי הצרכנות והכלכלה בארץ צריכים לחקור את האופן שבו אנחנו כבר חודשיים מחזיקים דירה וכלב עם הכנסה משותפת של קצת פחות מ-900 ש"ח.
חורה לי שלא תרמתי ולו בשקל אחד להכנסות שלנו בתקופה האחרונה. אני יכולה לכתוב בלי סוף ולסעוד חיות כמו אחות רחמנית אבל בסופו של דבר אני נמדדת ביכולתי לשלם חשבונות ולעמוד באופן עצמאי על הרגליים.
ואני לא. אילולא עזרתו של בן זוגי הייתי כבר נאלצת למשכן כליה כדי לשלם את החשבונות שכן האופציות אוזלות לי בין הידיים.

נקודת האור היחידה היום היתה בביקורה של נעלולה שהדרימה עד לעיר הרוחות והרפאים ובאה לנחם אותי- בודדה וערירית.
פרט לכך שבוודאי עליתי לה בחידוש דרכון לצורך ההגעה הנה אז היא גם נתקעה בפקקים נוראיים בחזור באשמת תאונת דרכים לא סימפטית.
ההקרבות שצריך לעבור כדי להיפגש איתי, גוועלד.

כשהיא עזבה התחלתי שוב להרגיש ברע ולא יכולתי אפילו להגדיר מדוע, הרגשתי כמו מרשמלו שניצלה על הגז.
כדי לעודד אותי ובמטרה לחתום את היום המוצלח הזה, הפסקת חשמל פקדה שלושה אזורים מהעיר ובהם גם האיזור שלי למשך כמעט שעה (אולי קצת פחות, איבדתי תחושת זמן).
מצאתי נר מעופש זרוק בבית, ישבתי עם שני הכלבים על הכורסא, צלילים בקעו מהסלולרי שלי ושרתי בקולי קולות.
נו, הדברים הרגילים שעושים בהפסקת חשמל.
לשמחתי החשמל חזר כמה דקות לפני שנכנסתי לחרדות על האוכל שנרקב במקרר שלי וגם כמה רגעים לפני שהספקתי לתכנן קונספירציות בחשיכה.
אני עדיין מרגישה כמו מרשמלו, אבל לפחות אני מרגישה כמו מרשמלו עם הערכה מחודשת לנפלאות החשמל.

(פיצוי על עוגמת הנפש- ותודה לנעלולה על שפינקה אותי עם טייק אוואי)

כתבה חדשה שלי התפרסמה היום בנענע, אתם מוזמנים לקרוא אותה כאן

6 תגובות:

  1. נדמה לי שכבר מצאת את ייעודך-ככתבת לענייני אופנה.אני חושבת שאת עושה עבודה מצויינת גם מחוץ לבלוג .
    קרמבו זה הקינוח האולטימטיבי-באור ובחושך!

    השבמחק
  2. אורית- את צודקת, נשאר רק לראות מזה כמה פרוטות ואז זה בכלל יחשב כמו עבודה אמיתית :)
    כיף לראות אותך כאן בבלוג!

    השבמחק
  3. סתם שאלה, ניסית לחפש עבודה במקומות כמו הוט או יס או חברות הסלולר? לפי מה שאני רואה יש להם ביקוש רב לעובדים, או מלצרות או משהו בסגנון? לפחות לזמן קצר עד שתמצאי עבודה מסודרת שבאמת תרצי לעסוק בה

    השבמחק
  4. מלצרות לא בא בחשבון עבורי ושירות לקוחות זה לא תחום זמני, את מתחייבת בו לשנה שלמה, לא כולל תקופת הכשרה.

    השבמחק
  5. מצטרפת לאורית בתקווה שתצליחי להסתדר עם העבודה ככתבת אופנה. זה יכול להיות אידיאלי עבורך. חוץ מזה, הכלבה המבוגרת יותר נראית ברוב התמונות כאילו היא אוטוטו הולכת לתת ביס לפרדי והוא נראה בכוננות לעניין, החמוד הקטן.

    השבמחק
  6. תיארת את הסיטואציה בדיוק מפליא, כל פעם שפרדי התקרב אליה היא נהמה ובכתה.

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top