יום ראשון, 25 באוקטובר 2009

לא היום שלי

האידיאולוגיה שלי שנוגעת להגעה (כפייתית) בזמן גרמה לי למצוא את עצמי על מדרגות לשכת התעסוקה שעה לפני פתיחת הדלתות. בזמן שכולנו עמדנו שם עם עיניים טרוטות ואגלי זיעה נוטפים, היתה עלמת חן אחת שצעקה בקולי קולות והתלהמה בשעת הבוקר המוקדמת הזו על כך שעוקפים אותה בתור. התגובות התחלקו לשניים- אלו שהגיבו באפאטיות (וכמו שאתם מתארים לעצכם, אני השתייכתי לקבוצה הזו) ואלו שהזהירו אותה שאם תימשך המהומה, העובדים המצטיינים בלשכה לא יטרחו לפתוח לנו דלתות. אילו היתה מנתבת את האנרגיה הזו שהפגינה הבוקר (מזה שבועיים ברצף אגב) לאפיקים יעילים יותר כמו חיפוש עבודה למשל- יכלה כבר להיות המנ"כלית של קוקה קולה, חשבתי לעצמי.
אגב, עובדים יקרים- גם אם יש מהומה מחוץ למשרד שלכם, פתחו לנו את הדלת- את הקלשונים והלפידים הבוערים השארנו הפעם בבית.
כשיצאתי מלשכת התעסוקה גיליתי שכל תוכניותיי שכללו את העיר הגדולה עלו בתוהו. הצד החיובי של כל העניין הוא שברגע שיצאתי משם גם גיליתי שרצועות הנעליים הזולות שלי נקרעו באופן סימולטני בשני הצדדים, מה שגם הקשה על ההליכה שלי ולכן שמחתי שלא אצטרך להסתובב כך בפומבי. לא באמת ציפיתם שאכתוב משהו אופטימי, נכון?
צלעתי חזרה הביתה רק כדי להגיע לעוד תובנה מעניינת- כאבי שיניים לא מתים, הם מתחלפים. מסתבר שהכאבים שלי בשן הבינה החליטו לנדוד לצד השני של חלל הפה ואמנם הכאב היום הוא בגדר הסביר בלבד אך אני כבר למודה ויודעת שכך זה תמיד מתחיל. גם הפעם יש לי כוונה לחכות עד יעבור זעם ולא באמת לעשות עם זה משהו, למקרה שתהיתם.
בנוסף לכל זה, נתקלתי היום בשני כלבי רחוב מתוקים ובגור חתולים קטנטן וחסר ישע שכאשר עליתי חזרה לדירה כדי להוציא להם אוכל ומים- נעלמו כלא היו. מצאתי את עצמי משוטטת ברחוב בחיפוש אחריהם וכנראה שהשילוב של השמש הקודחת והבטן הריקה גרמו לי לבלבל שקית ניילון זרוקה עם כלב קטן.
יום מוצלח, כפי שאתם מבינים. מזל שפרדי כאן איתי ובצהריים נהננו משנ"צ נפלא מחובקים יחדיו.

זה מה שלבשתי, אם זה משנה. האור היחידי שהאאוטפיט הזה ראה בדיעבד היה הפלורסט בחדר המדרגות של לשכת התעסוקה.

את הגופיה הזו קיבלתי במתנה בביקור שלי ברוס אובטה לצורך סיקור הקולקציה האחרונה שלהם. שמחתי שקיבלתי גופיית בייסיק כי זה תחום שלוקה בחסר אצלי בארון. בכלל, התודעה שלי לפריטי בייסיק התעוררה רק לאחרונה ונדמה שאני עדיין במרחק שלב של יישומה. כנראה שכואב לי להוציא כסף על פריטים שאני צריכה, אלא רק כאלה שאני רוצה באמת. לא גישה צרכנית במיוחד, אני מודה, אך אשתדל להשתפר בהמשך.
חצאית וחגורה- זארה.
נעליים- ז"ל.
קלאץ'- מנגו.
שרשרת- איביי.

מקווה שהיום שלכם היה מוצלח קצת יותר.

8 תגובות:

  1. דווקא בהתחלה חשבתי שאת היא עלמת החן שצעקה על אלו שעקפו אותה בתור, גם כי הגעת לשם מאוד מוקדם לדברייך וגם כי זה נשמע איכשהו כמו משהו שהיית יכולה לעשות :-).

    השבמחק
  2. אני? לאאא, אצלי המרפקים הם אלה שמדברים במקומי, כיאה לאשדודית טיפוסית. נכנסתי ראשונה, או יה!

    השבמחק
  3. אני קוראת למצבים האלו "הדברים הקטנים", דברים קטנים ומעצבנים שקורים אחד אחרי השני ויכולים להוציא אותי מדעתי. אבל אל דאגה, מחר תקומי ליום חדש ונטול "דברים קטנים". סתם שאלה, יש משהו מיוחד שאת מחפשת בו עבודה?

    השבמחק
  4. העיקר שיהיה חצי משרה ולא יהיה בזוי מדי.
    קריטריונים גבוהים זו אני.

    השבמחק
  5. חחח מצחיק בתמונה שגם פרדי קולט שמצלמים אותו שם מאחורה

    השבמחק
  6. הוא ככה בכל התמונות שלי לאחרונה, הכוכב הזה.

    השבמחק
  7. מסכנה קטנה שלי, כאב שיניים, חבר בהגנ"ש, נעליים קרועות... עוד נדע ימים טובים פי אלף.
    אני מקווה שאת מתפרנסת יפה מהכתבות בינתיים, ושתמצאי עבודה מד-הי-מה בקרוב מאוד

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top