יום ראשון, 4 באוקטובר 2009

"את לא כמו כולם"

באחד הנסיונות הנואשים שלי להעסיק את עצמי היום, מצאתי את עצמי נוברת בקופסת מזכרות שאספתי עם השנים.
בין כל הדפים והקשקושים ששמרתי כי אני אובר סנטמינטלית, נתקלתי גם במכתב שהכינה לי צ' ליום הולדתי לפני שנתיים וחצי שנושא את הטייטל 'את לא כמו כולם' ובו רשמה את כל המוזרויות שמזוהות איתי.
כשמיראל העלתה פוסט מלא בעובדות טריוויה משעשעות על עצמה התמוגגתי מכמה שהרעיון חמוד ועכשיו שמצאתי את האוצר הקטן הזה זה רק דרבן אותי לשתף אתכם עוד יותר.
אז הנה, כמו 'חמישה דברים שלא ידעתם על' עם יאיר לפיד- רק מעניין:

*אני אומרת "תודה שבאתם" כשיוצאים מהבית שלי.
*אני מטפחת חשקים של אישה בהריון ומכריזה מעת לעת 'בא לי טילון עם צ'יפס!' או 'בא לי חציל ממולא בגבינה!'.
*אני לא עונה לעולם לטלפונים נייחים. גם אם אני היחידה בבית, גם אם הוא מצלצל עד שהאוזניים מדממות - יש לי תיאוריה שב-100% מהפעמים יהיה זה טלמרקטינג או טעות במספר אז למה לטרוח? זו בדיוק הסיבה שבגללה אין לי קו נייח בבית.
*אני מעלה אסוציאציות כחולות למושגים הכי תמימים שיש.
*אני אוהבת סרטי פריק אקסידנטס (מי בא איתי לראות את יעד סופי 4? )
*אני מסובבת את הראש בהפגנתיות כשמנסים להציע לי עלון או לשכנע אותי ללמוד בוולסטריט. מעולם לא הצלחתי להתגבר על אקט הבהמיות הזה, עצם הפנייה כ"כ מעליבה אותי (מסתבר)- שאני פשוט לא טורחת להגיב כלל.
בעקבות ההתנהגות הזו חבריי הטביעו את מונח 'היונה' שמתייחס להבעה הסתמית על פניי ולסיבוב הראש בזמן שאני מנפנפת שלא באלגנטיות את אותם אנשי מכירות אגרסיביים. זה כבר קאלט אצלנו.
* אני מתכסה עד מעל הראש כשקר.
* אני הולכת לאיבוד בצורה מדאיגה- עד היום אני מכוונת לבית שלי על בסיס ניחושים. אין לי רשיון וכשיהיה לי כזה, עמותת אור ירוק יאלצו להגביר כוננות.
*יש לי אהבה פנאטית לבמבה פרפר. שום במבה אחרת לא נכנסת אליי הביתה לא משנה עד כמה פרפר הופכת להיות בלתי מושגת עם השנים.
*אני מתעצלת לבדוק לו"ז של רכבות/אוטובוסים באינטרנט הסלולרי ומתעקשת לעשות את זה אולד סקול, כלומר- מאמי, אתה יכול לבדוק לי מתי יש אוטובוס?
*אני שמה את ידי על ראשו של מי שמתכופף מתחת לשולחן (כדי שלא יחטוף בומבה בראש כמובן).
*אני ישנה בצורת 4 עם הרגליים. אגב, התנוחה הזו השתדרגה עם השנים לתנוחת בלרינה- רגליים בצורת 4, יד אחת מעל הראש. מה הפלא שאח"כ החבר מתלונן שהוא ישן גרוע??
* אני משתעלת בכוונה תוך כדי סינון משהו זדוני.
* אני לא מכירה פירות ידועים. רק לפני כארבע שנים גיליתי מה זה קיווי ובאופן כללי יש סוללה של פירות לא כ"כ אקזוטיים שאין לי מושג איך הם נראים ומהו טעמם.
*אני מחכה לאנשים שאמורים לבוא אליי בחלון.
*התאבלתי על מותו של סטיב ארווין תקופה ארוכה- לא הגיע לו למות! חתול ים רשע!
*לא היה אחד עד היום שהצליח להבדיל בין שיעול לעיטוש שלי וכשאני מתעטשת ברצף אנשים מביטים בי במבט מודאג ותוהים אם אני חווה התקף כלשהו. אני לעולם לא משתעלת ולעולם לא מתעטשת רק פעם אחת.
*אני לא עושה שום דבר בספונטניות, לעולם- זה נגד הטבע שלי.
*אני אובססיבית לגבי פרדי.
*בפרק שבו ד"ר גרין מת באי.אר, התייפחתי כל כך חזק שגם כאשר כיביתי את הטלוויזיה, המשכתי לבהות בנקודה בקיר ולבכות.
*אני שוטפת ידיים בתדירות מדאיגה (OCD מישהו?) ומסתובבת בכפייתיות עם בקבוקון אלכוג'ל בתיק עוד הרבה לפני שהפאניקה של שפעת החזירים התחילה.
*אני לא יכולה ללעוס מסטיק יותר משלוש דקות רצופות.
*אני מסוגלת להסתובב משליש ליטר בירה.
*לפני כשלוש וחצי שנים החלטתי לקרוא תיגר על הגנים הרוסים שלי והגעתי למסקנה שגם אני יכולה להשתזף.
אני לא יכולה להשתזף אבל אני יכולה לעשות דברים מטומטמים- אחרי שעה וחצי על כל צד בלי שום מקדם הגנה מצאתי את עצמי עם חום 39 וכוויות בדרגה 3 על כל הצד האחורי של הגוף. יום למחרת התעלפתי ומצאתי את עצמי בחברת כירורג שאמר לי שאין סיכוי שאני הולכת לנשף סיום התיכון שלי. לנשף הלכתי עם תחבושות על כל הגוף, מתחת לשמלה. מי הטיפש עכשיו, ד"ר?!
*ההתעלפות הראשונה שלי היתה בבית. הייתי בת 15 ואכלתי תותים עם קצפת, חטפתי כאב בטן והתעלפתי בנפילה על הגב. אין לי מושג למה זה קרה וכמה זמן הייתי מעולפת אבל אני זוכרת שקמתי ורצתי באמוק למיטה מהחשש שזה יקרה שוב.
*בזמן המלחמה האחרונה העדפתי לקחת את עצמי לאשדוד במקום להיות במוקד של סלקום בחיפה. חשבתי שהאזעקות וכל האקשן היה די מסעיר (אני אשדודית, אין לנו הרבה דברים מעניינים באזור!).

חבר שלי ביקש להוסיף שאני גם מסרבת להפעיל בעצמי את מכונת הכביסה (היא ישנה ומפחידה!) ושאני לא מסוגלת לטאטא כמו שצריך. תודה חבר.


(פרדי מחפש צרות ורוצה נתח מהבמבה שלי)

איך נראית הרשימה שלכם? אני קוראת לכם לשתף אותה בתגובות, זה יהיה משעשע!

6 תגובות:

  1. אם את זוכרת, אני הייתי חלוצת הפוסטים האלו, כשהבאתי שלל עובדות לא ידועות עליי לפני חודש בערך...
    דרך אגב, הרבה מהדברים האלו מזכירים אותי...
    ה-OCD, האובססיה לחיית המחמד, הפרנויה מטלמרקטינג, וגם אני הייתי הולכת לאיבוד בכל מקום (כל מקום!!!) אבל זה השתפר עם השנים דוקא באמצעות הנהיגה, ולא מעט בזכות הניווטים שערכתי בקורס קצינים, שלימדו אותי שמצפן זה חרא שלא באמת אומר כלום כי השטח לא נראה כמו המפה.

    השבמחק
  2. היי, נכון! שכחתי מזה.
    אני אוהבת פוסטים כאלה ושמחה שאת מזדהה איתי
    אולי גם בשבילי הפתרון לבעיה היא לעשות רישיון, מי יודע.

    השבמחק
  3. איזה בונבון הכלבלב =)

    ואהבתי מאד את הבלוג שלך... מקסים!

    השבמחק
  4. תקשיבי, אני סוגרת עכשיו פערים עם הפוסטים שלך. יש לך פשוט קצב העלאת פוסטים מעורר התפעלות. קרעת אותי עם הרשימה שלך. אני מוצאת את עצמי בחלק מהדברים שהזכרת, אבל איכשהו, הדבר שהכי דיבר אליי זה האהבה שלך לבמבה פרפר! אין עליה. זו הבמבה היחידה כמעט שאני מוכנה לאכול וזה נהיה קשה יותר ויותר לאתר אותה. פשוט מתסכל. הדרך היחידה שאני מוכנה לאכול במבה אחרת זה להשאיר אותה בחוץ כמה שעות עד שהיא נהיית קרנצ'ית וטעימה יותר לטעמי. ואגב, בעלי ישן כמוך וזה באמת קשה לישון ליד אדם כזה. אני מפחדת שהוא יוריד עליי מרפק בטעות באמצע השינה.

    השבמחק
  5. הו, סוף סוף שותפה לתאווה שלי לבמבה פרפר.
    כשאנשים שואלים אותי "מה ההבדל?" או מעדיפים בבורות במבה אחרת על פניה אני מביטה עליהם בבוז!

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top