יום ראשון, 16 באוגוסט 2009

הגשמה נבואית

היי,
מסתבר שהאוכל של אתמול נתן בי את אותותיו יותר מכפי שציפיתי ובהתאם לציור שאיירה בכשרון רב חברתי הפשיוניסטה- התגשם החזון והרגשתי רע גם במהלך היום.
enough is enough ציינתי לעצמי בדרמטיות, לקחתי את קיבתי הרגישה וזחלתי חזרה הביתה.
במקום לחפש אחר תרופות שיכולות בפוטנציאל לשפר את מצבי, החלטתי ללכת על תרופת הסבתא הידועה לכל- זארה.
בפועל עוד לא הלכתי, חם וכאלה, אך ברגע שהחום ישבר במעט אקח את חברתי הפשיוניסטה לקניון המהולל שלנו לקצת קלבטן בגרסתו אנינת הטעם.

קיבלתי היום מייל מאוד מקסים ומעודד ממיראל היקרה, הלא היא chickpea שחיזקה את רוחי וציינה שהייתה מופתעת כמוני לנוכח האנטגוניזם שעורר הצירוף שלי לרשימת הבלוגים שמומלץ לעיין בהם ב-במודה.
אני חייבת להודות שחלק מהתגובות מעט שברו את רוחי. תיארתי לעצמי שלא כל אחד יתחבר לסגנון הלבוש או לסגנון הכתיבה שלי, אך התגובות שנכתבו היו כה לא פרופורציונליות שלא הבנתי במה חטאתי.

שקלתי אפילו להפוך את הבלוג לפרטי עד יעבור זעם כי המחשבה שיש קוראים שנכנסים אליי לבלוג במטרה ללגלג עליו ועל מה שאני יוצרת עשה לי רע מאוד.
אני מעדיפה לתחזק את הבלוג הזה ולו למען קורא אחד שנהנה ממה שאני עושה מאשר להתפרסם בקרב עדת נשרים וצבועים שמחפשים על מה לעוט.

לאור העובדה שחלק מהתגובות היו חיוביות והגנו על שמי ועל כבודי, החלטתי לרדת מהמחשבה הזו במהרה ולהמשיך לעסוק במה שאני אוהבת. מי שזה לא נאה עבורו- שיבושם לו.
אמנם אני לא מלכת הזן והנחמדות אבל בכל זאת עצה לי לכל אותן מגיבות סרות טעם- נתבו את האנרגיה השלילית ואת השנאה שלכן למקומות שבהן זה יהיה בעל ערך, חבל על המאמץ.

מעולם לא כתבתי ולו מילה רעה בבלוג של אף אחת גם אם האאוטפיט שהציגו לא עלה בקנה אחד עם טעמי האישי ולכן אני גם לא חושבת שאני ראויה להתנהגות כ"כ גסה בגומלין.

התלבטתי אם להקדיש לזה פוסט או לא אבל הנה, השתפכתי ואני מרגישה טוב עם זה!
כעת שסיימתי עם החלק המושי מושי של הפוסט, ניתן להתפנות למה שחשוב באמת :P


פירוט האאוטפיט-

טופ- יופ
חצאית- הוניגמן
חגורה- אנונימית
שרשרת- שוגר דדי, מתנה מחברתי.
תיק- וינטג'.
את ההנעלה חסכתי מכם הפעם כי הייתי על נעליים שטוחות. עוד כשהיום התחיל וחשבתי לתומי שההרגשה הרעה היא בגדר משהו זמני, הכנתי את עצמי נפשית ופיסית לרעיון שבצהריים איאלץ לדהור הביתה כדי להאכיל את הילדון הקטן שלי ולכן התאבזרתי בנעל נטולת עקב. כידוע, יש לי תסביך שכפות הרגליים הקטנות שלי נראות כקציצות בכל נעל שלא מתהדרת בעקב.

המשך יום נהדר ונטול מכאובים לכולכם!

5 תגובות:

  1. קראתי עכשיו בפעם הראשונה את התכתובת בטוקבקים של הכתבה.
    דבר ראשון, ברגע שאנחנו (אני מתייחסת אלינו כמו אל כל בלוגר/ית באשר הוא) מחליטים לשים את עצמנו חשופים על דפי האינטרנט שפתוחים לכל, אנחנו גם שמים את עצמנו חשופים לביקורת- לעג, פרגון, ותגובות רגשיות מכל הסוגים. אני לא אומרת חלילה שזה לגיטימי, מאחר שבלוג הוא פרטי ואישי ואינו כתבה בוואי נט או וואלה, ששם צפוי לקבל תגובות מכל הסוגים, אבל צריך להיות קצת מוכנים לזה נפשית ולדעת לפתח עור של פיל קטן :)
    הרבה אנשים מפעילים את מערכת סינון התגובות כדי לא לקבל תגובות נאצה מעצבנות במקום הפרטי שלהם (הבלוג) אבל כשכותבים עליך במקום שהוא לא הבלוג, אין לנו שליטה על זה לצערנו... לעניות דעתי השיטה הטובה ביותר היא התעלמות, אבל אני יכולה להבין את הצורך שלך להגיב. לא חסרים אנשים קטנים בעולם שרק מחפשים להפגין עליונות תחת מעטה אנונימיות. אני לא מצליחה להבין את התופעה, אבל היא קיימת.
    בכל מקרה, בלי קשר למי אוהב את איך את שאת מתלבשת, איך שאת כותבת, או כל דיעה אחרת - תשתדלי לא לקחת ללב יותר מדי :) זה לא טוב לעור הפנים :)))

    השבמחק
  2. שלי צודקת, זה ממש לא טוב לעור הפנים :)
    בהצלחה מתוקה! מכאן, יהיה רק טוב :)

    השבמחק
  3. עור פיל זה מצרך מבוקש שאני צריכה לכל ההיבטים בחיי ולא מצליחה לפתח.
    כל מילה בסלע, צריך ללמוד להבליג.
    תודה רבה לכן :)

    השבמחק
  4. לדעתי את מקסימה ואני נהנת לקרוא את הבלוג שלך,
    אני יותר משמחה שלא הפכת אותו לפרטי, תודה!

    אל תתייחסי לאנשים חסרי חיים למיניהם(:

    השבמחק
  5. תודה יקירתי,
    כיף לשמוע :)))

    השבמחק

Template Design By Baby in Heels
Back to Top