יום שני, 8 ביוני 2009

אשדודית בבגדי מעצבים

היי לכולם,

התופעה הפרדוקסלית המתוארת בכותרת היא מעשה אמת.
מסתבר שהדבר מתרחש גם בערי פריפריה שזוכות לסיקור תקשורתי רק בעתות מלחמה.
מתברר שהדבר מתרחש אף בערים שבהן אנשים משוכנעים בוודאי ש-Lanvin הוא סוג של קוטג'.
הנה אני מפריחה את השממה ואת מאזן חוסר היצירתיות בחולצה של המעצב הדגול.
יש להודות כי אני עושה חוסר צדק עם המעצב, שעיצוביו מתנוססים בגאווה בד"כ על נשים פריזאיות או לונדוניות וזוכים בוודאי לראות נופים נאים מעט מאלה של כרזה לסופר של ממן או של האנשים המרוטים והעייפים בקו 11.
בית האופנה כנראה יאלץ להמשיך לבחוש ולרטון, שכן נהניתי מאוד להתהלך בחולצה הנהדרת שלי היום.
חדל קשקושים (שכן אני יכולה לחשוב עוד על אין ספור תיאורים שנועדו להמחיש את חוסר האסתטיות של תושבי העיר שלי אבל אחסוך את זה מכם כי יש לי חשש סביר שתתעייפו מכך במהרה) והלאה לתמונות:


פירוט האאוטפיט:
חולצה: פוקס (סתם נו..)
חצאית: Twentyfourseven.
תיק: אלדו.
נעליים: ניין ווסט.
חגורה: h&m.
שרשראות: חנות עבודת יד בחיפה (שכבר הספיקה להיסגר :/).

ולנושא אחר. אני עדיין תוהה כיצד ניתן לערוך חנוכת בית מבלי שג.מ תיעתר להזמנתי הכנה להשתתף בהילולה.
הפתרון הכי מרושע שחשבתי עליו (אך כנראה גם הכי אפקטיבי) מנצל את העובדה שג.מ סבורה ברוב תמימותה האיוולית כי ישראל ממוקמת בדרום אפריקה. חשבתי על האופציה לנסח הזמנות רשמיות שבהן המיקום של חנוכת הבית יהיה מוגדר כ- "ישראל, המזרח התיכון". נכון, ג.מ תקמט את מצחה, תעקם את אפה ותתהה לנוכח המיקום המוזר, אך סביר להניח שפשוט תסיק שבריאותי הנפשי אינה תקינה מאחר ואני מבקשת לחגוג את חנוכת ביתי ביבשת אחרת ופשוט תניח לזה.
אם למישהו יש פתרון שלא כרוך בהדפסת הזמנות- אנא חלקו איתי את תובנותיכם!

שיהיה לכולנו ערב מקסים ושלום במזרח התיכון (או בדרום אפריקה, תלוי את מי שואלים).

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Template Design By Baby in Heels
Back to Top