יום חמישי, 26 במרץ 2015

סיפור הטבעונות שלי

סטטיסטית, כ-90% מכם לא ימצאו את הפוסט הזה כמעניין או רלוונטי, אבל זה בסדר, ממרום 27 שנות חיי, להיות חביבת הקהל זה לא סטטוס שמעניין אותי במיוחד. למעשה, יהיו כאלה שיקראו את הכותרת של הפוסט הזה ויחליטו להימנע לגמרי "שוב היא? עם הפוסטים הטרחניים שלה על טבעונות?" - וגם זה בסדר מבחינתי, אני מאמינה שאנחנו צריכים להיחשף לתכנים מסוימים כשאנו מרגישים בשלים לכך ומה שלא רלוונטי עבורנו כיום, עלול להיות רלוונטי בהמשך.

אז היום אחלוק איתכם את סיפור הטבעונות שלי, שהוא סיפור קטן על מישהי קטנה שעשתה לכאורה שינוי קטן בתזונה אך זה למעשה מדובר במהלך שיכול לגרום לשינוי גדול יותר. גם אם טבעונות היא לא בדיוק כוס התה שלכם כרגע, אך מעניין אתכם לקרוא את הפוסט, אתם יכולים להתייחס לזה בתור שינוי הרגלים שהיו טבועים בי במשך שנים אותם בחרתי באופן מודע לעקור - עיקרון אותו ניתן ליישם בכל פן אחר בחיים. בעיניי סיפורים כאלה הם מעוררי השראה.
אז תכירו, זו אני לפני שבע שנים בסך הכל, נכון שקצת קשה להאמין? במונחים שלי שבע שנים הם אמנם סוג של נצח אבל במונחים כלליים מדובר במעט זמן - אז תארו לעצמכם באיזה שינוי מדובר.

צילום: נטלי שור
גם אני כמו שאר הקהילה הטבעונית, מרגישה לפעמים תסכול מול אנשים אחרים אשר פשוט לא רואים את מה שאני רואה כשאני בוחנת צלחת שמכילה שאריות של מה שהיה יצור חי. במצבים כאלה בדיוק, אני חוזרת לסטטוס הזה ואומרת לעצמי "תראי אותך, עשית דברים שהיום חורטים לך בלב, פעם זה היה הטבע שלך".

במובנים מסוימים התזכורת הזו מאפסת אותי, כי היא מזכירה לי שאני לא נאורה מאנשים אחרים שלא עשו אותה בחירה כמוני, אלא כולנו גדלנו לתוך אותו עולם והעולם הזה? הוא לא סימפטי כל כך, נסכם זאת כך. 

באוגוסט 2009 אימצתי לראשונה בחיי יצור זעיר, עם מנשך הפוך, כעור למדי באופן אובייקטיבי אבל יפיפה לחלוטין מבעד לעיניים שלי. היו לנו בעבר אפיזודות אימוץ לא מוצלחות כמשפחה, אך זו הפעם הראשונה שאימצתי יצור חי בעצמי ולקחתי עליו אחריות.
במהלך כל התקופה הזו, לאט אך ביסודיות, החלה לחלחל בי תחושת אשם על כך שאני מלטפת אותו ביד אחת אבל משתמשת ביד השניה כדי לשחוט, גם אם לא באופן ישיר, חיות אחרות. זה בוודאי לא עזר שהתחלתי להיות מוקפת בכל מיני פעילים טרחניים, שעשו את ההקשר הזה לפני שידעתי בכלל לאיית אותו, עד שלבסוף הבנתי שזו כלל לא הייתה טרחנות, כי אם ביקורת שלי כלפי עצמי.

רק אחרי שהוא נלקח ממני, שנתיים לאחר מכן, הפכתי לצמחונית. רק שגם זה לא העניק לי את הפטור המיוחל מייסורי מצפון ולכן הפעם בחרתי לאמץ לעצמי את המנטרה הקבועה "לא, טבעונות זה קיצוני, זה לא בשבילי", רק כדי שחלילה לא יחשבו שאני חלק מהם.

 שנה וחצי התנדנדתי לכאן ולשם, ייסורי המצפון בתוספת להרגלי אכילה גרועים גם כך, לא ממש הכניסו חדווה בחוויית האכילה שלי אך עדיין, סירבתי לעשות את הצעד המתבקש הבא.

 רק אחרי שישבתי לשיחה עם אוכל כל, שהפך תוך יום לטבעוני ושמעתי את הסיפור שלו, הבנתי שאם הוא יכול, אז גם אני יכולה. מה היה בסיפור שלו אתם שואלים? האמת היא שלא היה שום דבר מיוחד וזה בדיוק מה שהרגיז אותי: אני, שמבצעת כל בחירה באופן מודע ותמיד בוחרת במסלול משלי, מתקשה להיפרד מהרגלים ישנים שהם גם ככה לא להיט גדול? אני, חובבת החיות, שבכל יציאה שלה לרחוב, נופלים לרגליה כלבים וחתולים נטושים - מתקשה לעבור לטבעונות?

התקופה הייתה חנוכה שלפני שנתיים+, אז נגסתי בביס האחרון שלי בסופגניה עם ביצים, חמאה ומה לא - והחלטתי באופן דרמטי שזו הסופגניה האחרונה שאטעם אי פעם. אם להודות באמת, זו לא הייתה הסופגניה האחרונה שאכלתי: יש היצע טבעוני כל כך גדול שם בחוץ, שלא באמת הייתי צריכה למנוע את זה מעצמי.

בשנה האחרונה יצא לי ללוות טבעונים רבים כאלה שמתנסים בטבעונות, במסגרת הפעילות שלי באתגר 22+. לכל אחד חוויה שונה וכל אחד חווה קשיים משלו. גם אם כולם מגיעים לטבעונות מסיבות דומות, אם הם יתבקשו לכתוב פוסט בסגנון דומה לשלי, אין ספק שהתוצאות תהיינה שונות מאוד.

עבורי זו הייתה חוויה משחררת. ההבנה שאם אני אוכלת מנה שמעורבים בה ייסורי מצפון, כנראה שהיא לא ראויה לאכילה. קיבלתי פרופורציות חדשות לחלוטין: המשקל של ההנאה שלי מהארוחה לעומת משקל חייו של בעל חיים אחר, נחות לכאורה, אך עדיין נפש חיה עם תחושות ותודעה.

קיבלתי את ההבנה שאני נמצאת בשליטה מלאה על כל היבט בחיים שלי, עד לרמת הגרגיר שנכנס לי לתוך הגוף ובעיקר ההבנה שאני יכולה לעשות טוב, המון טוב ומהשינוי שלי יכול להיווצר גם שינוי גדול יותר. כל אלו הפכו אותי לאדם מאוד שונה מכפי שהייתי לפני שבע שנים, אך גם לפני שנתיים.

אז מויכוחים ברשת לגבי טבעונות אני נמנעת, תכנים קשים איני משתפת, אני בוחרת באקטיביזם באופן שבו עשיתי כל בחירה אחרת בחיי - בדרך שלי, מתוך האמונה שמי שלא נמצא שם עדיין, זמנו יגיע ואין טעם להטיח האשמות בין לבין. הפוסט שלי מיועד לאלו שמתלבטים: רוצים לעבור לטבעונות אך מהססים, רוצים לעשות שינוי אחר בחיים אבל פוחדים.

זה אפשרי וזה משחרר,
גם אתכם וגם אותם.

יום שני, 23 במרץ 2015

מוצרי הארה ופיסול אהובים

רק אתחיל ואומר שבכל הנוגע למוצרי הארה ופיסול, ידי על המברשת מאוד רכה. למה? כי FAIL בתחום הזה - ובואו נודה שאני לא חסינה מפני זה, מבטיח אסון איפור שתרצו לקבור אבל גם כשנראה שזה בדרך הנכונה, זה עניין יוצר לוק של אלילת וודו רגע לפני ביצוע כישוף.

באופן כללי, אני משתמשת בעיקר בברונזרים ולא במוצרי פיסול, רק לאחרונה למדתי שמדובר בשתי קטגוריות שונות לחלוטין של מוצרים וכמה מביך זה שלא ידעתי את זה קודם. בכל אופן, הברונזרים שלי מעניקים טאץ' חמים יותר ללוק הגוויה שלי וכמובן שגם אז אני משתמשת במוצרים העדינים והבהירים ביותר, כדי לא להיראות כמו קתרין זיטה ג'ונס.

Let's bronze כתוב על גבי האריזה הלבנה והנחמדה של ללין ואני לחלוטין מסכימה. הברונזר הזה מגיע בגוון אחד בלבד, מה שאומר שהוא יהיה חסר תועלת לחלוטין לנשים בעלות עור כהה משמעותית משלי, אבל עבורי מדובר במוצר מנצח: חיוור מאוד, בעל תת גוון אפרפר וקר לחלוטין, אי אפשר להגזים איתו לעולם והתוצאה תמיד עדינה עד כדי בלתי מורגשת. עד מהרה הוא התברג לאחד הפייבוריטים שלי ברשימה ודחק הצידה אפילו ברונזרים עם שם מכובד כמו גארלן. ככה זה באהבה: אין הבדלי מעמדות.

קצת מצער אותי להמליץ על מוצר שאותו קשה להשיג, אבל איאלץ לעשות את זה בכל זאת - כי אני והברונזר של H&M זו אהבה. נשמע מוכר? מסתבר שיש לי הרבה פרטנרים לעניין הזה. אין ספק שיש הבדל מהותי בין הסווטץ' הנוכחי והאחרון, זה של H&M נראה מבהיל כמעט על גוון עור שקוף כמו שלי ובכל זאת - זה פשוט עובד, אין לי דרך אחרת להסביר את זה. בברונזר הזה אני משתמשת בימים שבהם בא לי חימום קצת מורגש יותר, למשל בימות הקיץ כשלא בא לי להרגיש כמו רוח רפאים אלא כמו ילד אמיתי.

למרות שהצדקה לקנות מוצרי יוקרה אני כבר כמעט לא מוצאת, המוצר הזה של שאנל הוא ותיק באוסף שלי ואני עדיין אוהבת אותו עד מאוד. למרות שמדובר גם בברונזר בגוון עדין ויפה לבהירות, בואו נודה באמת - מה שבאמת כיף בו זו האריזה המפנקת, אפקט המוס של החומר וכן, גם הלוגו הזהוב בכלל לא מזיק. מוצר פינוק, לחלוטין לא מאסט אבל כיף שיהיה באוסף.

כעת נעבור למוצרי הארה, את ההיילייטר של טוקידוקי הזמנתי לפני כמה זמן מאיביי וכפי שאפשר לראות, הוא זוכה לשימוש רב כך שאפילו הטבעת הגולגולת שקישטה את המוצר כבר כמעט נעלמה. מדובר בהיילייטר בגוון ורדרד, כזה שמתאים לכל לוק והוא ללא ספק אחד המוצרים האהובים שלי.

מוצר נוסף שעליו אני קצת מתבאסת להמליץ כי קשה להשיג אותו אבל פשוט חייבת: הוא זה של No.7 שחברתי היקרה עשתה לו עלייה לארץ ומאז קיבלתי אותו אליי בחיבוק גדול. הפעם מדובר במוצר פודרתי שיש לו טקסטורה של מוצר קרמי כמעט כשהוא פוגש את העור, גוון זהוב אך ניטראלי שפשוט מתאים לכולם ואפילו אריזה יפה, למרות היותו מוצר דראגסטור זול במיוחד.
כפי שניתן לראות, רוב המוצרים שלי, גם אם קצת קשים להשגה - הם דווקא מהדראגסטור ואפשר למצוא שם שפע של חלופות זולות וגם איכותיות, למי שלא רוצה להשקיע ביוקרה. מהן מוצרי ההארה והפיסול האהובים עליכם?

רגע לפני סיום, כמה דברים שאני מוכרחה לספר לכם:
אז קודם כל,  Ortal Vaalani, מזל טוב! את הזוכה במחברת הקסומה!
ודבר שני, שמחה לספר לכם שביום שישי הקרוב, ה-27.3, אני ושתי חברות נוספות עורכות מכירה ביתית קסומה לקראת האביב. בתפריט: בגדי מעצבות מקומיות ומחו"ל, וינטג', אקססוריז ומוצרי טיפוח, הכל עד 100 ש"ח בלבד ולעתים בהרבה פחות.
כל הפרטים בלינק, אשמח לראותכם וכמובן שגם פינסקר יבוא לבקר!


יום רביעי, 18 במרץ 2015

יום ההולדת מתקרב - הידד!

כמדי שנה, גם הפעם לכבוד יום הולדתי המתקרב אני רוצה להכריז לעולם - "פנקו אותי, קנו אותי, אני אני אני!". אז נכון, השנים חולפות, אני הופכת לבוגרת ומתבקש גם לומר שמתוחכמת יותר, אך בהתאם לכך גדל גם מפלס החמדנות ובמקום להיות צנועה עם השנים - אני רק רוצה עוד ועוד.

אז לטובת כל מי שנכנס למצוקה ואמר לעצמו "אני פשוט לא יודע מה לקנות ללובה הפעם, יש לה טעם כל כך גנרי!", אספתי לטובתם לינקים, רעיונות ובעיקר מספיק זמן להתאפס על עצמכם, כדי שיום ההולדת שלי יהיה הכי צבעוני שיש. לטובת מי שעדיין לא מכיר את הבלוג, אציין שהפוסט הזה נכתב בציניות רבה וברצינות גמורה בעת ובעונה אחת. מוכנים?

לכבוד יום הולדתי ה-27, הגעתי למסקנה שאני צריכה כמה שיותר שועלים בחיי ואם הם מאוירים בהשראת Fantastic Mr.Fox לצד השמות שלי ושל נתן - מה טוב אני אומרת. אפשר להזמין כאן.

אם מסיבה לא ברורה כלשהי, שועלים הם לא כוס התה שלכם - אני גם לגמרי מוכנה לקבל איור של חתולים שחורים עם כל מיני אלמנטים בוטאניים. למה? כי חתול שחור זו חיה שצריך להלל ולהקדיש לה אינספור יצירות אמנות. אפשר להזמין כאן.

אני לגמרי מוכנה לקבל גם מחוות קטנות וצנועות - כל עוד התוכן שלהן מחפה על כך במידת הנרקיססטיות שלו. תמיד רציתי שמישהו ישווה אותי לדונאט וייספר לי כמה אני אדירה, אם אפשר לעשות זאת באמצעות כרטיס ברכה מאויר, אז מצוין! אפשר להזמין כאן.

אם כבר במחוות קטנות ובדונאטס עסקינן, אז אשמח לצרף לאוסף שלי סיכת דונאט בצורת איש שמח (אפשר רק לנחש שהוא שמח, אחרי הכל, הוא דונאט!) וערכת קעקועים זמנית. אז נכון, למרות שאני כבר מקועקעת למדי, גם הזמניים ממשיכים לשמח אותי ובעיקר מאפשרים לי להתל בציבור. ניתן להזמין כאן וכאן.

נעליים של B.a.i.t - טבעוניות, נוחות ופשוט פביולס. אוהבת שהן דומות לנעליים של סבתי מהסבנטיז, אוהבת כל דבר שקשור בהן ואוהבת באופן מיוחד את הגוונים הפסטליים החדשים, פשוט חייבת! אפשר להזמין כאן וכאן.

אני אוהבת את חברתי שרון אהבת נפש, אך ארורה לנצח תהיה על היום שבו הכירה לי את האתר הזה. איפור טבעוני, עם גליטרים מהממים, לקים יפים עוד יותר ואני לא נכנסת אפילו לשיחה אודות שפתוני המאט - כי הלב שלי עלול להפוך לעיסה צבעונית מרוב הרצון העז להתאחד איתם. במילים אחרות: רוצה כאן הכל! אפשר להשיג כאן.

כוס של My little pony ואני מקווה עבורכם שאני לא צריכה להסביר מדוע. אפשר להזמין כאן.

תיקים, תיקים, תיקים! אחד רקום ואלגנטי, כי הפכתי לאישה בוגרת ואחד בצורת גלידה - כי, ובכן, אני עדיין מי שאני. אפשר להזמין כאן וכאן.

שתי קשתות של קולולוש, לבחירתכם. האחת היא עם פלמינגו, מה שנקרא - סולידית והשניה היא בגוונים חמים שאני כה מחבבת. מה שזה לא יהיה, העיקר שתהיה לי קשת פרחונית, כי אחרת אהיה ילדת יום הולדת ממש גרועה. אפשר להזמין כאן.

אותו כנ"ל, כי כל ילדת יום הולדת צריכה חצאית טוטו בחייה. ממש במקרה אפשר להזמין את זו כאן
ה-15 באפריל מעולם לא היה נראה תאריך מאיים ותובעני יותר... אז אילו מבין המוצרים הכי קרצו לכם?

יום ראשון, 15 במרץ 2015

על כלבלבים וחדי קרן מאוירים + הגרלה חדשה!

אני זוכרת את התחושה שהרגשתי  כשמעצבת התכשיטים האהובה עליי, נטלי מוטליס, הלא היא Lilla my, חברה למאיירת שאת שמה עד אז לא הכרתי ויחד הן יצרו קולקציית קפסולה אשר שילבה בין שני העולמות.

אציין שהיו תופעות לוואי שונות ומשונות שנעו בין סחרחורת, זיעה קלה ועד לתחושת פיק ברכיים - כל אלו בישרו לי שאני רוצה... סליחה, פשוט חייבת להניח את ידיי החמדניות והרכושניות על מוצר כזה ואכן, הייתי הראשונה לרכוש את שרשרת החד קרן מתוך השת"פ הנפלא.

הרי אם יש משהו שאני אוהבת, מדובר באיורים צבעוניים של חיות ואם יש משהו שאני אוהבת אפילו יותר - מדובר בתכשיטים צבעוניים של חיות, כך שהשילוב ביניהם יחדיו פשוט המיס אותי ושמי היה כתוב על אותה שרשרת.

בכל אופן, הפוסט הזה לא נועד לתעד את מערכת היחסים המטרידה שפיתחתי עם החד קרן, כי אם את העובדה שבעקבות השת"פ החלטתי לרחרח סביב המאיירת, בניסיון להבין מי היא ואיך קרה המחדל שלא הכרתי אותה עד כה.

גיליתי ששמה הוא הדר ברנשטיין וחוץ מחדי קרן היא מאיירת שלל חיות קסומות בצורה כל כך שובת לב, שהיה לי ברור שמדובר בחובבת חיות גדולה. בנוסף לשרשראות היא גם הוציאה ליין מרצ'נדייז משלה כמו מחברות, פנקסים, ציפיות לכריות ושלל מוצרים שעושים קוועץ' ללב שלי, אבל על כך עוד בהמשך.

נודע לי עד כמה יש לאישה הזו לב רחב וכמה היא אוהבת חיות, כשהיא שלחה לי מיוזמתה איור. איור של פינסקר שהיטיב ללכוד את אישיותו במטרה למצוא לו בית- ואפילו התנדבה למסור איור ממוסגר שלו למאמצים במתנה. מהממת, כבר אמרתי?

בשלב הזה שוב נדלקה במוחי נורה בצבעי הקשת ואמרתי שאם היא לכדה אותי ואת פינסקר באיור בצורה כל כך נאמנה למציאות, אנחנו צריכות לעשות שת"פ משלנו! כך נולד הבאנר החדש לבלוג הזה ויחד עמו ההחלטה לעצב את הבלוג מחדש.

על משימת השדרוג הופקדה מעצבת מקסימה בשם מינה שיושבת במרוקו ומוכרת את הטמפלייטים שלה באמצעות אטסי. כשהחלטתי שאני מעצבת מחדש את הבלוג, העולם עמד מלכת וכל מה שיכולתי לעשות היה לגלול בין עשרות עמודים באטסי בחיפוש אחר הטמפלייט שיחמיא לפינסקר ולרגליים המאוירות שלי.
בשלב מסוים כבר הכל היה נראה לי אותו דבר ובכל זאת, הטמפלייטים של מינה קפצו לי לעין והמענה המהירה והאדיב שלה מאוד מצא חן בעיניי. מה אומר לכם? לא היו לי ציפיות גדולות מההתקשרות, אבל הבחורה נתנה את הלב שלה כדי לעשות הכל בדיוק כמו שאני רוצה, עד לפסיק האחרון (סורי מינה!), מה שהסתכם במאמץ של חצי יום עבודה. אז מעבר לכך שהיא גובה מחירים מגוחכים שלא הייתי מוכנה לקבל, מדובר באשת מקצוע נפלאה ואני ממליצה על החנות שלה בחום!

עכשיו בחזרה להדר: הייתי חייבת להכיר מקרוב את מקורות ההשראה שלה ולכן החלטנו שביקור בסטודיו הוא מאסט. בדירה תל אביבית מתוקה ליד הים, יחד עם כמה חתולים וכלבה מהממת גרה הדר יחד עם כל היצירות המאוירות שלה - וכך הכל לפתע התחבר ונראה כל כך טבעי.

הדר גילתה לי בסוד (טוב, עכשיו זה כבר לא) שבקרוב יהיה גם ליין של צלחות מאוירות וגם פינסקר יופיע עליהן, אז הנה סקופ הורס לפוסט הזה...

אבל זה לא הסוף... כי חד הקרן הנפלא והשמנמן מהשרשרת שלי? הוא קיבל גם חיים חדשים במחברת איורים מהממת והיה לנו ברור שנרצה להעניק את אחת מכם לכם הקוראים, כדי שתוכלו ליהנות מפיסה קטנה של קשת בענן, כזו שצריכה להיות לכל אחד ואחת בבית.

מה צריך לעשות כדי לזכות במחברת?

1. לייק לעמוד של Fashion tails, ממש כאן.
2. לייק לעמוד של דריה, המותג של הדר ברנשטיין, ממש כאן.
3. לספר בתגובות מהי הדמות המאוירת שלכם מ"דריה" ולהשאיר אמצעי התקשרות למקרה שתזכו.
4. כניסה כפולה תינתן למי שילחץ לייק לפוסט הזה בתחילתו ויישתף אותו בפייסבוק!
הפעילות תימשך עד ה-23.3 בשעה 00:00, לתושבי הארץ בלבד ועל הזוכה המאושר אכריז ביום למחרת ה-24.3. שימו לב כי מדובר באיסוף עצמי בלבד, שיתבצע באזור תל אביב או רמת גן.

בהזדמנות זו גם אספר לכן, שאת המוצרים של דריה, של לילה מיי, ביאנתיקה (במכירת פרידה) וגם של ג'ול- תוכלו לרכוש בחנות פופ אפ חדשה שנפתחה בשוק הפשפשים עד ה-21.3, כל הפרטים המלאים (וכנראה גם אותי, מסרבת להתפנות מהחנות), תוכלו למצוא כאן.

אני לובשת: חולצת ג'ינס - מונה/ חצאית- ביאנטיקה, שרשרת- לילה מיי ודריה, נעליים- אולסטאר, קשת פרחונית- אסוס
Template Design By Baby in Heels
Back to Top