יום שלישי, 5 במאי 2015

דמעות חד קרן זולגות

 אם חשבתם שעבר תהליך מורכב מהרגע שבו ראיתי תיק עם קש שעליו כתוב "דמעות חד קרן" ועד הרגע שבו התיק הוטס אליי מהממלכה - התשובה היא לא, לא היה כזה.

הדבר היחידי שחשבתי עליו הוא שאני מקבלת כמתנת יום הולדת תיק חד קרן אז מן הראוי להשלים סט וליצור מארז שלם לחובבי הז'אנר (את כל מתנות יום ההולדת הנהדרות שקיבלתי, אציג בפוסט נפרד). 

מרגיש לי קצת אירוני שקיבלתי את התיקים המטופשים ביקום בדיוק כשהפכתי לבת 27 באופן רשמי, שזה לכל הדיעות גיל שהוא כבר סמי- רציני, שבו אמורים לדעת מה נעשה כשנהיה גדולים ולפעול לכיוון. אז אני נמצאת ברגרסיה התנהגותית ומגלה את נפלאות גיל ההתבגרות מחדש, במיוחד לאור העובדה שהפעם הוא לא כולל אקנה.

מבחינתי הדרך הכי שפויה להתאבזר בתיק היא ללכת על זה עד הסוף. חליפת שלושה חלקים או שמלת מקסי רצינית לא יחמיאו ליצירת מופת כזו ולכן האופציה היחידה שלי הייתה לפנות לחולצה עם הדפס פייאטים וסניקרס בצבע תואם.

פסטלית, מרוצה וחמושה בתיק דמעות חד קרן ובאיש הנהדר שלי- דילגתי בפומבי וגרמתי לכל הסובבים לתהות מי זו הילדה ה...אממ... מיוחדת הזו שנושאת איתה מימייה מנצנצת. אז ביצ'ז, זו אני.

אני לובשת: חולצה - מכאן/ חצאית - פיו פיו/ נעליים - Creative recreation/ תיק - אסוס

יום שישי, 1 במאי 2015

הממ... דונאטס!

זו אינה פרסומת סמויה למיסטר דונאט. למעשה, זוהי פרסומת גלויה מאוד. מיסטר דונאט, אני מפצירה בכם: קחו אחריות על המפלצת שיצרתם, שהיא גרועה יותר מכל הומר סימפסון ותנו לה חסות, כי חובבת דונאטס אמיתית היא.

הסימפטומים מהם אני סובלת, מוכרים לכל חובב מתוקים: רצון לסיים כל ארוחה עם זיגוג מתוק, סוכריות קופציות ובצק. כשאין חבילה טריה של דונאטס במקרר, נתקף החולה בשטפי זיעה קרים, בטן מקרקרת ובעיקר עם פרצוף חמוץ.

אך לאחרונה ניתן לשים לב לסימפטום חדש: זליגה של אהבת הדונאטס לתחומים נוספים בחיים, כמו תחום האופנה, האקססוריז וחדר המיטות (טוב, לא באמת, רק רציתי לבחון את העירנות שלכם).

אז נכון לרגע זה אני נראית כמו דונאט אנושי ואני לא רואה שום בעיה בכך, בהנחה שגם דונאט אמיתי עומד לעשות את דרכו לקיבה שלי. אם חשבתם שסגנון הלבוש שלי יתבגר יחד עם הגיל הכרונולוגי שלי - טעיתם טעות מרה ואני יכולה רק להמליץ על מרשם של דונאטס כדי לאזן את המרירות הזו. בתיאבון!

אני לובשת: שמלה - אסוס, נעליים - BAIT, תיק - ניו לוק מאסוס

יום שלישי, 28 באפריל 2015

נחתו במשרדי - סקירת מוצרי איפור

מהדורה אביבית במיוחד של מוצרים לסקירה מצפה לנו הפעם, כזו שיש בה סמקים קורליים מחד ושפתונים ומפיריים משהו מאידך, כי בכל זאת, אנחנו נמצאים על קו התפר הזה שבו ההשראה כבר מגיעה מהאביב אבל כל עוד עדיין קריר ונעים, יש עדיין חשק לאיפור דרמטי יותר. שנתחיל?

נתחיל קודם עם שני מוצרים שלא שייכים לקטגוריית האיפור: את ג'ל ההלבנה של Plus white הזמנתי מאייהרב יחד עם משחת שיניים תואמת. אל המוצרים הללו הגעתי בהמלצת שקר החן והבל היופי - ואני באמת חושבת שזו יופי של סדרה למי שיש לה שיניים לבנות בסך הכל אבל רוצה בוסט קטן נוסף לחיזוק. אני אוהבת את העובדה שהמוצרים של המותג קלים לשימוש ואינם מעוררים רגישות או חוסר נוחות, מגיעים במבחר גדול של מוצרים לדרגות שונות של הלבנה ונגישים. אפשר להזמין כאן.

המוצר הבא הוא שמן גוף של Moroccanoil שמריח בדיוק כמו שמן השיער שאני כל כך אוהבת, כך שזה גאוני מבחינתי לייעד אותו גם למריחה על כל הגוף. המוצר מאוד עשיר ומכיל כל מיני חומרים כיפיים כמו שמן אבוקדו, שמן זית ושמן ארגן. הוא נספג מהר בגוף ויכול להתאים לעונות מעבר בנוסף לעונת החורף, אז הכי מתבקש להשתמש בו. זה מוצר יוקרתי במלוא מובן המילה ואני מאוד נהנית להשתמש בו, יחד עם זאת, אני לא רואה את עצמי משקיעה בו 199 ש"ח, כך שמבחינתי זה מוצר שכיף לקבל או להעניק במתנה ליודעות דבר שיעריכו את ערך המוצר (את שמן הגוף ניתן להשיג בדיוטי פרי או במכוני ספא נבחרים בארץ, לבירורים נוספים: 03-9511086).

האם היה מדור שלא כללתי בו שפתונים מסדרת המאט של Wet n wild? אני בספק ולמעשה, אני חושבת שזו כבר מטרה מוצהרת לאסוף כל פעם עוד ועוד, בעיניי זו התמורה הכי טובה למחיר שאפשר לבקש. הפעם בחרתי בשפתון אדום קר מהמם עם תת גוון סגול, שפתון שבאמת יכול להתאים בעיניי לכל אחת ולמבחר עונות, בגוון Cherry picking ולצדו שפתון משמעות חם יותר, שרק השם שלו עושה לי שוב חשק לחורף, ה- Cinnamon spice. הפורמולה היא כמו תמיד מושלמת וניתן להזמין אותם כאן.

הוזמנתי לפני כמה שבועות להשקת מוצרים חדשים של בורז'ואה ושם ערכנו היכרות עם פלטת Smoky stories שמכילה ארבע צלליות במרקמים שונים. על פניו נראה שהחיבור של הצלליות הוא מוצלח: שתי צלליות מאט למעברים והדגשות, צללית להארות וצללית גליטרית לאפקט חגיגי יותר. אני מודה שצלליות של בורז'ואה כמעט תמיד אכזבו אותי במקרה הרע או פשוט לא הרשימו אותי במקרה הטוב, כך שלא תליתי בה ציפיות גבוהות.

לאחר שימוש של כמה וכמה פעמים, אני יכולה לומר שהפלטה הזו חמודונת - לא יותר מכך ולא פחות מכך. אין בה תחושה של מוצר סופר איכותי, יש בה נשורת די גבוהה אבל בהחלט אפשר להשיג איתה אחלה תוצאות ביום יום ועם תוספת של גליטר מעל לחובבות הז'אנר. מחיר ההשקה שלה הוא 79 ש"ח.

שני מוצרים נוספים שקיבלנו הם אייליינר ומסקרה שמתהדרים בטייטלר Ultra black. מאחר שבורז'ואה זו חברה שאני משתמשת בה באופן קבוע, ניגשתי לשני המוצרים עם ציפיות מאוד קונקרטיות: מהאייליינר היו לי ציפיות נמוכות כי אני ואייליינר נוזלי לרוב לא חברים. אכן בשימוש הראשון היה נראה שזה לא יהיה סיפור אהבה, אבל ככל שהמשכתי להשתמש בו, כך הוא מצא חן בעיניי יותר. זה לא מוצר סלחני, הוא דורש דיוק ועבודה זריזה. הוא אכן שחור מאוד, מתייבש מהר ומאפשר שליטה טובה בעובי הקו. בסה"כ מוצר מעולה לז'אנר שלו ועלותו היא 95 ש"ח (לפני מבצעים).

לגבי המסקרה היו לי ציפיות גבוהות לעומת זאת, כי אני מאוד אוהבת אותה בגרסתה הרגילה. כגודל הציפיות, כך גודל האכזבה - המסקרה הזו לא התאימה לי כלל. המברשת שלה מאריכה מאוד את הריסים ומפרידה אותם, אך לא מעניקה להם שום נפח. הריסים שלי גם ככה ארוכים וישרים מאוד - ולכן הסוג הזה של המסקרה הוא פחות חביב עליי. אם לדעתכם האורך הוא הקובע (מאוד לא פוליטיקלי קורקט מצדכם) המסקרה הזו עשויה להתאים לכם, אני אישית יותר בחורה של נפח. העלות שלה היא 135 ש"ח לפני המבצעים השונים.

את המוצר הבא אני נאלצת להודות שלא חיבבתי כלל, אבל נתחיל מהיתרונות: גוון 51 שלרוב כהה לי מדי בבורז'אה, הפעם דווקא התאים לי. האריזה המסתובבת עם המראה הגדולה ממש מהממת בעיניי ובאופן כללי יש לפודרה הזו לוק משודרג ויוקרתי מהרגיל.

החלק שפחות אהבתי היה... ובכן, המוצר עצמו. משהו בו הרגיש לי מאוד נוכח על העור ואני אוהבת את הפודרות שלי עדינות יותר. הייתה בה מין תחושת כבדות שלא אהבתי. כמובן שזה מאוד אינדווידואלי ובמחיר השקה נחמד של 59 ש"ח, זה בהחלט מוצר שאפשר לתת לו צ'אנס.

לא אתחיל לחפור כאן שוב על המהפך באיל מקיאג', רק אומר שזו הפכה להיות חנות שאותה אני פוקדת בכל ביקור בקניון וכמעט תמיד אני יוצאת משם עם פינוק חדש, אז מבחינתי זה אומר הכל. עם ריסים כנראה שלא דמיינתי שאצא משם, אבל זה בדיוק כל היופי של התנסות במוצרים חדשים.

הריסים של איל מקיאג' ביתקו את בתוליי וגרמו לי לקרב דבק לעפעפיים לראשונה בחיי. אותי אישית הקונספט תמיד מאוד הלחיץ וגם לא כל כך התחברתי למראה העשוי של הריסים המלאכותיים, במיוחד מאחר שאני לא בדיוק ביישנית כשמדובר באיפור גם כך.

ניסיתי לראשונה את עניין ההדבקה עם לוק הבוהו שלי וחזרתי עם כמה תובנות של טירונית:

1. אכן כדאי לאפשר לדבק להתייבש מספיק זמן על הריסים עוד לפני שמצמידים אותם לריסים הטבעיים שלכם.
2. תמיד מדגימים את הדבקת הריסים כפרוצדורה שקל לעשות אותה עם פינצטה, אני אישית העדפתי להשתמש בידיים.
3. גם אם אתם לא מומחים, אני מוצאת שעם שימוש נדיב במסקרה ובאייליינר שחור, בהחלט אפשר לגרום ללוק להיראות טוב.
4. אם אי פעם מישהו נוסף יתייחס לריסים בלשון נקבה, יש סיכוי סביר שאצרח.
בכל מקרה, איל מקיאג' השיקו מגוון ענקי ממש עם קטלוג מהוקצע שבו מדגימים כיצד כל מוצר נראה בפועל על העין. אפשר למצוא במגוון גם ריסים בודדים ואת הדבק של DUO וכל מיני סגנונות שיכולים להתאים לחובבות הדרמה וגם לפחדניות כמוני. לא אומר שאני מתכוונת להדביק כעת ריסים באופן קבוע אבל נחמד היה לגלות שהשד לא היה נורא כל כך. עלותם של הריסים הם 50 ש"ח לא כולל דבק.

 מוצר נוסף של איל מקיאג' שאיתו כבר מזמן עברתי את גבולות הטעם הטוב הם הלקים. מבחינתי לק זה מוצר שתמיד כיף לקנות או לקבל - והיה לי ברור שהלקים של איל מקיאג' ואני נהיה סיפור אהבה. משהו באריזות שלהם מאוד דיבר אליי והרגיש לי חו"ל - וכמובן שזה היה בונוס נחמד לגלות שהם גם משתעשעים בכל מיני טקסטורות והפורמולה משובחת ממש.

המחיר המלא של הלקים הוא באזור ה-40 ש"ח אבל אני תמיד קונה אותם במבצעים וכך יצא שמעולם לא שילמתי יותר מ-20 ש"ח על לק אחד, שזה לחלוטין סביר עבור לק באיכות כזו. כולי תקווה שהם ימשיכו להוציא גוונים נוספים כי ההתאהבות היא עזה.

מוצר אחרון חביב הוא סומק של אסנס ומה גדולה הייתה שמחתי כשגיליתי שהדוכן בסניף עזריאלי לא נראה כמו אחרי יום הדין. לא היו לי ציפיות מהסומק הזה, קניתי אותו רק כדי לקנות והוא התגלה כהפתעה נעימה. גוון שנראה כתום ומפחיד מאוד בפן, מתקבל כצבע עדין ואפרסקי על הלחיים - תוספת מאוד נחמדה לאביב.

גילוי נאות: חלק מהלקים של איל מקיאג', הריסים של איל מקיאג', שמן הגוף והמוצרים של בורז'ואה התקבלו לסקירה.

יום חמישי, 23 באפריל 2015

אני אמא? פוסט יום העצמאות שלי

כשהייתי צעירה יותר, הייתי בטוחה שמתישהו אהפוך לאמא, מין ברירת מחדל כזו שהיא תוצר של כל מיני ציפיות חברתיות ולא חושבים עליה יותר מדי. אם החברות מהתיכון היו צריכות לנחש מי תתחתן ראשונה ותהפוך לאמא - הן היו כנראה בוחרות בי. לגבי החלק הראשון הן בהחלט צדקו, אבל במירוץ לאמהות  כנראה אפסיד ולגמרי מבחירה.

ככל שהשנים חלפו והתקרבתי לגיל שבו כבר לגיטימי לדבר על אמהות, כך התרחקתי מהרעיון יותר ויותר. זה עורר בי תחושה נוראית של אשמה, על כך שאני לא מבצעת את כל מה שחונכתי לו ובמיוחד מאחר שאני עצמי הפכתי את אמא שלי - לאמא בגיל 19.

במקביל התחלתי להתעניין באל-הורות, מבלי לשייך את עצמי לכך באופן רשמי, אלא כדי לדעת שזה קיים, שיש אנשים נוספים שמרגישים כמוני, שאני לא היחידה. זה גם לא סותר את העובדה שאני קוראת בסקרנות רבה כל סיפור הריון ולידה - ושמחה בשמחתן של אמהות טריות.

אנשים שמגלים אודות הנתק שלי מהורות, מרגישים מופתעים מכך. שהרי מעולם לא הבעתי סלידה מתינוקות או מאמהות כקונספט, אז איך זה אפשרי שאני עצמי לא מייחלת להיות אמא?

אז אני פשוט לא. אני מקווה ומאחלת לעצמי הרבה מאוד ובראש ובראשונה - הגשמה עצמית, אך לא בטוחה שההגשמה העצמית שלי צריכה לעבור דרך חדר הלידה.

מצד שני, אני גם לא מתנגדת לכך באופן מוחלט. אני מודעת לכך שהרצונות שלי משתנים כל כמה שנים ויכול מאוד לקרות שאתעורר ביום בהיר עם צורך ביולוגי להביא ילדים ואז פשוט אלך על זה. זה חלק מהיופי של החיים שלנו, שבהם הכל פתוח.

אז אני נמנעת מהצהרות, אבל במקביל מאמינה שצריך לבטא גם את הלבטים, את חוסר הרצון. יש לזה לגיטימציה, יש לזה מקום בעולם שלנו וככל שנבטא את זה יותר, כך יישבר קשר השתיקה סביב האנשים התמהוניים והאנוכיים לכאורה, אשר בוחרים לא לתרום למאזן הדמוגרפי.

לא אכחיש שאני גם מפחדת: הפחד מפני ההריון, הלידה, התהליך הפיזי, הרגשי, האחריות, ההקרבות, הויתורים, השינויים בגוף, ההשפעה על חיי הנישואין, על המיניות.

אך יותר מאשר אני מפחדת, אני באמת לא רוצה. שאלתי את עצמי מה גורם לי לא לרצות בדבר שאמור להיות כל כך בסיסי, כל כך טבעי, צורך ביולוגי שלנו. האם משהו פגום בי? לבסוף החלטתי שאני מי שאני, עם ילדים או בלי.

אני נותנת מעצמי לאחרים, יש בי אהבה וחמלה, רק לא בצורה הזו. הרצון או חוסר הרצון שלי בילדים אינם מגדירים אותי.

אחרי שהחלטתי לשחרר, אני מרגישה הרבה יותר שלמה עם עצמי, בדיוק כמו התהליך שעברתי כשויתרתי על הלימודים. אולי מתישהו אכתוב כאן פוסט על תהליך ההריון והלידה - ועל האופן שבו יצור קטן ואנושי הפעם, שינה את חיי. אולי זה לעולם לא יקרה. אני בסדר עם שתי האפשרויות והייתי שמחה אילו החברה הייתה בסדר עם זה גם.

אני רואה את עצמי כאמא: לכלבים שלי, לאומנות שלי, לרצונות שלי, לחלומות שלי. בוודאי תגידו שזה לא אותו הדבר וכש"יהיה לך ילד תביני", המשפט שאמהות רבות אוהבות לסנן בתגובה. אין לי ספק שהן צודקות ואכן מדובר בקשר שונה אשר לא אוכל לחוות עד שאעבור את התהליך בעצמי, אך אני לא בטוחה שאני רוצה לעבור אותו, בוודאי שלא כדי לסמן על כך "וי".

אני לא חשה קנאה או צביטה בלב כשאני רואה אמהות עם הילדים שלהם, אך אני בהחלט מכבדת אותן ושמחה שטוב להן עם בחירתן. אני מקווה שגם מהצד השני, הן לא רואות בי כמישהי שטחית, שחיה הם חסרי משמעות - רק כי הרצונות שלנו שונים.

אם אתן מרגישות כמוני, אתן לא לבד. את הפוסט הזה בחרתי לפרסם במוצאי יום העצמאות, כי לעצמאות יש משמעויות רבות בעיניי: החופש להחליט על הגוף שלנו, החופש להחליט אם וכאשר להקים משפחה, החופש להחליט מה נותן לחיים שלך ערך. החופש להיות מי שאתה.

יום שני, 20 באפריל 2015

There's no place like home

סגנון מבחינתי זה לא רק צבע שיער, גוון הלק או האופן שבו אני מתלבשת. יש לו כל מיני נגזרות והשפעות על אורח החיים שלי ובדיוק כפי שצבע השיער שלי משתנה לעתים קרובות, כך אני נהנית משינויים נוספים הקשורים בסגנון שלי ואני מאמינה שכל ההיבטים הללו צריכים להתפתח כל כמה זמן ולו כדי לרענן קצת את השגרה.

אז הפעם אני מדברת על הבית שלי: זה שנמצא במקום סופר רועש, עם קירות קצת מתקלפים, תקרות נורא גבוהות וסגנון של פעם. הוא לא מושלם והוא אפילו לא שלי באופן רשמי, אבל בתחושה הוא הכי שלי שרק אפשר, רבות בזכות העובדה שהוא משקף את הסגנון שלי ומתפתח יחד איתו.

כשעברנו לכאן לראשונה, התחלנו מאפס ולכן ניסינו לצבור את כל הציוד החסר במינימום זמן - מה שגרם לכך שהיו כאן הרבה פריטים שלא ממש הרגישו אני אבל סימלו את ההתחלה הזו של זוג צעיר ולכן מאוד חיבבתי אותם.

כמה שנים כבר חלפו מאז והרגשתי שזהו, הגיע הזמן לשדרג ולחדש קצת את הרומן עם הבית הזה, שגרם לי להתאהב בו מעל הראש לפני כשלוש שנים. 

כעבור כמה אלתורים, אקססוריז שזזו ממקום למקום וכמה רהיטים חדשים שנוספו במקום אותם רהיטים של תחילת הדרך - ואני לגמרי מרגישה שאנחנו שם. אולי עוד כמה שנים כבר תהיה לנו דירה אחרת וגם סגנון שונה, אבל בינתיים, זה הבית שלנו והוא מופלא בעיניי.

בסופו של דבר, מה שהופך כל דירה לבית, אלו הם היצירות הנפלאים שלנו...

אם תרצו לינק או פירוט לגבי מוצר ספציפי - אתם מוזמנים להשאיר תגובה לפוסט!
Template Design By Baby in Heels
Back to Top