יום שני, 26 בינואר 2015

Pink velvet

ערגתי למעיל הזה חודשים במשך חודשים, עד שהוא סוף סוף צנח למחיר המבוקש, חברה הזמינה עבורי אותו ואספתי אותו מהדואר. הו איזה תהליך עברנו עד שהתאחדנו לבסוף.

כשהוא נחת כאן סוף סוף ופתחתי... סליחה, תלשתי בפראות את השקית של אסוס מעליו, הרגשתי כיצד הקטיפה הורודה נושאת אותי עליה, עם שירי אייטיז צ'יזיים ברקע וכך ידעתי - זו אהבה.


בכל פעם שמתחשק לי להיראות סולידית ולא לבלוט בשטח כלל, אני לובשת אותו ומתאימה לו שפתון זועק בדיוק באותה מידה, כי אם כבר הופעה אלגנטית, אז המסר שלי הוא שצריך להקפיד על זה בכל הפרטים הקטנים והניאוניים ביותר.


אז תודה אסוס, תודה חברה, תודה שירותי דואר ישראל ותודה לצדק הקוסמי שהפגיש לבסוף ביני לבין פיסת הבד הסינתטית הזו. הפכתם את העולם למקום טוב יותר לחיות בו. תודה.


אני לובשת: מעיל - אסוס, קומביניזון - דלתא, נעליים - רוני קנטור, מטריה - H&O, גרביונים - איביי

                                                  

יום חמישי, 22 בינואר 2015

שגרת הטיפוח החורפית שלי

ככל שהטמפרטורות צונחות והאוויר מתייבש, כך גם מגירת הטיפוח שלנו משתנה ואפילו הקרייבינג שלנו לשפתונים כהים. כל מיני מוצרים קיציים יותר בהגדרתם מפנים אט אט את מקומם לטובת מוצרים עשירים יותר לקראת החורף... האם בהכרח? מיד נגלה.


נתחיל דווקא מהשיער, במחלקה הזו הקצוות הג'ינג'יים שלי נהנים מזה שנים מהשמן הטיפולי של Moroccanoil: אני מניחה כמות קטנה ממנו (בכל זאת, אין לי טיפות מיותרות לבזבז) על הידיים ועוברת איתו על השיער והוא בתגובה, מודה לי מאוד ומסתדר נפלא.


כעת נעבור לגוף, הרי גם הוא צמא לקצת יחס ולמוצרים עשירים מהרגיל. אז למשבצת הזו בדיוק נכנס ה-Charity pot של לאש, מוצר ש-100% מהרווחים שלו הם קודש לצדקה. אז חוץ מהמטרה הטובה, זה מוצר עם טקסטורה מעט דלילה, בהחלט לא סמיך כמו חמאת גוף, אך הוא מלחח את הגוף בצורה נאמנה ומותיר אחריו ריח אותו אני מתקשה להגדיר, אז רק אוסיף שהוא מרגיש מאוד מתאים לחורף.


בימים קשים יותר ובמקומות שצריכים אקסטרה אהבה - אני משתמשת ב-Lemon Flutter, גם הוא של לאש - שחוץ מאשר ריח לימוני מאוד עז, הטקסטורה שלו דווקא מאוד עבה ואפילו קצת קשה לשימוש, מה שמעיד על כך שהוא בהחלט נשק לרציניים בלבד.


כעת נעבור לגזרת השפתיים, רגע לפני שנקפוץ לטיפוח הפנים (צפויה לכן שם הפתעה, מבטיחה!). השפתיים שלי הן כנראה האזור שמגיב בעוצמה הכי רבה ליובש בחוץ ואם תוסיפו לעובדה שבמהלך כל עונת החורף אפשר למצוא אותי עם שפתוני מאט מייבשים - אז קיבלתן איבר שדורש תשומת לב מיוחדת.

השפתיים שלי מקבלות טיפול של מלכים, הודות לפילינג של לאש בניחוח ובטעם מנטה שוקולד. גם הפעם הריח נאמן מאוד לתיאור וכשהוא יורד מהשפתיים הוא מותיר אחריו תחושת מנטה נעימה, ללא ספק מדובר בפינוק כיפי במיוחד.


שגרת טיפוח הפנים שלי מתחילה בהסרה יסודית של האיפור, בימים בהם אני מאופרת כמובן. אני מתחילה בכך שאני ממוססת את איפור העיניים שלי עם ברבדוס של אנה לוטן, שעדיין לא נוצרה המסקרה או האיפור העמיד שהוא לא יוכל להתמודד איתו.


את השאריות של האיפור יחד עם איפור הפנים, אני מסירה עם ביודרמה שהועבר אליי במתנה מחברה. השילוב בין שני המוצרים הללו הוא בהחלט קטלני והוא מותיר את העור שלי בתחושה נקייה לחלוטין.


המוצר הזה כבר הוזכר בבלוג כשקיבלתי אותו לראשונה לסקירה ואני ממשיכה להשתמש בסבון הפנים של לבנדר בשמחה רבה מאז.


בשלב הזה אתן בטח חושבות שהפוסט נקטע באכזריות באמצע, שנגמרו לי הסוללות במצלמה או שסתם איבדתי את שפיות דעתי, אם אלו כל מוצרי הטיפוח שבחרתי להציג בפוסט. אז זה לא כמו שזה נראה, אני יכולה להסביר: לפני כמה חודשים סבלתי מעור רע, ברמה שחשבתי שאקנה הנעורים שלי חזר כמו בסרט נוסף של שליחות קטלנית ונגזר עליי כעת להתמודד איתו שוב.

בשלב הזה עשיתי מה שכל בלוגרית איפור וטיפוח שמכבדת את עצמה הייתה עושה: הרכבתי לעצמי שגרת טיפוח חדשה שמיועדת לעור בעייתי, עם כל מיני חומרים פעילים, חומצות סיליצילית, ערכת לוחמה נגד זומבים ומה לא.

אז מסתבר שכל המוצרים הללו לא ממש עזרו ולטעמי אפילו עיכבו את ההחלמה. העור החלים מעצמו תוך כמה חודשים ארוכים וכעת הוא במצב ממש מצוין (טפו טפו, חמסה חמסה, שום בצל וחומצה). מאז הגעתי למסקנה ש-Less is more ואני פשוט מנסה שלא להעיר את השדים ולהשתמש בכמה שפחות מוצרים שעלולים לגרות את העור. תזונה מאוזנת, סביבה נטולת סטרס, שתייה מרובה ועור נקי משאריות איפור - כל אלו מרגישים לי הרבה יותר אפקטיביים, מאשר מוצרים שמבטיחים לתת לנו מראה איירבראש בנטורל.

אז מהי שגרת האיפור החורפית שלכם? 

נסיים בקטע מייצג מתוך הסרט האהוב עליי בכל הזמנים - אמריקן פסיכו - למה? נראה לי שתבינו בעצמכם.

                   

יום שני, 19 בינואר 2015

על שולחן הקפה

שלושה דברים מעידים על טיבו של אדם: הטעם שלו במוסיקה, הסדרה האהובה שלו ומה שנמצא על שולחן הקפה שלו. על הסעיף האחרון אנחנו נדבר היום.

למה זה כל כך חשוב בעצם? טוב, זה לא *באמת* חשוב אבל בעולם מקביל שכולו לייף סטייל ובו אנו נמצאים כעת, יש לנושא חשיבות עליונה. אבל ברצינות, מה שמונח לנו על שולחן הקפה צריך להיות נגיש, כיפי וחומר שנחמד לדפדף בו בזמן שתיית הקפה.

כל זאת עוד לפני שדיברנו על אירוח ואין טעם להכחיש את העובדה שהבחירות שלנו אינן מוצאות את מקומן על שולחן הקפה במקרה אלא יש כאן גם אלמנט של רצון להרשים את מי שנתקל בזה "אה, ספר האמנות הישן הזה? כן, קניתי את זה במקרה". ספרו את זה לחברים הדימיוניים שלכם!


קטלוג של איקאה. כן, אני לא מתביישת להודות בזה. תמיד כיף לדפדף בו, לסמן מוצרים אהובים ולחלום על ריהוט שבדי בסייל ישראלי.


את התמונות הבאות הייתה אמורה ללוות אזהרת טריגר, כי הן סובלות ממנת יתר של פלצנות - אך אומר זאת בכל זאת: אני מחבבת ספרי שירה ואמנות! אם שרדתם את הוידוי הזה, אז הנה כמה המלצות: מפה לפה/ ענת לוין, Tender objects/ Gertrude Stein ו-Semi Permanent (נרכש בעולם הירחונים)


Homespun style/ Selina Lake - ספר עיצוב סימפטי במיוחד, בסגנון שאבי שיק. לחובבי הז'אנר בלבד (ואני נמנית בהם לצערי)


קומיקסים, גם הם מיועדים לחובבי הז'אנר בלבד, לשמחתי הרבה יש לי אחד כזה בבית והוא מקבל קומיקס חדש בכל שנה לרגל יום הולדתו. הקומיקסים נרכשו בחנות "קומיקס וירקות" בקינג ג'ורג'.


The selby הוא אתר העיצוב האהוב עליי מאז שאני זוכרת את עצמי... או לפחות מאז שאני זוכרת את עצמי בתור פרסונה אינטרנטית. אז כשיצא הספר היה לי ברור שהוא מוכרח לעטר את שולחן הקפה שלי ובאמת, כיף לבהות בו, כיף לדפדף בו והוא לא מיועד רק למעריצי האתר כמוני.


זה יישמע מפתיע אבל אין שום מגזין שאני אוהבת למעט פרנקי. לא אוהבת מגזיני אופנה ולא אוהבת מגזיני ביוטי. שהם מגיעים לידיי אני מקטרת כמו סבתא על כמות הפרסומות והתוכן השיווקי הלא הגיוני שמופיע בהם ולא מוצאת שום כתבה ראויה. אז בפרנקי זה בדיוק הפוך: המון תוכן מגוון, החל מ"איך עושים יודל" ועד השוואה בין סוגים שונים של חמאות בוטנים, לינקים למוצרים שווים באטסי והמון אמנות.

כמה ספרים נוספים שנמצאים בוישליסט שלי:

וכעת רק נותר לשאול...


איזה קפה אפשר להציע לכם?

                                      

יום שישי, 16 בינואר 2015

דברים שלמדתי אודות בלוגינג

הפסקתי לספור כבר כמה שנים אני בלוגרית. נדמה לי שחציתי את רף ה-6 שנים אבל באמת שבשלב הזה, אין לזה שום חשיבות וזה גם לא נאמר בתור הישג - כי בעייני זה המשך טבעי לאורח החיים שבו בחרתי.

אורח חיים? כן! ואני לא מרגישה שאני מגזימה. בפועל אמנם אני יושבת פעמיים בשבוע מול המחשב ומעלה את הפוסטים - אבל מאחורי הקלעים, הגלגלים החלודים של המוח כל הזמן פועלים ומריצים רעיונות חדשים: מה לצלם, מה לקנות, איך לגרום לבלוג להמשיך לרוץ גם אחרי כל השנים האלו ובעיקר, איך לגרום לכם הקוראים לחזור אליו בכל פעם מחדש.

במהלך השנים אספתי אל תוך שקית הקניות שלי הרבה פייאטים אבל גם כמה תובנות בודדות, אלו שגורמות לי להמשיך קדימה ותמיד לחפש את הדבר הבא, אז החלטתי להפיץ את הבשורה בתקווה שהן יהיו שימושיות למישהו חוץ מפרי, שכבר עובדת על הבלוג שלה במטרה להשתלט על העולם (וגם על זה עוד נדבר).

  • אי אפשר לרצות את כולם: ישנם מקרים בהם אני מעלה פוסטים שאני סופר גאה בהם והם לא מצליחים כפי שהייתי רוצה או להיפך: אני מעלה פוסט שמבחינתי הוא אחלה, אבל לא בדיוק הפנתיאון של Fashion tails (בדימיון שלי יש דבר כזה) - ופתאום הוא מעורר הרבה תגובות ומקבל חשיפה נאה.

    אז מה המסקנה? ברור שאני לא רוצה לכתוב לעצמי ולעצמי בלבד, אחרת אולי הייתי בוחרת בפורום אחר ולא הייתי עושה את זה ברשת, אבל יש גבול לרצון לספק את הקהל, גם אם ממש רוצים שהוא יחזור (ובהחלט רוצים). לפעמים אני כותבת על דברים כל כך ספציפיים שברור לי שהם מעניינים כנראה רק אותי ואולי גם את נתן שנאלץ לקרוא אותם בכפייה ואני עדיין מעלה אותם לאוויר. מדוע? כי *אני* אוהבת אותם והם מייצגים את הטעם האישי שלי, גם אם הוא לא מתכתב עם כולם.
  • לא מתערבבת: שיעור שנלמד על בשרי כי לפעמים הייתי שוכחת שיש עולם שלם מחוץ לבלוגספירה. אין טעם לנסות לחנך אנשים אחרים, אין טעם להתחפר בתוך קליקות ולחשוב שהן איכותיות יותר מהשאר. לא חזרנו להיי סקול ולמרות שבהגדרה אנחנו קהילה - כל בלוגר עושה מה שבא לו, כותב מכל סיבה שמתחשקת לו ולכל אחד יש את הקהל שלו - אז חבל לבזבז אנרגיות על רכילויות, ריבים ושיפוטיות. 
  • למדתי לומר "לא": אנחנו אנשי ה"לא נעים לי", המילה "לא", בדרך כלל אינה נמצאת בלקסיקון שלנו, כי, ובכן... לא נעים לנו. לעתים קבלת מוצרים לא רלוונטיים מהיח"צ אינה נובעת מגרידיות, אלא כי זה באמת מעמיד לפעמים את הבלוגר במצב שמעורר בו חוסר נוחות - ולכן הוא נאלץ להסכים לכל מיני הצעות ומוצרים שבדיעבד עלולים אפילו להזיק לו. היכולת לוותר על הצעות לא רלוונטיות היא שמעניקה לבלוג בין היתר, את האופי שלו.
  •  יח"צ זו לא מילה גסה: אם כבר נגענו בנקודה הזו, אז אני באמת מאמינה שעברו הימים בהם קבלת מוצר בהכרח הייתה מזמינה סקירה לא אמיתית. יש דרכים למנף תוכן כזה ולהפוך אותו למעניין (רמז: צילום הקאקפייקס שקיבלתם בהשקה היא לא אחת מהן) ובשילוב הנכון, זו דרך טובה להעשיר את מגוון המוצרים שמוצגים בבלוג.
נעליים ותיק: רוני קנטור, תכשיטים: שלומית אופיר
  • הייחודיות של הבלוג: אנחנו חיים בעידן של עודף אינפורמציה, אני לא באמת צריכה לספר לכם את זה. אז אם פעם גולשים היו מבקרים בבלוגים ובערוצי יוטיוב כדי ללמוד, היום כבר מחפשים את הערך המוסף הזה שמעורר חשק להישאר. גם לי כבר אין סבלנות לחפש מדריכים ובכל זאת אני מנויה לכמה וכמה ערוצים של יוטיובריות שהאישיות שלהן מוצאת חן בעיניי, גם אם לא בדיוק הייתי מגדירה אותן כאלילות איפור ולא הייתי קונה מקלון לניקוי אוזניים על פי ההמלצה שלהן.

    אז יש עדיין מקום לבלוגים וערוצי יוטיוב שהייחודיות שלהם היא במקצועיות: סקירות מקיפות ואינפורמטיביות, השוואות וכד', אבל אלו מאיתנו שלא יודעים להציע את זה, כמוני למשל, צריכים לחפש ערך מוסף אחר: אישיות כריזמטית, יכולת כתיבה, יכולת צילום, רעיונות מקוריים לפוסטים או פרי ומונה- כי הרי ידוע שהן מגנט של טראפיק.
נעליים: רוני קנטור
  • בלוג ככלי שיווקי: אז בואו נודה באמת, אף אחד מאיתנו לא יוכל להתפרנס מקבלת לק או אייליינר לסקירה - ולמרות זאת אחת השאלות הכי שכיחות שעוברות בראשו של כל בלוגר מתחיל היא "איך אני מתפרנס מזה?".

    אז האפשרויות הן כאלה: אפשר להקים מראש בלוג מסחרי עם תוכנית עסקית שם חוקי המשחק הם שונים למדי, אבל אפשר גם להשתמש בבלוג בתור כלי למינוף עצמי ואז השמיים הם הגבול. בכל פעם שפונה אליי מכר או חברה לייעוץ ואומרים לי "אני רוצה להצליח בתחום X אבל התחרות היא גדולה, איך אני עושה את זה?" אני מייד שואלת אותו אם הוא הקים בלוג או מה עם הבלוג הזה שהוא לא מתחזק. בעיניי זו הדרך הטובה ביותר ליצור את הפינה שלך ברשת ובאמצעות תוכן נכון, בהחלט אפשר ליהנות גם מהזדמנויות מעולות.
  • מחויבות: פעם הייתי חושבת שהבלוג הוא רק תחביב אז הייתי מעלה פוסטים כשיוצא לי ואם לא יוצא - אז מה חבל.  אי אפשר לצפות לטראפיק קבוע ומכובד כשזו הגישה, כי לקוראים יש ציפייה לכמות פוסטים בתדירות הגיונית ואם הם לא מקבלים אותה אצלך - הם ייקבלו אותה במקום אחר.

    היום אני משתדלת לפעול לפי לו"ז מסודר: רעיונות לפוסטים חדשים נרשמים במחברת ריאן גוסלינג (כבר מדד לרצינות, אם תשאלו אותי), את הפוסטים עצמם אני מצלמת בסופ"ש ומעלה לאורך השבוע. בחרתי בכמות פוסטים שבועית שאני מרגישה שאני יכולה להתחייב לה והיא ריאלית עבורי.
  • סבלנות: "פתחתי בלוג לפני חודש אבל הוא עדיין לא הפך לויראלי!" - וול, למה אתם מצפים? יש את יחידי הסגולה האלו שמצליחים לפרוץ מיד, כי הם נכנסים לנישה חדשה שיש בה ביקוש, כי יש להם את הקשרים המתאימים או כי הם מייצרים תוכן שהוא באמת חדשני ויוצא דופן (נבלות!).  עבור כל השאר הסבלנות היא ערך חשוב והציפייה להתפוצץ ברשת בבת אחת כמו מבול קונפטי היא בדרך כלל לא ריאלית.
  • ציוד והיערכות מראש: גם אם הבלוג הוא מלכתחילה מוגדר כתחביב, בתחביבים אנחנו נוטים להשקיע כסף כדי להפיק תוצאות והבלוג הוא בהחלט לא יוצא דופן. ציוד מתאים, בין אם עבור כתיבה או צילום סרטונים זה מאסט. גם היכולת לערוך תמונות כמו שצריך או לערוך סרטונים חשובה וכמובן שיש עקומת למידה עם הזמן וכל עוד שואפים להשתפר זה בסדר גמור. היום כשנוצר רף לסרטונים ופוסטים שמוצגים בצורה מסוימת, אין ספק שלויזואליות יש מקום חשוב ולכן אם היא לוקה בחסר, היא עשויה להוות מכשול.
עיצוב: Petekdesign
  • פשוט תעשו את זה: אם אתם מדברים כבר חודשים על הקמת בלוג אבל בפועל לא עשיתם שום צעד בנושא, יש סיכוי סביר שגם לא תעשו זאת לעולם, כנ"ל לגבי פתיחת ערוץ יוטיוב. נכון שבסעיף הקודם דיברתי על היערכות מוקדמת כדי שתוכלו להפיק תוצרים באיכות מתאימה, אבל אם סימנתם וי על הסעיף הזה - אז פשוט תעשו את זה. דחיינות היא תכונה בעייתית גם בעולם הבלוגינג ולכן אם יש לכם רעיון לפוסט, לצילומים או לפרויקט מעניין, נסו לקבוע את התאריך כמה שיותר מהר.
צילום: שי פרנקו

אז מהו טיפ הבלוגינג שלכם או לחילופין, מה הכי חשוב לכם כשאתם מבקרים בבלוג?

יום שלישי, 13 בינואר 2015

פוסט המזל שלי

אנשים שונים מייחלים לדברים שונים: חלק מייחלים לאושר, אחרים לבריאות או אולי אהבה... כל שאני רציתי הוא מעיל כחול ויפה לחורף. כן, לא היו לי הרבה דרישות: רציתי שהוא יהיה באורך מפנק, רצוי עם רכיסה כפולה, בטנה משובצת וכפתורים זהובים, כי מה כבר צריך אדם בחייו?


אז החורף בסמוך לכריסמס קיבלתי סוף סוף את מבוקשי, הודות לסנטה ננסי וחושני במיוחד הידוע גם בכינויו המעצבת JUL. אם חשבתם שכבר בשלב הזה הגעתי לפסגת שאיפותיי, אז חכו, כי הבטחתי לכם פוסט שכולו מזל, נכון?


אז גם שרשרת הקוביות של גיא גיל היא מזל טהור מבחינתי. נכון, לא התרחשו שום ניסים או אירועים טובים במיוחד בזמן שענדתי אותה, אבל עצם העובדה שאני זוכה לענוד על עצמי אוסף נפלא שכזה של קוביות, כבר מרגיש לי כמו המסלול המהיר לגוד לאק.


נסיים בגשם והמלעיזים עלולים לומר שהוא מחרב שמחות סדרתי אז מה לו ולפוסט המזל שלי. אז נכון, זו גם דרך להסתכל על זה אבל בעיניי הגשם הוא האקססורי האולטימטיבי לצילומים והוא גם זה שאיפשר לי לשלוף את המטריה הגדולה ביותר ביקום, שאותה מצאתי לגמרי במקרה ברחוב. מזל, כבר אמרתי לכם?


אבל המזל האמיתי? עצם העובדה שסיימתי את הפוסט הזה ואת צילומי הבודואר מהפעם הקודמת, מבלי לחטוף דלקת ריאות. 

אני לובשת: שמלה ומעיל - JUL, שרשרת: גיא גיל, נעליים: רוני קנטור