יום שישי, 17 במאי 2013

פוסט אורח: כתביה הסודיים של מונה

בהשראת הסרטון הזה, פנתה אליי מונה וביקשה לחלוק מעט מעולה המופלא והמסתורי, יחד איתכם הקוראים. היא טענה שאולי זה יביא כמה כניסות לבלוג האומלל ועדיף לטובת המוניטין שלי לארח כאן סוף סוף מישהו בעל דעה אמיתית. הסכמתי.

השליטה משמיעה קולות צייצניים בנוכחותי. אני חוששת שהיא סובלת מבעיה נוירולוגית
יומני היקר שלום,
יום ראשון היום ואני יודעת זאת כי בעלת השליטה בבית- במקום להוציא אותנו לטיול בשעה המיועדת- מצליחה לגרור את עצמה מהמיטה רק שעה מאוחר יותר. כשנגיע לגינה נמצא שם רק את ריחם המתפוגג של הכלבים ואחוריהם.

השבוי מבסס את מעמדו
יומני היקר שלום,
אני כותבת לך פעם שניה הלילה כדי לספר לך כמה קר לי, קר לי כל כך. השדה הגדולה מתעקשת לישון צמוד אליי, היא חושבת בטעות שאנחנו אחיות רק כי הגורל האכזר ייעד לנו חיים משותפים יחדיו. בכל אופן, אפילו הגוף הבהמי והגדול שלה לא מצליח לחמם אותי. עליתי למיטה של השליטים, התכרבלתי היטב בשמיכה שלהם תוך ניצול מקסימלי של שטח המזרן והתחלתי להתנשם בכבדות. לא ברור לי מדוע הם זזים כל פעם בחוסר נוחות- חמים ונעים כאן כל כך. השליט הזכר התעורר וברשעות האופיינית לו מחליט להגלות אותי מהמיטה, בחזרה לגיהנום הקר המצפה לי על הרצפה.

האימה על הרצפה הקרה
יומני היקר שלום,
אני חוששת שבמחנות העבדים התנאים קלים יותר מאלו שמצפים לי כאן. השליטה העלתה לשולחן את קערת האוכל שלי, לאחר שסברה בטיפשות האופיינית לה כי אינני חפצה לאכול. בסך הכל הסתובבתי סביב הקערה, הלוך ושוב, הלוך ושוב- ניסיתי להבין מאיזה כיוון יהיה הכי מומלץ לטעום ממנה, כשלפתע ראיתי את הקערה מתנופפת למעלה באוויר ואת היד הרשעה מחזיקה בה.

מה לי ולחתולים?
יומני היקר שלום,
הכניסו פנימה שבוי חדש, גם הוא לפרק זמן קצר- כך ניתן להניח. אני רק יכולה לדמיין מה עולה בגורלם של הכלבים האומללים האלו לאחר שהשליטה שלי מסיימת איתם את ענייניה ותוהה מתי כבר יגיע תורי. השבוי החדש מורד בשוביו ומנהיג בבית שלטון קשה במיוחד, נדמה כי הוא אפילו מצליח להפוך את שליטי הבית לנתיניו. אני נמנעת מיצירת קשר עין ומשתמשת בשדה הגדולה בתור מגן.

אני לא רואה אותך ואתה לא רואה אותי
יומני היקר שלום,
השליטים מנסים למנוע ממני את הנאות החיים וגם לנזוף בי על כך. ביצעתי תמרונים רבים על מנת לחלץ את פיסת המעדן שציפתה לי מתחת לחול, כל זאת רק כדי להימשך החוצה בפראיות ע"י השליטה. היא ביצעה מחוות ידיים מוזרות בעת שהמשכתי ללעוס את העונג הקולינרי הרך. במקביל, היא אף החלה למלמל קשקושים לא מובנים. נדמה לי שהמילים "צואה" ו"חתולים" בקעו מגרונה. חתולים? לא ברור לי מה הקשר בין חתיכת גן העדן האכילה הזו לבין אותם יצורים משונים.

אמצא לי מחבוא מתחת לשולחן
יומני היקר שלום,
קולות הנפץ העזים חזרו. אני חושדת שמקורם בקומה למעלה. אלה בוודאי קולותיהם של הרשעים שבאים לאסוף אותי. כדי להתגונן, אני עולה על המיטה של השליטים, מיטה שזה עתה סודרה לכבודי. השליטה נכנסת לחדר ומביעה חוסר שביעות רצון ממקום המחבוא שלי, אני מנסה להסביר לה ללא הועיל שכך "הם" לא יכולים לראות אותי. היא מגרשת אותי מהמיטה חרף כל הטיעונים, אבל שוכחת שיש לי אסטרטגיה וכך אני חומקת שוב פנימה באמצעות הדלת השניה ישירות לתוך מקום המחבוא. הפעם ניצלתי. הם יחזרו שוב.

יוצאים לטיול, אמרת?
יומני היקר שלום,
איני יודעת כמה זמן הזוועה הזו תימשך. היום השליטה אמרה את המילים היחידות שמציתות תקווה מחודשת בלבי- "טיול" ו"לצאת", רק כדי לרמות אותי ולתעד אותי במצלמתה. לטיול לעומת זאת, יצאנו רק שעות לאחר מכן. ניסיתי להתגבר על ההשפלה הקשה שחוויתי, כשלפתע היא הניפה אותי בידיה הרשעות תוך שהיא משמיעה דברי כשף צייצניים. המצלמה הופעלה שוב. אלוהיי הכלבים, רק עשה שייפסק.

ויפה שעה אחת קודם
יומני היקר שלום,
אם אצליח לשרוד את הזוועה הזו שמתחוללת בין זרועותיה, אולי אחזור לכתוב.
אם לא, דע לך שסבלתי מכל רגע.

יום שני, 6 במאי 2013

אהבה לא קונים בכסף (ואולי כן?)

כן, אני יודעת, אנחנו כבר לא בדיוק נמצאים על קו התפר בין אפריל למאי וגם המוצרים שמופיעים כאן בפוסט אינם אך ורק מוצרי איפור (למעשה, אלו אפילו נמצאים בעמדת מיעוט), אבל אם אתם אוהבים אותי- סימן שתאלצו לקבל אותי כמו שאני, גם כשאני מאחרת ואפילו כשאני חורגת מהפורמט שקבעתי בעצמי.

נתחיל בכל זאת במוצרי האיפור במקבץ כדי לא לבייש את הפירמה:

 
פלטה Rue De rivoli של גארלן: הפלטה הזו נרכשה מתוך מניעי קנאה, לאחר שראיתי את השרונה אוחזת באריזתה היוקרתית וחשתי חמדנות עזה. במשך תקופה ארוכה שנאתי אותה, אפילו ניסיתי להחליף או למכור אותה, אתם מבינים. הרגשתי שהיא לא מספיק פיגמנטית ולכן כל צבע שאעמיס על העפעף ייראה בסופו של דבר זהה לשני. החלטתי שזהו דינם של מוצרים שנקנו מתוך חטא וזנחתי אותה בצד. עם בוא האביב, כשאיבדתי את החשק להתאפר בצלליות עזות ולחיות בתיאום- החלטתי להעניק צ'אנס נוסף לפלטה הזו, שיחקתי איתה קצת וקיבלתי תוצאות משביעות רצון. זה לא שלפתע פתאום היא הפכה להיות פיגמנטית וכל הזמן הזה השתמשתי בה לא נכון, אלא זו פשוט העונה הזו בשנה שבה בא לך משהו עדין, מתוחכם ולא בוטה- בדיוק כל המהות של הפלטה הזו.


Premium B.B של אנה לוטן: את הדוגמית הזו קיבלתי במתנה מחברה שהבטיחה לי כי מדובר במוצר שלא יהיה כהה מדי עבורי ואף איימה שאם אכן יתגלה שהוא כזה- סימן שאני שקופה לחלוטין. בעוד שהאיום הזה ממשיך להדהד בראשי, ניסיתי לראשונה את המוצר וגיליתי שהאיומים שלה היו מוצדקים- הוא אכן טיפה כהה מדי עבורי. אחרי כמה ניסיונות שבהם טשטשתי אותו היטב, גיליתי את היתרונות הרבים שלו: הוא קל להנחה, בעל כיסוי גבוה יותר מכל BB שהכרתי ולא נוזל מהפרצוף. אז נכון, אני שקופה, אבל אני גם בחורה של פשרות ולכן הוספתי אותו למועדפים למרות שהוא לא בדיוק בגוון המתאים.


הפריט הבא שעליו אמליץ יהפוך אותי לרמאית: לא נהניתי ממנו לאורך כל אפריל ואפילו לא בסיומו של החודש. מדובר במוצר שנשלח אליי ממש עכשיו, בתחילת מאי ולמרות זאת החלטתי לשלב אותו בפוסט מועדפי אפריל. אם אתם מכירים אותי אתם בוודאי יודעים שאני מתקשה לדחות סיפוקים ולכן החלטתי שאין טעם להמתין לפוסט המועדפים של מאי כשברור לי שאני מאוהבת במוצר הזה כבר עכשיו. מדובר בשלגיית וונדר וומן מהממת מבית היוצר של פוגי נעים או היצירה היפה ביותר שאי פעם רכשתי מפוגי עד ליום זה (והייתה תחרות קשה!).


משם אנחנו מדלגים לסניקרס קיציים שהוזמנו מאסוס ומעוררים בי חיוך כי הם נוחים באותה מידה שבה הם מזכירים לי נשכחות. הם עלו 7 פאונד (כבר אזלו מהאתר) ולא ברור לי מדוע התלבטתי כל כך הרבה זמן בין הגרסא הזו לבין הגרסא התכלכלה שלהם, עד שכבר היא אזלה ונשארתי רק עם האפורות. אני תמיד נועלת אותם בימים שבהם אני יודעת שתצפה לי הליכה ארוכה ועד כה הן מעולם לא בגדו בי. הן נראות נהדר עם מכנסיים ואפילו עם שמלמלות קיץ. כעת רק נותר להמתין שהזוג יחזור בגוון כזה או אחר לאתר כדי שהפעם לא אצטרך להתלבט אפילו לרגע.


חומרי הקריאה עליהם אמליץ כאן בפוסט כנראה לא יפתיעו איש: את מגזין Frankie הזכרתי כבר באחד הפוסטים הקודמים ,אבל הוא כל כך מלהיב אותי שהרגשתי צורך להמליץ עליו גם הפעם. אני לא מגדירה את עצמי כטיפוס של מגזינים. כמות הפרסומות שמופיעות בהן מרגיזה אותי ולעתים הערך היחידי שאני מקבלת מהם זו דוגמית הבושם שאני מורחת על עצמי תוך כדי הדפדוף בין העמודים. מגזין פרנקי הוא לא כזה, אלא באמת ובתמים יש בו מה לקרוא וזו גם הסיבה שמהדורת מאי- יוני כבר עושה את דרכה אליי מאוסטרליה הרחוקה.


גם הספר שמופיע כאן לא יפתיע איש, שכן נושא השיחה היחידי שלי מאז שגיליתי את נפלאות "משחקי הכס" הוא- ניחשתם נכון- משחקי הכס. כבר בתחילת העונה הראשונה היה לי ברור שאצטרך להתמסר לסדרת הספרים הזו ארוכה ככל שתהיה, תחושה שרק התעצמה מעונה לעונה ולכן הנה אני כאן.


את המוצר האחרון ברשימה רכשתי ממעצבת מתחילה- Hagara stuff, בעת שהגרילה את אחד הפוסטרים המקסימים שלה לקהל הפייסבוקאים. החלטתי שאין צורך לחכות שאנסה לזכות בהגרלה (מה שכמעט לא קורה לעולם) ומיהרתי לרכוש ממנה תמונה ממוסגרת של כלב ממושקף, עם קרניים ולבוש בבגדי מד מן. נשמע לכם פריקי? כנראה גם לשאר היקום, אבל לי יש שריטה קשה מאוד לגבי האנשת כלבים וחיות בכלל (מין צדק פואטי, אני מניחה) ולכן אני אוספת באדיקות דמויות בסגנון. מוזמנים להציץ בטאמבלר של המוכשרת הזו.