יום שני, 1 בספטמבר 2014

אהבה לא קונים בכסף (ואולי כן?)

פוסט מוצרי החודש לא נראה במחוזות הבלוג מזה תקופה ארוכה. אפשר לתלות את האשמה על שתי סיבות: האחת היא על הקיץ, מהסיבות המובנות והשניה היא על העובדה שהתחדשויות בתחום האיפור לא כל כך היו לי מזה חודשים וכתוצאה מכך עסקתי בפעילות שמוכרת רק לאגרניות כמוני: שופינג בתוך האוסף הקיים. קונספט ממש מרענן, מה אומר לכן!

אז למרות הכל, תקופת היובש הגיעה לסיומה וזה הזמן לפרגן לכמה מוצרים, חדשים וותיקים יותר, שהפכו את הקיץ הזה למעט נסבל יותר:


אני לא חושבת שיש עדיין בלוג שלא סקר את השפתונים האלה של בורז'ואה ויש חובבת איפור שלא נתקלה בהם, אבל אני אוהבת אותם עד מאוד ולכן החלטתי לכתוב עליהם בכל זאת. עד כמה אני אוהבת אותם? אני חושבת שהכמות תעיד על כך, שכן יש רק שפתון אחד מתוך הסדרה שחסר לי (והיצר הכפייתי שלי מעורר בי חשק להוסיף גם אותו).

מדובר בשפתוני מאט פיגמנטיים מאוד, אך לא אחידים בכל הקולקציה. יש שפתונים שהם פיגמנטיים ועמידים יותר, אחרים דורשים שכבה שנייה כדי להגיע לרמה מספקת של אטימות ועדיין - מדובר בסדרה מעולה והלוואי וישיקו גוונים נוספים ממנה בעתיד. אתן יכולות לסמוך על כך שאקנה את כולם. הגוונים הקיימים אצלי כרגע הם: 04,08,07,05,03,06,07 ולמעט הניוד שהוא פחות מרטיט בעיניי, אני בהחלט ממליצה על כולם!


הנה TMI מהסוג הלא נעים: יש לי עור קשה ברגליים, מה זה קשה? קשה כמו רגליים של פועל בניין. ככה זה כשמטיילים כל הקיץ עם כלבות ובכפכפים. אז פדיקור מקצועי עשיתי אי שם בתחילת הקיץ אבל לא היה לי חשק לכל מיני אמבטיות ותהליכים שלמים כדי לשמר את התוצאות.

אלא שאז נתקלתי בפוסט המעולה של מיראל ובהמלצה על הפצירה החשמלית של שול, אותה מיהרתי לרכוש אונליין. מה אומר לכן? אמנם זו לא המקבילה הביתית לפדיקור של ממש ואם מצב העור קשה אז כדאי להשקיע בטיפול מקצועי, אך בהחלט אפשר להשיג תוצאות מעולות באמצעות טיפול דו-שבועי ותחזוק עם קרם רגליים טוב.


פודרות בתפזורת הן לרוב שנאת חיי, ההתעסקות עם האבקה והעודפים שמתפזרים בכל עבר פשוט עושים לי רע. אז איך פודרה שכזו הגיעה למומלצי החודש? ובכן, קיבלתי אותה לסקירה, שהרי זה לא מוצר שהייתי רוכשת בעצמי וכך נחתה אצלי הפודרה החביבה הזו של BOAZ, מותג שגם אותו לא כל כך הכרתי.

כך קרה שחזרתי לעשות שימוש בפודרה שכזו ואפילו אהבתי אותה מאוד! הגוון של המוצר הוא 3, מספר שלרוב אני יכולה רק לחלום עליו עם הפנים השקופות שלי, אך הפיגמנט שלה הוא בלתי מורגש כך שהיא התאימה לי בול.

הפודרה מצליחה להתמודד לא רע גם עם הלחות של הקיץ ואפשר לשלוט בכמויות שמוציאים אותה מבלי לגרום לעמדת האיפור להיראות כמו פרק בברייקינג באד. את הפודרה אפשר להשיג אצל קוסמטיקאיות ובמרכזים מקצועיים ברחבי הארץ.


גם הפלטה של אילמסקה היא הפתעה עבורי מאחר שמעולם לא הצלחתי להתחבר למוצרי החברה. המוצרים של אילמסקה נראים סופר צבעוניים וכיפיים, אבל במבחן התוצאה מעולם לא נהניתי לעבוד איתם והיה בהם משהו קצת OFF.

הפלטה הזו, לעומת זאת, היא מושלמת ואף יותר מכך: יש בה שילוב של צללית קרם, צללית בהירה, צללית כהה לתיחום וצללית מאט, מה שאומר שאפשר להרכיב איתה מראה איפור שלם - בדיוק בצבעים האהובים עליי - מבלי לעשות שימוש בשום מוצר אחר. פלטה דומה אפשר להשיג כאן.


למרות שאני שקופה ולכן הצורך להיות חכמה בשמש הוא גבוה במיוחד, מוצרי הגנה מהשמש תמיד שנאתי (כלומר, אהבתי את הריח שלהם, שנאתי אותם). לא אוהבת את ההתעסקות הזו בקרמים דביקים שלא נספגים טוב ומבליטים את הצד האשכנזי שבי כשאני לא מטשטשת אותם היטב, לא אוהבת את הדביקות בידיים אחרי שמשתמשים בהם... פשוט לא.

אז המוצר הזה של קרליין סוגר את הפינה הזו מבחינתי. חוץ מהעובדה שיש בו מקדם הגנה גבוה במיוחד,  הוא מגיע בצורה של תרסיס! אני מרססת אותו בכל הגוף לפני היציאה לשמש והעור שלי אפילו נשאר מבריק כמו דוגמנית של ספורטס אילוסטרייד, רק ממש לא.


המלצה אחרונה היא מעט שונה, אז הנה ההקדמה: שמי לובה ואני מכורה לקעקועים זמניים. הגיע הזמן להודות בבעיה. קעקועים זמניים זה פתרון כייפי לכל מי שלא רוצה להתחייב לקעקוע של ממש ומבחינתי זו הזדמנות טובה לבדוק מיקומי קעקועים על כל מיני מקומות בגוף. האתר האולטימטיבי לקעקועים שכאלה הוא Tattly שאת חלק מהמוצרים שלהם אפשר גם להשיג כעת באתר של סטורי.

בנוסף הזמנתי גם קעקועים זמניים של בורז'ואה (מי ידע?) מאסוס, שהם יפים וקטנים, אך באיכות די גרועה ובמסיבת הפיג'מות של גיפט קיבלתי להתנסות קעקועי יהלומים של מותג מקומי בשם Koketit. בקיצור, מדובר באהבה ואם אתן רואות אותי מכוסה בקעקועים חדשים, אל תהססו לשאול האם הם זמניים או לא (הרי איתי אין לדעת).

גילוי נאות: הפודרה ושניים מהשפתונים נשלחו אליי לסקירה

יום חמישי, 28 באוגוסט 2014

פוסט אורח: ביקור במונה-לנד

לאחר ששרדה תקופה לא מבוטלת בשבי, פנתה אליי מונה שוב וביקשה לחלוק קצת מחוויותיה. היא ניסתה לפנות אליי דרך ההגיון והסבירה שממילא הבלוג שלי מביך ואיש אינו קורא בו - אז מוטב להוסיף לו מעט איכויות ולהעביר את הבמה ליצור אחר, פרוותי וחמוד לשם שינוי.

לאחר שהורידה לי את הערך העצמי לרצפה, נעניתי לבקשתה בשמחה ואני מביאה לכם כאן את עיקרי הדברים, שנקטעו מדי פעם עקב הצורך הבלתי נשלט שלה להתרוצץ הלוך ושוב כשהיא שומעת רעשים מהקומה למעלה - עמכם הסליחה.

יומני היקר שלום,

לא חשבתי שאזכה לכתוב כאן שוב ואצליח לעמוד בכל האתגרים שהיקום האנושי מזמן עבורי. עם הזמן גיליתי שיותר מאשר הכיבוש משחית - הוא מעצים - וכך הצלחתי לשרוד למרות הכל. כדי לא לחשוף את זהותי ואת מטרותיי האמיתיות, ניסיתי להעמיד פני כלבה רגילה וכך, לפעמים הצלחתי להפגין אפילו חיבה כלפי בעלי השליטה של הבית, כשלמעשה בזתי להם לאורך כל הזמן.


החיים אינם פשוטים ללא בעלי ברית בבית. מבעלי השליטה אינני מצפה לדבר, אחרי הכל, המוח האנושי שלהם אינו מורכב מספיק. אך גם מהשדה הגדולה התייאשתי ופרט ליכולת שלה להגן עליי מפני כלבי הרחוב ולהשיג לי מדי פעם מטעמים - אינני תולה בה תקוות ויודעת שאת שחרורי אצטרך לתכנן לבד. 


מדי פעם מבקרים בבית יצורים נוספים, ככל הנראה מן החלל. אך בדיוק באותה מהירות שבה הם נוחתים עם החללית שלהם - כך הם גם מסתלקים ולכן התועלת מהם היא אינה גדולה. אני מקווה שכעת הם נמצאים בעולם שכולו טוב.


במהלך החודשים האחרונים הבחנתי בתופעה מוזרה: צלילים עולים ויורדים של סירנות שגורמים לבעלת השליטה להתרוצץ בכל הבית, לתפוס בי בניגוד לרצוני ולרוץ איתי ועם השדה הגדולה למחסה. הזהרתי מפני תרחישים איומים כאלה כבר בפרקים הקודמים, אך כמובן שאיש לא הקשיב לי.

הבנתי שכעת האיום הוא ממשי, אם אפילו בני האנוש מצליחים כבר להבחין בו עם מנת המשכל המוגבלת שלהם ולכן מצאתי כמה שיטות להגן על עצמי מפני העתיד הנוראי:


כאן אני מוקפת באוסף הנעליים הכעורות של בעלת השליטה ולא אחשוש להשתמש בהן כמגן במקרה הצורך


ואילו הפעם מצאתי מחסה במחסן, מוקפת בכל מיני ערימות בגדים אותן אני מסדרת כך שייצרו עבורי משטח נעים. טיפ ממני: גם במצבי חירום, חשוב שיהיה נוח ומזמין. את השקיות אפשר גם לסדר לפי צבעים אם משעמם.


הדרך האולטימטיבית לתפוס מחסה, זו שמעולם לא אכזבה אותי עד היום היא מתחת לשולחן הקפה בסלון. הרבה לפני שזארה השיקו חולצות עם טלאי צהוב (אותן משום מה מאוד חיבבתי),  כבר ידעתי לאן נושבות הרוחות. אז תמשיכו להתעסק ברשתות אופנה חסרת טקט כמה שתרצו, אנשים נחותים - אני כבר יודעת שהחורבן קרב ובא.


אם חשבתי שהאימה נגמרת ברגע שבעלת השליטה בבית מניחה לי, אז כנראה שטעיתי ולהבא אדע לא לסמוך על שום בן אנוש. החברות שלה מטורללות בדיוק כמוה ולא חוששות לשלוח לכיווני ידיים. כשאני אומרת לא זה לא, סיסטר!

כאילו לא היה די בידיים שנשלחות אליי, בשדה חסרת התועלת ובמלאי המצומצם של המקומות להתחבא בהם - אז מדי פעם גם מקשטים אותי בשרשראות ובשלל סמלים פגאניים, שמוציאים מבעלת השליטה קולות ציוץ גבוהים. כך התברר לי שאני מתמודדת עם עובדת אלילים בנוסף לכל, אוי אה-ברוך!

 
מדי פעם בעלי השליטה לוקחים אותי לים, אך אם אתם חושבים שאני נהנית שם - טעות חמורה בידיכם. אינני יכולה ליהנות במקום בו אין מחסה או לפחות קרקע יציבה לדרוך עליה וזה בהחלט לא עוזר שבעלי השליטה ממשיכים לחפון אותי, להרים אותי ולהשליך אותי לים.


אגרום לכם לשלם על זה!!!


אני לא רצה איתך, אני רצה ממך


לא פלא שאחרי כל זה, סומרת לי הפרווה!


כל שנותר הוא לשבת על שפת החוף, להביט בו בחמיצות ולקוות שכל זה ייגמר במהרה


אז אחרי כל זה, באמת מפתיע אתכם שאני נראית כל כך מודאגת??




יום שני, 25 באוגוסט 2014

מזל טוב, קשיש!

אם יש משהו שאני אוהבת יותר מאשר את יום ההולדת שלי ואת המתנות המתלוות אליו, אלו הם ימי הולדת של האנשים שחשובים לי. מעבר לכך שאני אוהבת לקנות וכל מסיבה שכזו היא תירוץ לצאת למסע שופינג, אז מבחינתי להתאים את מתנות יום ההולדת לאישיותו של החוגג זה אתגר ובעיקר... כיף גדול.

אז הפעם הסיבה למסיבה הייתה יום הולדתו של האיש שלי, הקשיש שחגג 28 שנות קיום של אהבה ומדעים מדויקים - וכמובן שזו הזדמנות מעולה להשקיע, לאסוף, לחשוב ולקנות מתנות!  אחרי כמה וכמה שנות זוגיות, קצת קשה להעלות את הרף כל פעם מחדש, אבל מבחינתי זו גם לא ממש המטרה, העיקר שאצליח להעניק לו כמה דברים שאני יודעת שיעלו חיוך על הפנים. האם הצלחתי השנה? הגיע הזמן לגלות!


התחנה הראשונה הייתה בכל פרפיום, שם רכשתי בושם של burberry עבור האיש. את הריח הזה לגברים לא הכרתי באופן ספציפי, אך מאחר שממש אהבתי את המקבילה הנשית שלו - The beat. הייתה לי תחושה שלא אפספס ואכן - יש לו ריח שפשוט גורם לי לחייך בכל פעם שאני מסניפה אותו (מה שקורה המון לאחרונה!).


התחנה הבאה הייתה חנות "קמיקאזה" בסנטר, חנות שהיא גן עדן לגיקים ושם גם התחברתי לגיקית שבי (כי הסתבר שהכרתי את רוב המוצרים בחנות). אספתי משם את חוברת הקומיקס של אקס-מן, שהסרט החדש והמעולה מבוסס עליה, חוברת קומיקס של The walking dead, שזו אחת הסדרות המפחידות והאהובות עלינו וחוברת קומיקס שמבוססת הפעם על הסרט ולא להיפך - ג'אנגו, של טרנטינו אהובי.

נוסף לרשימת הקניות גם משחק קלפים מעט טיפשי של משחקי הכס, בעיקר כי לא יכולתי לוותר על אזכור כלשהו של הסדרה הזו במתנות יום ההולדת - ואם זה לא היה מובן, אז סרטים וסדרות הם תחביב משותף שלנו, אז יש כאן גם קריצה לעניין הזה.


כשביקרנו במתחם התחנה, שמתי לב שנתן מתעכב לו באופן משמעותי בחנות משחקי חשיבה בשם "גאיה" (בזמן שהייתי עסוקה בשופינג בנעמה בצלאל כמובן). מאחר שהביטוי "נתן מתעכב" לא ממש בא באופן טבעי כשמדובר בחנויות, ידעתי שמדובר בחנות מיוחדת עבורו ולכן היא תצטרך לקבל ייצוג במתנת יום ההולדת.

במשחקי חשיבה אני לא מומחית גדולה ולכן רכשתי את משחק הלוח שאתן רואות לפניכן, עליו המליצו לי בחנות ומאז הקשיש מרכיב לו כל מיני צורות וקוביות שאותן אני אפילו לא מצליחה להבין, אבל היי, העיקר שהוא נהנה. כל זקן והפטישים שלו, אתן יודעות.


משם המשכתי לחנות "מוז" שנמצאת גם היא בסנטר. מבחר ההדפסים הקיימים היה קצת משעמם לטעמי, מה גם שכולם היו עסוקים בהדפסת חולצות הזדהות עם ישראל ועם כיפת ברזל - לא בדיוק הקאפ אוף טי שלי.

פתאום גיליתי שיש להם מקבץ קסום של תמונות במחשב אותן אפשר להדפיס, אז כמובן שהדפסתי את חולצת ה-meme, כי זו כבר מסורת אצלנו להחליף כל מיני תמונות מטופשות כאלה בוואטסטפ ובנוסף גם חולצה של האוס ושל ברייקינג באד כמובן (שוב מוטיב הסדרות חוזר על עצמו). אני לא יודעת מה איתכן, אבל הבחור נראה מרוצה למדי בתמונה.


אחת החולצות הראשונות שנתן לבש לדייטים שלנו, אי שם בתקופת עידן הקרח, הייתה חולצה של AC/DC ומאז הסרתי שזו אחת הלהקות האהובות עליו. אם כבר במוסיקה טובה עסקינן - אז מוטב שיהיה בסטייל ובתצורה של תקליט. אני חושבת שנתן הגיע לגיל הזה שלהאזין לדיסקים זה פשוט לא מכובד ולכן תקליט זו האופציה הטובה ביותר!

את כל המתנות הגשתי לו בנפרד, בכל פעם שהגיעה הפתעה חדשה בדואר: הופס, נתן קיבל מתנה וזה איפשר לנו להתחיל לחגוג לו את יום ההולדת חודש לפני, מה שהיה ממש נחמד בעיניי. בשבוע יום ההולדת לקחתי אותו להפתעה אחת אחרונה: מסעדת בלאק אאוט, הלא היא מסעדת החושך במרכז נא לגעת.

תמונות משם אין לי כי... ובכן, אכלנו בחושך מוחלט! כן, כן, אכלנו ארוחה של שלוש מנות מבלי לראות את הסכו"ם, את האוכל או את עצמנו. עד שהגענו למקום עצמו, לנתן לא היה מושג לאן מועדות פנינו ורק כשהוא ראה את המרכז עצמו, הוא עשה 1+1 (תבונה של איש מבוגר, כנראה) והבין שאנחנו עומדים לסעוד בחושך.

המקום היה עמוס מאוד והמנה הטבעונית הייתה רעה מאוד, כיאה למקומות שאינם מתמחים באוכל טבעוני, אך בכל זאת - זו הייתה חוויה בלתי נשכחת ובעיקר מקום שיש לו מסר חשוב. אני ללא ספק ממליצה לכן, עם או בלי קשר ליום הולדת, להתנסות לפחות פעם אחת בסוג כזה של אכילה. פתאום פעולות פשוטות כמו מזיגת מים או מציאת המזלג הן ממש לא טריוויאליות.

מאחר שגם הפעם, יופעל על נתן לחץ פיזי מתון לקרוא את הפוסט הזה (איך אתן חושבות שאני צוברת טראפיק בבלוג?) אנצל את ההזדמנות כדי לאחל לו מזל טוב פעם נוספת ולפזר כל מיני קלישאות כמו 28 זה ה-19 החדש, החיים רק מתחילים כשמתקרבים ל-30 ותתנחם בכך שגיל הפנסיה קרוב, אוהבת!



יום רביעי, 20 באוגוסט 2014

Inglot, welcome back!

כשאינגלוט נעלמו פתאום מהרדאר, אני מודה שהתבאסתי. על פניו היה נראה שזה עוד אחד מהמקרים האלה של חברה המגיעה מחו"ל עם המון פוטנציאל אך לא מצליחה להתרומם, בעיקר בגלל יחסי ציבור בעייתיים ומעט מדי באז - וגם כל השמועות מסביב לא ממש תרמו לעניין.

לשמחתי הרבה זה לא מה שקרה הפעם וכעבור אי אלו חודשים של שתיקה (או ישיבה בחושך, כפי שנהוג לחשוב על פולנים), אינגלוט פתחו חנות חדשה וצנועה יותר, אך מוצלחת כמו קודמתה בלוקיישן חדש בדיזינגוף סנטר (ליד סופר פארם, בבניין A). מבחינתי אינגלוט זו המקבילה של מאק רק ללא הניסויים בבעלי חיים ולמרות שהיא אינה משיקה קולקציות כחדשות לבקרים, עדיין יש בה תחושה של שפע.

את החברה פגשתי לראשונה עוד לפני שהושקה באופן רשמי לארץ, הודות לחברי הטוב איביי, אבל כשנחתה כאן מצאתי בה בנוסף לכל המוצרים הצבעוניים שהיא ידועה בהם, גם כמה מוצרי בסיס איכותיים. החלטתי שיהיה נחמד לסקור את המוצרים שרכשתי וקיבלתי לסקירה, כדי להבין במה שווה להשקיע את הכסף בביקור הבא בחנות.


את המייקאפ הזה קניתי לפני כמה חודשים טובים ובמשך כל אותו זמן היה המייקאפ הקבוע שלי. בתקופה שבה קניתי אותו, אינגלוט סבלו מחוסרים משמעותיים במלאי ולכן נאלצתי להתפשר על מוצר שלא בדיוק תאם לסוג העור שלי, אלא מתאים לעור יבש - ולהפתעתי הוא יושב עליי נחמד ואפילו שורד איתי את הקיץ. אני לא ממש מתמצאת בגוונים של אינגלוט ולכן שמחתי שהתאימו עבורי את הגוון הנוכחי בצורה ממש טובה, כך שבסך הכל מדובר במוצר שבהחלט אשקול לרכוש שוב. יש לו כיסוי בינוני וגימור חי, מתאים מאוד למי שמחפשת מוצר קליל עם גימו

Rouge a levres lipstick בגוון מס' 55

את המוצר הבא אני מתקשה לסקור בצורה אובייקטיבית מאחר שהצבע מאוד לא נאה בעיניי. מין בורדו-חום עם חלקיקים זהובים בולטים, שהוא לא כהה מספיק כדי להיות אדג'י, לא בהיר מספיק כדי להיות שימושי וכל הטוויסט הזהוב נותן לו מראה מאוד דודתי. גם המריחה שלו היא מאוד קשה ויבשה, כך שלגבי מבחן העמידות לא אוכל להעיד כי זה לא משהו שאני רואה את עצמי לובשת.

Lip duo בגוון 48 Strawberry

שפתוני ה-Duo של אינגלוט, במיוחד בגוונים שקיבלתי, יתאימו מאוד כמארז לנערות מאחר שהם שקפקפים, מגיעים באריזה קומפקטית ונוח לקחת אותם לבית הספר. אני מאמינה שנשים מבוגרות יותר לא כל כך מתחברות לגלוסים שקופים לחלוטין ואני לא מתחברת למארזים כאלה באופן כללי - ולכן זה לגמרי מוצר שאפשר לדלג עליו לדעתי.

לק בגוון 984

לקים זה משהו שתמיד כיף לקבל ולכן שמחתי גם להיות מצ'ופרת בלק של אינגלוט. גוונים ירוקים וכחולים למיניהם הם חביבים עליי ולכן הברנש הזה התחבב עליי כבר ממבט ראשון. הפורמולה שלו לעומת זאת, פחות חביבה עליי: פורמולה  מאוד מימית, עד לרמה שצריך למרוח ארבע שכבות דקיקות שלה כדי להשיג כיסוי מלא. לעומת זאת, העמידות שלו עליי מדהימה: אני איתו כבר שלושה ימים ואין אפילו זכר לצ'יפים, מה שלא קורה לי עם שום חברה אחרת.

ווקס לגבות בגוון 571

זו כבר הפעם השניה שאני רוכשת את הווקס הזה לגבות כך שמיותר לציין שאני מאוד מרוצה ממנו. את הווקס אני מאחסנת יחד עם אוסף הצלליות שלי בפלטה מגנטית. הוא מעט מבריק, אך מעניק לגבות מראה מסודר ויש בו גם מעט פיגמנט. החסרון העיקרי שלו בעיניי: הוא נגמר מאוד מהר.

אייליינר ג'ל בגוון 70

לאחרונה אני מאוד בקטע של אייליינרים בהירים אז הייתי מוכרחה להוסיף את החבוב הזה לאוסף. אייליינר תכלת זה הכי סיקסטיז ובשילוב עם אייליינר נוסף שחור, מתקבל מראה רטרו ונגיעה של צבע מבלי להשתגע עם צלליות. האייליינר הזה ישב עליי במשך 13 שעות (!) עם פריימר מתחת והוא שרד בגבורה, אטום מהשכבה הראשונה ובאופן כללי יופי של מוצר.

אייליינר ג'ל מטאלי בגוון 93

מסדרת האייליינרים המטאליים מאוד התרשמתי בפרזנטציה, כשנאמר שהם יכולים לשמש גם כצללית בסיס קרמית ובאמת כשדגמתי אותם בחנות הם הרגישו סופר פיגמנטיים ואטומים. רכשתי את הטואופ ואני יכולה לומר שלא כדאי להתייחס לאייליינר הזה כצללית בסיס מן המניין, שכן הוא הרבה יותר רטוב ממנה.

צריך לעבוד עם כמויות מזעריות של חומר כדי לשלוט ברטיבות, בפעם הראשונה שבה טבלתי את המברשת בפאן, נוצר בו שקע גדול וזה קצת מבאס. אני חושבת שבייעוד המקורי שלו, בתור אייליינר מטאלי, יהיה הרבה יותר קל לעבוד איתו.

פיגמנט דו כרומי בגוון 35

על הפיגמנטים הדו-כרומיים של אינלוגט אין הרבה מה לומר, פרט לכך שאני רוצה את כולם למרות שאני לא מרבה להשתמש בהם. אחד הדברים היפים ביותר שאפשר להיתקל בהם בעולם האיפור.


אני לא חושבת שאי פעם נתקלתי בצללית של אינגלוט שהיא לא פיגמנטית או כזו שלא מונחת טוב. גם שיטת הרכבת הפלטות העצמית ככל הנראה ממש עובדת, כי אני מוצאת את עצמי שולחת יד לפלטות שלי מהם לעתים קרובות למדי. אם יש מוצר ששווה להשקיע בו באינגלוט, אלה ללא ספק הצלליות של המותג.

מסקרה Perfect length & define

מסקרות גימיקיות הן לרוב לא כוס התה שלי: לא אוהבת אפליקטורים מיוחדים, מסקרות מסתובבות ושלל גאדג'טים המבטיחים ניסים וריסים ארוכים. גם למוצר הזה לא חשבתי שאתחבר בכלל, אם כי להפתעתי גיליתי שמדובר במסקרה נחמדה ליום יום. אני חושבת שבגלל האפליקטור הדק מאוד שלה, אין לה באמת אפשרות להעניק אפקט דרמטי לריסים, אבל בתור מסקרה קז'ואלית היא עושה את העבודה.

לסיכום, ההשקה המחודשת של אינגלוט בארץ הביאה עמה גם עלייה במחירים בכמה אחוזים, עלייה שהיא מורגשת וגם די מבאסת. למרות זאת, אינגלוט היא עדיין רשת נגישה עם מוצרים מגוונים ואיכותיים, אז בפעם הבאה שאתן מבקרות בה, ממליצה לכן בחום לבדוק את הפיגמנטים, את הצלליות והסמקים, אך גם לא לשלול מוצרי בסיס אחרים. בקרוב צפויים להיפתח סניפים נוספים של המותג בארץ ואני מקווה שהפעם הם כאן כדי להישאר.

גילוי נאות: חלק מהמוצרים בפוסט התקבלו לסקירה.

יום שבת, 16 באוגוסט 2014

פשיוניסטה טבעונית - יש חיה כזו?

טבעונית חובבת נעליים? האם זה שילוב אפשרי? יכול להיות שזה לא נשמע לכן הגיוני, הרי תעשיית האופנה מרבה לעשות שימוש בעורות, פרוות, צמר ומשי. אצל כל מותגי העל למעט סטלה מקרטני, אי אפשר כמעט למצוא פריטים ידידותיים לבעלי חיים ובאופן כללי, תעשיית האופנה ידועה כאחת שלא חומלת על אף חיה ולעתים גם לא על האנשים עצמם.

אז למרות כל זה, אני מגדירה את עצמי כטבעונית חובבת אופנה. אני אוהבת פרינטים, צבעים עזים, עקבים קטנים ואמרות נועזות, כשהאמרה הנועזת ביותר שלי (משום מה היא עדיין נתפסת בתור אחת כזו) היא שאפשר להשיג את כל זה מבלי לנקוט באמצעים אכזריים ומיותרים.

כשזה נוגע לתיקים, בגדים, תכשיטים ואפילו איפור - אני מוצאת מספיק אלטרנטיבות שמאפשרות לי לקנות כאחד האדם מבלי להרגיש מקופחת או מתוסכלת. משום מה, דווקא כשזה נוגע לנעליים - אחת הטריטוריות החביבות עליי - אני מגלה הרבה אטימות, קבעונות ומגוון דל יחסית.

ברשתות האופנה שמתמחות באקססוריז, כדוגמת אלדו וניין ווסט - לא נפוץ להיתקל בתחליפים סינתטיים ואילו המעצבים המקומיים מתגאים בכך שהנעליים שלהן עשויות כולן מעור, אם כי לדעתי זה בכלל לא נושא שאמור לעורר בהם גאווה. אז אני פונה בהזדמנות זו לשני בר, שומייקר, ליבלינג ומותגים נוספים: אני רוצה תחליפי עור! ואני בטוחה שכמוני יש עוד הרבה חובבות אופנה.

בכל אופן, הפוסט הזה לא יתרכז במה שאין לנו, אלא במה שיש - ואם מחפשים מספיק טוב, בהחלט קיים מבחר מרשים של נעליים טבעוניות שאת חלקן אפשר להשיג אפילו בארץ, בעוד שאחרות אפשר להזמין בקלות מחו"ל. אז שנתחיל?


אני כבר לא נראית מקופחת, נכון? אז זה אוסף חלקי בלבד!

נתחיל כמובן מאסוס, כי איך אפשר בלי? באתר קיים מבחר גדול של נעליים טבעוניות ומה שכיף באמת זה שלצד כל זוג מופיע מפרט ידידותי למשתמש ובו תיאור מדויק של הרכב הנעליים. אז אם למשל הגפה של הנעל עשויה מחומר סינטטי אך חלק אחר בה עשוי מעור - אין סיכוי שתוכלו לפספס את זה. 


בלוליטוט מייצרים בעבודת יד את הנעליים המאוירות והמתוקות ביותר שראיתי. הזוג הזה, על אף שיש לו עקב יחסית גבוה במונחים שלי - הוא בהחלט נוח והן גם יכולות להפוך לנעליים אידיאליות עבור כלות עם איור מותאם אישית.


שמחתי מאוד לגלות שניו באלאנס השיקו ליין שלם של נעליים טבעוניות בשיתוף פעולה עם עמותת ויגן פרינדלי. למי שלא מכירה, ויגן פרינדלי היא עמותה שאני מאוד מעריכה את פועלה בארץ: היא יזמה את סימון המוצרים הטבעוניים בסופר, היא מעניקה את ה"הכשר" הטבעוני לכל מיני מסעדות שמציעות תפריטים טבעוניים ובאופן כללי היא מקדמת את הנושא בארץ.

הנעליים הניאוניות ממש קולעות לטעם שלי והופכות אותי למתעמלת הצבעונית ביותר בסטודיו ומעבר לכך, הן גם סופר יציבות ונוחות. ללא ספק כיף ונוח להתאמן בתוכן - ולבלוט למרחקים.


נעלי סניקרס קצת יותר קז'ואליות אך צבעוניות לא פחות הן אלו של בנסימון, שבינתיים יש לי שני זוגות מהן אך זה בהחלט לא הסוף. הלוק העדין הופך אותן לשידוך מוצלח לחצאיות קצרות ואפילו שמלות מתנפנפות ואילו בקיץ אפשר לחלוטין לנעול אותן ללא גרביים ופשוט לצאת לסיבוב בעיר.


אני לא חושבת שיש מישהי שלא מצאה את עצמה מוקסמת מהנעליים של מליסה ומה שטוב בהן זה שהן עשויות מגומי - משמע טבעוניות לחלוטין. רק אתן לכן ספויילר קטן: הן לא נוחות בעליל, לא בגרסה השטוחה, בוודאי שלא על עקבים. אבל היי, הריח שלהן כייפי.


גם מודקלות' הוא אתר ידידותי למשתמש ולכן במפרט של כל זוג אפשר לדעת בדיוק האם מדובר בנעליים טבעוניות או לא. בסייל האחרון הזמנתי מהם שלושה זוגות, כאשר את הצמד הצבעוני כבר פגשתן.


הו רוני קנטור. ללא ספק שמרתי את הדובדבן האמיתי שעל הקצפת הצמחית לסוף, כי אני פשוט לחלוטין מכורה לנעליים האלה! הנעליים שרוני מייצרת הן ככל הנראה הנוחות ביותר שאי פעם נתקלתי בהן, הן מחזיקות לי מעמד למרות שימוש אינטנסיבי ביותר והן פשוט יפות!

מעבר לכך, רוני היא המעצבת היחידה בארץ ש*מתגאה* בכך שהיא מייצרת תחליפי עור מתוך כבוד לבעלי חיים ואני חושבת שעל כך מגיע לה כל הכבוד לו היא ראויה.


עוד זוג שראוי לציין והזוג הנחרש ביותר שלי הקיץ הוא של Chocolate Schubar והוא נרכש בחנות בשם סימפליסיטי בדיזינגוף סנטר. את המותג הזה לא הכרתי בעבר וגיליתי שיש שם מבחר ממש גדול של נעליים טבעוניות וממש מעולות לקיץ.

באותה נשימה ראוי גם לציין שנעליים טבעוניות אפשר גם למצוא ביאנגה, בקאלה, בליליגרייס וגם ברשתות אופנה גדולות כמו קסטרו, עדיקה, רנואר ו- Twentyfourseven. לצערי לא בכל הרשתות האלה אני יכולה לצאת למסע שופינג מסחרר של נעליים עקב מידה קטנה מאוד, אבל אם אתן יכולות - אז זו בהחלט אופציה יחסית זולה וכייפית.

מה עושים עם נעלי העור שנותרו באוסף? זו ללא ספק שאלת השאלות ואני לא חושבת שיש לזה תשובה אחת נכונה, בעיקר כי זה עניין של תחושה אישית. התחושה האישית הזו הביאה אותי למכור את רוב נעלי העור שהיו לי באוסף, כך שהיום, שנתיים לתוך הטבעונות, באוסף שלי נותרו בערך כ- 5% של נעליים עשויות מעור ואני מניחה שהנתון הזה יצטמצם עם הזמן.

אגב, אני חושבת שאת הנעליים הטבעוניות יכולות לאמץ אל לבן וארונן גם חובבות אופנה שהן לא בהכרח טבעוניות/ צמחוניות, אלא לקוחות עם מודעות שרוצות ליהנות מזוג נעליים יפות מבלי שאף חיה תאבד את חייה למטרה הזו, שהיא בעיניי מיותרת.

אם תצטרכו ייעוץ נוסף לגבי נעליים או אופנה טבעונית באופן כללי, אתן יותר ממוזמנות לשלוח לי מייל או מסר בפייסבוק, אשמח לעזור!

גילוי נאות: הנעליים של ניו באלאנס ושל לוליטו התקבלו לסקירה.